"יש דברים נסתרים
לא נבין לא נדע
נעשה גם דברים
שנראים בלי סיבה
לא צריך כל דבר
לחקור ולשאול
לפעמים גם מותר
לא לדעת הכל"
זהו הפזמון בשירו הידוע של זוהר ארגוב. הדבר הידוע ביותר על פרשת פרה זה שהיא אינה מובנת, שמטהרת את הטמא אך באותו זמן מטמאת את העוסק בה.
דווקא בדורנו החכם, עם הידע האינסופי שאנו מוצאים בגוגל, טוב שיש פרשה שמזכירה לנו שיש דברים שאיננו מבינים, כדי שנקבל קצת ענווה. יש דברים שהתשובה שלהם היא "ככה" ככתוב "אשרי העם שככה לו". לפעמים מותר לא לדעת הכל ולעשות את הדברים כי ה' ציווה אותם, בתמימות של ילד שמקבל מרות גם בלי להבין. התורה והחכמה האינסופית של ה' גדולים עלינו ועל שכלינו ולכן זהו כבוד שאיננו מבינים הכל, אנו חלק מדבר גדול ועצום מהשכל האנושי.
אפר הפרה מטהר. המשנה בפרה ג, ה, מספרת לנו על 7 פרות אדומות בהיסטוריה של עם ישראל. הפרה האדומה האחרונה שהייתה בסביבתנו נשרפה לפני יותר מאלפים שנה, בימי בית שני. האם נגזר עלינו היום להישאר טמאים?
הרמב"ם בספר טהרה, הל' מקוואות יא-יב, מראה לנו דרך כיצד להיטהר היום ללא פרה אדומה, וזאת ע"י טיהור הנפש מהמחשבות והדעות הרעות, וכוונתו לתיקון המידות והמחשבות במי הדעת.
דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים... אלא גזירת הכתוב היא והדבר תלוי בכוונת הלב, ... כשם שהמכוין לבו לטהר כיון שטבל טהור ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר, כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות, כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת טהור...
פרשת חקת לא עוסקת רק בפרה אדומה, בפרשה זו ישנם אירועים רבים אולי יותר מכל פרשה אחרת בתורה (13 אירועים):
1. פרשת פרה 2. חוקי טומאה וטהרה 3. מות מרים 4. מי מריבה - משה מכה בסלע 5. עונשם של משה ואהרון 6. שליחת המלאכים אל מלך אדום וסירובו 7. מות אהרון 8. המלחמה עם הכנעני יושב ערד 9. תלונות - נחשים ונחש הנחושת 10. רשימת מסעות 11. שירת הבאר 12. המלחמה עם סיחון 13. המלחמה עם עוג מלך הבשן.
כלומר, בפרשה שלוש מלחמות וכן מוות מהנחשים והשרפים, שלושת המנהיגים של עם ישראל נפגעים כאן - אהרון ומרים נפטרים ועל משה נגזר שלא יכנס לארץ, מכאן שזו גם אחת הפרשות העצובות בתולדותינו - כל ההנהגה נפגעת: מרים הנביאה, אהרון הסבא הטוב שמשכין שלום ומשה רבנו- כולם נפגעים!! (משה נפטר 8 חודשים אחרי אהרון).
מה יהיה? כל ההנהגה האגדית הולכת?
לא אלמן ישראל! האמרה "לכל אדם יש תחליף" רלוונטית אפילו למנהיגים הגדולים ביותר בהיסטוריה היהודית כמשה אהרון ומרים.
עוד יש בפרשתנו מעבר משמעותי ביותר בכרונולוגיה של התורה והכוונה למעבר מהשנה הראשונה ליציאת מצרים לשנת הארבעים.
פרק כ' פס' א' " ויבואו בנ"י כל העדה מדבר צין בחודש הראשון". אבן עזרא: "בחודש הראשון - בשנת הארבעים. והנה אין בתורה כלל שום מעשה או נבואה רק בשנה הראשונה ובשנת הארבעים. וטעם ויבואו בני ישראל כל העדה-בעבור שמתו דור המדבר ועתה באו הבאים אל ארץ כנען."
איזה מעבר עצום! בפסוק אחד עברו 38 שנה בלי ששמנו לב!!
38 שנים זה רוב החיים של אדם בוגר, והנה דבר לא מוזכר לגביהם. האם ב-38 שנה לא קרה שום דבר חשוב לדורות?
יש מכאן שני לקחים: אישי ולאומי.
הלקח הלאומי: כנראה ש-38 שנים בחייה של אומה אינם דבר משמעותי בהכרח, מה שמלמד אותנו לגלות סבלנות רבה בתהליכים לאומיים שמתרחשים מול ענינו וזה לרוב קשה, כי אנו רוצים שלום עכשיו ומשיח עכשיו.
חשוב שנפעל לקדם את הגאולה, אך לפעול בראיה לטווח ארוך, גם אם צריך מהלכים שייקחו שנים. ונהיה כמו אותו נוטע עץ תאנה שנשאל: מדוע הוא נוטע אם לא יזכה לאכול מהפירות? והשיב אני נוטע לילדי ונכדי, הם יאכלו את הפירות.
לקח אישי: באותם 38 שנה חיו מיליוני בני ישראל ודבר לא מוזכר מהם, שום דבר שהם עשו לא היה חשוב שיונצח בכתב בתורה.
פעמים אנשים מתקוטטים ומנהלים מאבקים על דברים שנראים בעיניהם עקרוניים וחשובים כל כך, וניתן ללמוד שבפרספקטיבה של זמן הם לא כל כך חשובים ולא צריך לריב או לצעוק בשבילם. כמו שמספרים על ר' נתן תלמידו של ר' נחמן מברסלב שהיו תוקפים ומבזים אותו על הפצת תורת רבו, ושאלו אותו תלמידיו האם הוא לא רואה זאת, האם הוא לא נפגע? ענה להם ר' נתן: "אני רואה מישהו שבעוד 100 שנה עובר ליד הקבר שלי ואומר: "פעם היה כאן אחד ר' נתן, אבל הוא מת מזמן."
כלומר למי שיש עיניים של נצח , הסתכלות של נצח, לא רב ומתקטנן על דברים שנראים משמעותיים למי שחי רק את הכאן והעכשיו.
מי מריבה
שני משברי מים היו, אחד ביציאת מצרים והשני לפני הכניסה לארץ והם יצרו ערעור באמונה - "יען כי לא האמנתם בי"
ביציאת מצרים ברפידים - המקום נקרא "מסה ומריבה" - משה נצטווה להכות בסלע.
כאן, בשנה ה-40 - המקום נקרא "מי מריבה" - משה נצטווה לדבר אל הסלע.
גם חיזוק האמונה ביציאת מצרים ובכניסה לארץ נעשו במים:
ביציאת מצרים קריעת ים סוף ותוצאתם: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו"
ובכניסה לארץ, יהושע קורע את מימי הירדן במטרה "בזאת תדעון כי אל חי בקירבכם" ׁיהושע ג' י') והתוצאה: "ביום ההוא גידל ה' את יהושע בעיני כל ישראל ויראו אותו כאשר יראו ממשה כל ימי חייו." (יהושע ד' יד')
מעניין שגם חיזוק האמונה נעשה ע"י ניסים עם מים וגם המרידה וערעור האמונה נעשו במים. יש כאן מסר חשוב: שבעצם כל דבר בעולם ובחיים יכול לשמש אותנו לחיזוק אמונה או לכפירה וזה בעצם תלוי בהשקפת העולם. בכוחנו להתחזק מכל מה שרואים, וזה תלוי בנו. זהו שורש האמונה ושורש הכפירה על פי הכוזרי.
הכותב הוא מנהל תוכנית "יחד - זהות יהודית בקהילה", מבית אור תורה סטון