חדשות כיפה

אברהם אבינו יחליט: מי משלנו?

בסוף ימיו, נדרש אברהם להגדרת ה´משלנו´ עם כל הכרוך בה, ומלמד אותנו שלפעמים כדי להתחיל מחדש בארץ החדשה יש לחזור לארץ הישנה

shutterstock

צילום: shutterstock

בילדותי, ההגדרה או השאלה האם 'הוא משלנו' הייתה רווחת ולגיטימית. מעולם לא הסבירו לנו את המשמעות של המילים 'משלנו' אבל הסאב-טקסט היה ברור, ובחושים של ילד ידענו להגיד מי 'משלנו' ומי לא. כיום, זו שאלה שאינה תקינה פוליטית ויש האומרים שהיא מעידה על עולם 'חשוך' של תיוג. אבל נדמה כי הצורך בהגדרה של מי 'משלנו' לא עבר מהעולם, גם אם הגדרת ה'שלנו' התרככה והתרחבה.

בסוף ימיו, נדרש אברהם להגדרת ה'משלנו' עם כל הכרוך בה. הרבה מסעות כבר עבר בחייו וגם משרה אשתו נפרד זה מכבר, אך עוד דבר אחד הוא מבקש לעצמו - להשיא אישה לבנו, ליצחק. אי אז, כשיצא אברהם לדרך מארצו, ממולדתו ומבית אביו הבטיח לו הקב"ה שלוש הבטחות: "וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה." שתיים מההבטחות כבר התקיימו בו, הברכה: "וַה' בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם בַּכֹּל", וגידול השם: "נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ". לעת זקנה, רוצה אברהם לראות גם את ההתחלה של הברכה הראשונה: 'ואעשך לגוי גדול' , אותה הבטחה גדולה שכבר דיאלוגים רבים קיים אברהם עם הקב"ה על אודותיה.

בתחילת פרק כ''ד מתארת התורה את הדו שיח בין אברהם לבין עבדו, בו אברהם קורא לעבדו 'יליד ביתו' ומשביע אותו לקראת היציאה לדרך, לקראת המשימה החשובה מכל - מציאת אישה לבנו ליצחק. שתי מילים שוזרות את דברי אברהם, שתי מילים שכל אחת מהן מופיעה שש פעמים (ועוד פעם או פעמיים ברמז), ונדמה כי שתי המילים הללו מחזיקות בתוכן את תורף העניין, ואת רגשי הלב של אברהם אבינו: בן וארץ.

הבן הוא כמובן בנו יצחק, אך במילה ארץ מקופלות ארצות הרבה. פעם מתכוון אברהם לעולם כולו (אלוהי השמיים ואלוהי הארץ) , פעם לארץ ישראל (לזרעך אתן את הארץ הזאת) ופעם לארץ מולדתו (מארץ מולדתי). מעניין לראות כי בכל הפעמים הכינוי הוא 'הארץ' ואת מילת השייכות ארצי אומר אברהם רק בהקשר למקום בו הוא נולד. כך אומר אברהם לעבדו: "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק". הפסוק הזה מהדהד, מתכתב ואף מתקטב עם דברי ה' הראשונים אל אברהם:" וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" ובשני פסוקים אלו יש תערובת של: ארץ, מולדת, בית, הליכה והרבה לא נודע.

כמו בהתחלה גם כאן מוזכרות הארץ והמולדת, אבל בעוד שבפרק י''ב ההליכה היתה מהארץ ומהמולדת, כאן - ההליכה היא אל הארץ ואל המולדת. הבית מגולם פעם בדור ההורים - 'ומבית אביך', ופעם בדור הבנים - 'לבני ליצחק'. יש כאן מעין 'מסע הפוך', 'שיבה מאוחרת' אל הארץ ואל המולדת כדי לבנות את הבית בארץ אותה הראה ה' לאברהם.

בדבריו, רומז לנו אברהם משהו על השאלה מה היא הארץ 'שלו', על המקום בו הוא מרגיש גר והמקום בו הוא מרגיש בבית, על המתח בין הארץ בה נולד לארץ אליה הגיע. אברהם נחוש לקחת אישה ליצחק 'משלנו' - מהמקום בו הוא נולד, אישה שספגה את אותה תרבות וערכים שעליהם הוא גדל, אישה שגדלה בבית הדומה לבית בו הוא נולד. אברהם מלמד אותנו שלפעמים כדי להתחיל מחדש בארץ החדשה יש לחזור לארץ הישנה. אולי, כדי להתחיל מהמקום המוכר שהוא 'משלנו', המשימה הראשונית היא לדעת לתת שם ל'שלנו'.

הכותבת היא רכזת תנ"ך במדרשה התיכונית אור תורה ע"ש ג'ני ספירשטיין ברמות, ירושלים

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר