אנו עדים בזמננו במדינת ישראל להתממשותם של חזיונות שונים המובאים בספרי הנביאים. כך אפשר להזכיר בין היתר את מאמרו הנודע של רבי אבא על הפסוק ביחזקאל (לו, ח) "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא" ולפיו "אין לך קץ מגולה מזה" (סנהדרין צח ע"א). כן אפשר להזכיר את נבואת זכריה (ח, ד-ה): "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ".
במאמר הנוכחי אני מבקשת להציע פרשנות אקטואלית מחודשת ומקורית לשניים מפסוקי ספר עובדיה, הנקרא לפי חלק ממנהגי עדות ישראל כהפטרת פרשת וישלח. נבואתו של עובדיה נבחרה כהפטרה בשל היותה נבואה על אדום, יוצא חלציו של עשו. ספר עובדיה כולל עשרים ואחד פסוקים. חלקו הראשון הוא נבואת פורענות על אדום (א-ט), לאחר מכן מופיעה תוכחה על החמס שעשה לישראל (י-יד), והחלק האחרון הינו נבואה על גאולת ישראל ועל גילוי מלכות ה' בעולם (טו-כא). לפי סדר המסורה עובדיה הוא הרביעי מבין ספרי תרי עשר. הוא מובא לאחר ספר עמוס ככל הנראה בשל הנבואה המוזכרת לקראת סיומו שעניינה אף היא אדום: "לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת שְׁאֵרִית אֱדוֹם וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם" (עמוס ט, יב). לאחר ספר עובדיה מופיע ספר יונה, נביא שאף הוא התנבא לאומות העולם.
זהותו הממשית של הנביא עובדיה אינה ידועה. בבבלי סנהדרין (לט ע"ב) הוא מזוהה עם עובדיהו שהיה מופקד על בית אחאב, ועליו נאמר שהיה ירא את ה' מאוד והחביא מאה נביאים על מנת למלטם מציפורני איזבל (מל"א יח, א-טז). אולם זיהוי זה איננו מוכרח.
מצד אחד קיים מקום לומר שנבואת עובדיה מתייחסת לאירועים שהתרחשו בפרק זמן לא רב לאחר שנאמרו. כך עובדיה מתייחס בנבואתו לגורל אדום במונחים של "ביום ההוא", והוא אינו עושה שימוש במושג "יום ה'" המכוון לאחרית הימים. אולם מצד שני קבלה בידינו שנבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לדורות לא נכתבה (מגילה יד ע"א). בהקשר זה יש לומר שאפשר להפנות להקבלות לשוניות ותוכניות שונות בין כתובים מנבואת עובדיה לנביאים אחרים, בראש ובראשונה לנבואת ירמיהו על אדום (פרק מט), וכבר חז"ל הצביעו על דמיון בין השניים (סנהדרין פט ע"א). כמו כן, אפשר להצביע על דמיונות עם כתובים מספר יואל ועם מקראות נוספים.
והנה, הפסוק החותם את ספר עובדיה: "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה", מחזק את ההנחה בדבר היותו של ספר עובדיה נבואה לדורות. שכן גם בלעם ניבא שבאחרית הימים אדום יהיה ירושה לישראל: "וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל. וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר" (במדבר כד, יח-יט. והשוו עם יואל ד, ב; שם, יב).
*********
הפרשנות האקטואלית שאני מבקשת להציע קשורה לשני הפסוקים הבאים מתוך ספר עובדיה: "הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה', וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם, וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו. וְחַתּוּ גִבּוֹרֶיךָ תֵּימָן, לְמַעַן יִכָּרֶת אִישׁ מֵהַר עֵשָׂו מִקָּטֶל" (ח-ט). יש להעיר תחילה שקיימות הקבלות בין הפסוקים הללו לבין דבריהם של נביאים אחרים (ראו דעת מקרא לספר עובדיה, מבוא, עמ' 12, ה-ו), אולם נתייחס כאן ללשון הנבואה בספר עובדיה בלבד.
את הפסוק הראשון אפשר להשקפתי להסב על חיסולה של שורת מדעני גרעין איראניים בשנים האחרונות ולפגיעה בידע בתחום. החל משנת 2007 ועד לשנת 2014 התפרסמו דיווחים על פיצוצים ותקלות באתרים הקשורים לתוכנית הגרעין האיראנית, וכן על התנקשויות באישים ובמדענים איראניים שהיו קשורים לתוכנית זו. לפי דעתם של מומחים, בחלק מהמקרים מדובר היה במעורבות של ארגוני הביון של ישראל, ארה"ב ומדינות מערביות נוספות. התייחסות חלקית לחיסולי מדעני הגרעין כלולה בספרם של מיכאל בר-זהר וניסים משעל "המוסד: המבצעים הגדולים", שהתפרסם בהוצאת ידיעות בשנת 2010. גם דן רביב ויוסי מלמן טוענים בספרם "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", שיצא לאור בהוצאת ידיעות בשנת 2012, שחיסולי המדענים היו פרי פעולה ישראלית של אנשי מוסד. הפסוק מעובדיה "הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה', וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם, וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו" מתייחס לפי פרשנותנו לאובדנם של מלומדים שהיו קשורים לתוכנית הגרעין האיראנית, וכן לפגיעה בחוכמה ובידע עצמם בתחום.
הזיקה שבין הפסוק בעובדיה לבין תוכנית הגרעין האיראנית עלתה ברעיוני בשעת קריאת הפטרת וישלח לפני שנתיים. לאחר קריאת ההפטרה בשנה החולפת, משהתחזקה בקרבי ההכרה שיש לראות כאן מימוש אפשרי של דברי הנבואה, חשפתי את עיקרי הרעיון לפני תלמיד חכם שהסכים לפרשנות זו. והנה, בתקופה האחרונה עלה על דעתי שאפשר גם להסב את הפסוק שלאחר מכן בעובדיה, "וְחַתּוּ גִבּוֹרֶיךָ תֵּימָן, לְמַעַן יִכָּרֶת אִישׁ מֵהַר עֵשָׂו מִקָּטֶל", על חיסולו בדובאי בינואר 2010 של בכיר חמאס מחמוד אל-מבחוח, שעסק בתקופת חייו האחרונה בהברחת אמצעי לחימה מאיראן לרצועת עזה. מדינת ישראל לא התייחסה לחיסולו סמוך לאחר המקרה, אם כי העיתונות הישראלית הניחה שהייתה קיימת מעורבות ישראלית והיא נדרשה לחיסול כמבצע ישראלי. המבצע נכלל גם בספר "המוסד: המבצעים הגדולים" שהתפרסם בהמשך אותה השנה. כמו כן, סדרת הטלוויזיה "כפולים" ששודרה בשנת 2015 נוצרה בהשראת מבצע זה.
קודם שנפרוס את אופן הסבת הפסוק מספר עובדיה על חיסולו של אל-מבחוח ראוי להעיר כי לאתר הקרוי "תֵּימָן" יש הופעות נוספות במקרא. יש כתובים שמהם עולה שמדובר בעיר ואזור באדום, ולפי נאמר בירמיהו (מט, כ) "תֵּימָן" הוא שם נרדף לאדום כולו. בכתוב הספציפי שאנו דנים בו, "תֵּימָן" הוא שם מקביל ל"הַר עֵשָׂו" (דעת מקרא על אתר).
באשר לפרשנות הפסוק, המילים "וְחַתּוּ גִבּוֹרֶיךָ תֵּימָן" ניתנות להתפרש כמתייחסות לנסיעתם של אנשי המוסד לדובאי, עיר בירתה של מדינת דובאי, אחת משבע אמירויות המרכיבות את איחוד האמירויות הערביות במפרץ הפרסי, והיא חלק מחצי האי ערב הכולל את תימן. המילה "וְחַתּוּ" תתבאר במשמעות של מורכבות המבצע והתעוזה שהיו קשורות אליו בהיותו כרוך בסיכונים לא מבוטלים. ההיגד "לְמַעַן יִכָּרֶת אִישׁ מֵהַר עֵשָׂו מִקָּטֶל" ניתן להתפרש כמכוון להריגתו של אל-מבחוח על מנת שלא יוכלו הוא והארגון שאליו השתייך לפגוע במדינת ישראל וביהודי העולם.
הפסוק שלאחר מכן בספר עובדיה מתייחס למעשי החמס של אדום נגד ישראל: "מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב תְּכַסְּךָ בוּשָׁה, וְנִכְרַתָּ לְעוֹלָם" (י), והוא מוסב למעשה על שני הפסוקים הקודמים כאחד. בהקשר שלפנינו שיעור הדברים הוא כי בשל פעילותם נגד מדינת ישראל והעם היהודי, חכמים מאדום נכרתו ואפשר לראות כאן אף רמיזה מובהקת לארגון החמאס. יש מקום גם להשקיף על המילה "מִקָּטֶל" כמתייחסת לפסוק שלאחריו, כצמודה לתיבה "מֵחֲמַס".
על רקע הפרשנות שהענקנו במאמר הנוכחי, שבו הסבנו מאורעות בני זמננו על כתובים מספר עובדיה, יש לנו לייחל ליום שבו תתגשם נבואת עובדיה במילואה ויתקיים בנו במהרה הכתוב: "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה".