פרשת וישב: והבור ריק

ידיד סיפר לי פעם מעשה שארע בילדותו בארה"ב. בת כיתתו התגוררה באחד מגורדי השחקים בניו יורק, ובבניין בו גרה הייתה לה שכנה - ילדה בת גילה, שגרה באחת הקומות העליונות. בת כיתתו נהגה לעלות לשחק עם אותה ילדה. מתברר שמשפחתה של אותה שכנה מן הקומה העליונה היתה עובדת אלילים. ביתם היה מלא בצלמים שאותם היו עובדים, מקריבים להם מנחות ועוד.

להורים של בת הכיתה הציק מאוד שבתם נחשפת לעבודה זרה שכזו. על כן, יום אחד עלתה אמה אל בית השכנים והסבירה להם את הבעיה, וכך אמרה: "אנחנו צאצאיו של אברהם. אברהם היה מי שהפיץ בעולם את המונותיאיזם. והוא לימד אותנו שיש רק א-ל אחד! ובו - אנחנו לא מאמינים!".

הסיפור הזה עשוי להיות מצחיק. אבל יש בו קביעה מרתקת ביחס לשאלת מהותו של האתיאיזם. האם כל האפיקורסים הם אפיקורסים באותו אופן? האם אפיקורס יהודי הוא כמו אפיקורס נוצרי? התשובה לשאלה די ברורה. לא כל הכפירות זהות ולא כל האתיאיסטים אתיאיסטים באותו האופן.

האם כל הקבוצות הריקות הן זהות? שואלים בתורת הקבוצות. יתכן שמתמטית התשובה היא חיובית. אולם, האם קבוצת הפילים המעופפים זהה לקבוצת הפרחים המהלכים על שתיים? אין כאלה ואין כאלה, שתי הקבוצות ריקות. אך ממה הן ריקות? האם קבוצת הקופים המדברים זהה לקבוצת המספרים הראשוניים שבין 61 ל-66? גם כאן, אין כאלה ואין כאלה, שתי הקבוצות ריקות. אך האם הן ריקות באותו האופן?  

בפרשה שלנו יש בור ריק אבל התורה לא הסתפקה בתיאור ריקנותו של הבור והבהירה מה היה חסר בו: "הבור ריק, אין בו מים". אמת היא, שרוב הבורות משמשים לאגירת מים ומשום כך מלאים במים. ועל כן, אולי היה נחוץ לציין את העובדה שהבור הזה היה ריק. פרט זה חשוב גם מפני שלו היה הבור מלא במים, היה יוסף שנזרק אליו מת בטביעה חלילה. כך אכן מפרשים הרשב"ם, רד"ק ומלבי"ם:

וישליכו אתו הבורה

לא על דעת שיטבע שם,

כי הבור רק אין בו מים (מלבי"ם, פס' כד)

גם הרמב"ן נאחז בניסיון לראות בתוספת הזו תוספת תמימה. לדבריו, פשט הפסוק אינו אלא הדגשה וחיזוק לתיאור היובש הנורא השורר בבור ולריקנותו המוחלטת. לא שאין בו מים, אין בו אפילו טיפת מים! ואלו דבריו:

ועל דרך הפשט יאמר והבור ריק אין בו מים כלל,

שגם אם היו בו מים מעט יקרא רק,

... והכל ביאור וחיזוק (רמב"ן).

לדעות הללו התיאור שבבור אין מים נועד לבאר פרט נחוץ או להדגיש עניין ידוע.

חז"ל לעומת זאת, חשבו שהתיאור הזה לא בא ללמדנו שבאמת לא היו בבור מים. אלא הוא בא להדגיש את מה שכן היה בו. וכך אומרים חז"ל :

ואמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום:

מאי דכתיב "והבור ריק - אין בו מים"

ממשמע שנאמר "הבור ריק" איני יודע שאין בו מים?

אלא מה תלמוד לומר "אין בו מים"?

מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו" (בבלי שבת, כב, א).

התוספת של נחשים ועקרבים באה אולי לתאר את אכזריותם של האחים, שהפקירו את חייו של יוסף. בעוד שהתיאור של התורה שאין בו מים עשוי להתפרש כחמלה מסוימת. עם הדרשה הזו יש קשיים לא מועטים. אחד מהם הוא שעובדות אלו מעמידות את סיפור הצלתו של יוסף על ידי ראובן באור קלוש.

האמנם התכוונו האחים בעצת ראובן להשליך את יוסף לבור שבו הוא עתיד למות מהכשת נחש או מעקיצת עקרב, ובזה למעשה יובילו למותו בייסורים? על מנת לפתור את הקושי הזה, כמה מן הפרשנים הציעו שאמנם היו בבור נחשים ועקרבים אבל האחים לא ידעו על כך. אם כן, מה רצה המדרש לומר בהדגישו שנחשים ועקרבים היו בו?!

אמנם, ברצוני להציע שאין חייבים להבין את התיאור "אין בו מים" כתיאור עובדתי של תנאי השטח וגם אין לטעון שהמקרא הזה אומר דורשני  או מבקש לרמז לנו שעלינו לשאול מה יש בבור! בור ריק אינו זהה לבור ריק שאין בו מים. בור ריק שאין בו מים הוא בור שריק דווקא ממים, חסרונו הוא מהותו. ועל כך הדגשת התורה. מה המשמעות של העדר המים בבור?

בבראשית רבה מובאות שתי דרשות אלטרנטיביות לביאור המילים "אין בו מים". הדרשה האחת היא הדרשה שנזכרת בגמרא במסכת שבת ובדברי כל הפרשנים הקלאסיים- "אבל נחשים ועקרבים יש בו". אבל, מולה מועמדת דרשת ר' אחא:

אמר ר' אחא 'בור רק'

נתרוקן בורו של יעקב,

אין בו מים, אין בו דברי תורה שנמשלו למים (בראשית רבה, וישב).

לדעת ר' אחא העובדה שהבור ריק ממים היא משמעותית. היא עצמה מעידה על חסרונו הגדול. במקרה הזה, זהו חסרונה של התורה. ר' אחא מבאר ש"נתרוקן בורו של יעקב". יעקב איש תם יושב אוהלים ספג תורה והספיג אותה בבניו. ברגע ירידתו של יוסף לבור נתרוקן הבור. ביתו של יעקב וכל השקעתו בחינוך, במוסר ובחוק ירדו יחד עם יוסף לבור.

אפשרות אחרת היא לומר כפי שמופיע במדרש אגדה: "מלמד שמרוב הצרה שכח תלמודו". קרי, הבור ריק ממים עבור יוסף. יוסף ייאלץ למלא את חייו בתכנים חדשים ובמקורות השראה נוספים. יש פה ריקנות (נוראה אולי) אבל אין פה התרוקנות.

הריקנות מתורת יעקב אינה אלא התמלאות בתורת חיים חדשה הנשענת על חינוך וידע יהודי. ומכאן מתברר שלפעמים הריקנות היא פתח ומבוא לדבר החדש שימלא את החלל. הבור הוא הסוד, הוא הצוהר אל העולם החדש של יוסף.

הרבנית עו"ד ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי היא דיקנית הסטודנטים וראשת תכניות בית המדרש לנשים במכללה האקדמית הרצוג