זכותו של לוט

אם היתה סיבה להציל את לוט מהפיכת סדום לכאורה הסיבה היתה צריכה להיות "מסירות הנפש" בהכנסת האורחים, אבל בהצלתו של לוט מסדום מוצאים אנו סיבה אחרת

חדשות כיפה הרב יעקב הלוי פילבר 26/10/15 08:57 יג בחשון התשעו

זכותו של לוט
פרטי, צילום: פרטי

הכנסת האורחים של לוט היתה לכאורה במעלה גדולה יותר אפילו מזו של אברהם אבינו. אמנם אברהם אבינו היה חולה וחלוש ביום השלישי למילתו, ולא זו בלבד אלא עוד הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, ולמרות כל התנאים הקשים הללו, שאדם רגיל לא היה מטריח את עצמו במצב כזה לצאת מביתו בכלל ובפרט לצאת ולבקש אורחים, אבל עם כל הקושי במקרה של אברהם הוא לא סיכן את חייו בהכנסת האורחים שלו. מה שאין כן לוט הוא מקיים הכנסת אורחים במסירות נפש תוך סכנת חיים, שהרי המכניס אורחים בסדום צפוי לעונש מיתה. ועלינו לזכור כי כשבאו האורחים (המלאכים) לסדום, לא הם הפונים אל לוט, ולא הם המבקשים מלוט להכניסם לביתו, אלא לוט הוא שמציע להם לבא אל ביתו, וכשהם דוחים את ההצעה, הוא חוזר ומפציר בהם שיבואו אל ביתו, ואת כל ההשתדלות הזו הוא עושה למרות הסכנה שיש בה. וכך הוא מתמיד בדרכו זו גם אחרי שאנשי סדום הקיפו את ביתו בבקשם לפגוע באורחיו, וגם כאן לוט אינו מפקיר את אורחיו, אלא מציע לאנשי סדום את בנותיו שיעשו להן כטוב בעיניהם, ובלבד שלא יעשו דבר לאורחיו שבאו לחסות בצל קורתו - ולכאורה אין לך הכנסת אורחים נעלה מזו.

לכן אם היתה סיבה להציל את לוט מהפיכת סדום לכאורה הסיבה היתה צריכה להיות "מסירות הנפש" בהכנסת האורחים, אבל בהצלתו של לוט מסדום מוצאים אנו סיבה אחרת, ככתוב בתורה: "ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט", ועל כך שואל רש"י: "מהו זכירתו של אברהם על לוט?", ותשובתו היא: "נזכר שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם (וכשנשאל אברהם בבואו למצרים על שרה) ושמע (לוט) שאמר אברהם במצרים על שרה: 'אחותי היא' (ולמרות שידע לוט שאם יגלה למצרים את האמת הוא יקבל מהם תגמול כספי נכבד) ולא גילה הדבר, שהיה חס עליו (על אברהם), לפיכך חס הקב"ה עליו (על לוט)". תשובתו זו של רש"י מעוררת שתי קושיות: ראשית, איך אפשר ליחס זכות למי שנמנע מלהלשין על דודו, שהיה בכך לסכן את חייו, ("ואמרו אשתי זאת והרגו אותי"), ועוד, מדוע אין ההשגחה העליונה זוקפת לזכותו של לוט את המעשה הנעלה יותר, את הכנסת אורחים שלו שהיה תוך סיכון החיים?

על שאלות אלו מובאת תשובה בשם הסבא מסלבודקה (רבי נתן צבי פינקל - עיין 'מכתב מאליהו' ח"א עמ' 115) בה הוא מסביר שמבחנו של האדם והערכת התנהגותו אינה רק בטיב המעשה שהוא עושה, אלא בעיקר במאמץ ובמאבק הפנימי שהוא נאבק עם עצמו, עד שהחליט לעשות או להימנע מלעשות את המעשה. לוט שגדל ונתחנך מילדותו בביתו של אברהם שהיה בית של חסד, ספג את אהבת החסד בלשד עצמותיו כבר משחר נעוריו, עד שעשיית החסד, אפילו עד כדי מסירות נפש, היתה אצלו כדבר טבעי ומובן מאליו, שלהגשימה לא היתה לו כל התלבטות ולכן לא היה צריך למאמץ מיוחד כדי לקיימה. ולכן כאן אין הבחירה החופשית של האדם עומדת במבחן. מה שאין כן כשעמד לוט עם אברהם ושרה לפני שומרי הגבול של מצרים, ואברהם נשאל על זהותה של שרה, והוא השיב: אחותי היא, אז התחולל בתוך תוכו של לוט מאבק פנימי חזק, האם להלשין על דודו ולזכות בפרס כספי גדול, או להימנע מהלשנה זו, לוותר על התגמול הכספי ושאר ההטבות שהיה זוכה להם מהממשל המצרי, והוא לבסוף התגבר על תאוות הממון שלו וחסם את פיו מלהסגיר את דודו אברהם.

מהדברים הנ"ל אנו למדים שמעלתו של האדם אינה נמדדת לפי ההתנהגות הספונטנית שהוא מתנהג מתוך שיגרה וחינוך, גם אם הדבר שעשה הוא נעלה ומיוחד, אלא מבחנו של האדם הוא דווקא באותם המקרים שבהם הוא מתמודד עם הטוב והרע, וכיצד הוא מכריע לבסוף. וכך נהגה ההשגחה העליונה עם לוט כשבאה להציל אותו מהפיכת סדום, ולכן היא זוקפת לזכותו מעשה שכשלעצמו אינו מחמיא ביותר, אבל כיון שאצל לוט היה לו מאבק נפשי והתלבטות מוסרית במעשה הזה, דווקא היא מזכה אותו בזכויות המצילות אותו.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן