כמו רבים וטובים לפניו ולאחריו, לא ייזכר לוט לדורות בגלל מעשיו הטובים והמיוחדים, אפילו לא על מעמדו כשופט או הצלת צוער, לוט ייזכר על מעשה החרפה של התמכרותו לטיפה המרה, והוא יוזכר תמיד סביב המושג "שיכור כלוט".
אז אולי הגיע הזמן לעשות צדק עם לוט, ואולי "להסיר את הלוט" מעל דמותו של לוט, להזכיר את מעשיו הטובים, ואת ניסיונותיו שלא לגמרי צלחו "להעיר את העיר" סדום, ולהצילה מלהבה.
ראשית נזכיר שלוט הוא אחיינו הקרוב של אברהם אבינו, ההולך אתו בכל מסעותיו, שותף נלווה לדרכו של אברהם אבינו, "ולוט עמו". ולוט עומד בניסיון ולא חושף את היותה של שרה אשת אברהם בפני המצרים, וזוכה להתעשר ולגדול.
ומגיע רגע המפנה, ולוט נפרד מאברהם, עד עכשיו היה שותף זוטר לדרך אברהם, עכשיו הוא בוחר את דרכו באופן עצמאי. הוא אמנם עוזב את הבית המוגן של אברהם אבינו, את העושר הרוחני והחומרי של אברהם, אבל בכל זאת בוחר בדרכו של אברהם בדרך אחרת:
"דבר אחר: הולך את חכמים יחכם זה לוט, שהיה מהלך עם אברהם אבינו ולמד ממעשיו ומדרכיו הטובים. אמרו: מה עשה אברהם אבינו? עשה לו בית קבל לחרן, וכל מי שהוא נכנס ויוצא לחרן היה מקבלו ונותן לו מאכלו ומשקהו, ואומר לו אחד הוא האלוהים בעולם. וכשבא לוט לסדום כך היה עושה..." (פרדר"א כ"ה).
לוט לומד מאברהם, ומבקש להתעלות אפילו מעל אברהם, אברהם לא מתקרב לסדום, הוא מסתובב בכל העולם כדי לבשר את האמונה בקרב עמים רבים, אבל לסדום הוא לא נכנס , אברהם "משקיף על פני סדום" מרחוק, הוא יתפלל על סדום אבל לא ייכנס לתוכה. הוא לא נוטע אשל בסדום, לא מקים שם בית מדרש, לא "עושה את הנפש" של סדום. יתירה מזאת גם כשמציע לו מלכי צדק מלך שלם את הרכוש הוא מנתק את עצמו גם מהנפש וגם מהרכוש של סדום.
אבל לוט בוחר בסדום, זה המקום שהוא הולך להקים בו בית הכנסת אורחים, ואם ישאל השואל, האם לא חשש לוט שהוא יושפע מאנשי סדום שעליהם נאמר: "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד" - האם אין חשש שהוא יושפע, שבני משפחתו יושפעו? עונה על כך הרד"ק בפירושו כאן: "ואף על פי שהיו רעים וחטאים לא חשש על אנשי המקום, כי המקום ישר בעיניו והוא היה כל כך חזק באמונה וביושר שלא למד ממעשיהם"
וכשאיפת כל גרעין בעירו, מגיע לוט למשרה מוכרת, ממשלתית, מטעם העיר סדום. עכשיו בוודאי הוא יוכל להשפיע, יוכל לשנות - הרי לשם כך בא לסדום: "ולוט יושב בשער סדום..." ומסביר המדרש: " ולמה היה יושב לוט בשער סדום? אלא שאותו היום מנוהו עליהם". מכאן ואילך לוט קובע משפט בסדום, עכשיו לכאורה הוא מצדיק את הליכתו לשם. "אירע דבר היוצא מגדר הרגיל: זו סדום המכלה רגל זרים מתוכה - תמנה איש נכרי לשופט. וזכות נתגלגלה ללוט לערער בו ביום על הסעיף הראשון בחוקת סדום - סעיף האוסר הכנסת אורחים בעיר זו. ...כדרך שאברהם ביקש לראות את הצדיק שבסדום - צדיק המעיז לשמש דוגמא לטוב, בתוך העם ולעיני כל" (רש"ר הירש )
ולוט עושה זאת למרות ההתנגדות של אנשי העיר: "וכיון שהכריזו אנשי סדום ואמרו כל מי שהוא מחזיק ידו בפת לחם לעני ולאביון יישרף באש, היה מתיירא מלעשות ביום ועשה בלילה..." (שם) לוט הוא היחיד המוכן לארח אורחים בסדום, לוט קלט ממידת אברהם את החסד.
ולא רק את החסד של אברהם אבינו קלט לוט, גם את הנכונות למסירות נפש מקבל לוט מאברהם אבינו. אחר שמכניס את המלאכים לביתו, מתקבצים כל אנשי העיר מנער ועד זקן כדי לענות את האורחים כמנהגם, אומר המדרש (שם): כשם שנתן משה רבינו נפשו על ישראל, כך נתן נפשו עליהם, לקח שתי בנותיו והוציא להם תחת שני המלאכים..." עצם ההשוואה בין מסירות הנפש של משה לזו של לוט היא מרעישה. אך מלמדת אותנו שאכן לוט מוסר את נפשו על המצווה אותה קלט מאברהם.
וכמו בכל מסירות נפש הנדרשת במקרים שכאלה, גם בני משפחת לוט משלמים את מחיר השליחות: "פלוטית בתו של לוט הייתה נשואה לאחד מגדולי סדום, ראתה עני אחד מדוקדק ברחוב העיר, ועגמה נפשה עליו. מה הייתה עושה? בכל יום כשהייתה יוצאת לשאוב מים הייתה נותנת בכד שלה מכל מזון ביתה, ומכלכלת אותו העני. אמרו אנשי סדום: העני הזה מאין הוא חי? עד שידעו הדבר והוציאו אותה להישרף..." פלוטית משלמת את מחיר ההבדל שבין לוט בן אחי אברהם ובין מקום מגוריהם - סדום.
גם שאר בני משפחתו של לוט נושאים בעול המגורים שם, שתי בנותיו הנשואות נשארות בסדום ונידונות בשריפה כשאר אנשי העיר, אשתו של לוט "נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות בסדום, והביטה אחריה לראות אם היו הולכות אחריה אם לאו, וראתה אחריה השכינה, ונעשית נציב מלח..." (פרדר"א שם). ושתי בנות לוט היוצאות עמו מסדום, הן הנשארות ממשפחתו, וסיפורם במערה גם הוא בא מתוך כוונתם לטובה.
האם לוט הצליח? הקב"ה יודע שאין צדיקים בסדום, שהשפעת לוט לא הצליחה ליצור שינוי, כבר באותו היום הם אומרים ללוט: "גש הלאה... האחד בא לגור וישפוט שפוט..." ואנשי סדום לא רק לועגים לו אלא מתכוונים לפגוע בו: "עתה נרע לך מהם". אין שינוי בגישתם, מינוי לוט לא מבשר טובות על מפנה בהתנהגות אנשי סדום. ולוט בזכות אברהם נחלץ ברגע האחרון, ובכח נלקח מסדום החוצה.
אבל בכל זאת למרות כל הנאמר מצליח לוט לעשות הצלה משמעותית לסדום, שכמוה לא הצליח אברהם אבינו לעשות. אברהם מתפלל על סדום, מנהל ויכוח כביכול עם הקב"ה, מנסה ללמד זכות, אולי יש חמישים אולי ארבעים צדיקים ומגיע עד עשרה צדיקים שבהיותם "בתוך העיר" - פעילים ומשמעותיים - הם יצילו את סדום. אבל למרות הכל אין עשרה צדיקים בסדום, היא מלאה רשע נורא ולכן דינה להיחרב. אברהם איש החסד המלמד זכות על בני דורו, לא מצליח לפעול להצלת העיר.
והנה לוט היוצא מסדום בעל כורחו, ומצווה על ידי המלאכים "הימלט על נפשך... ההרה הימלט פן תיספה..." ויש בדבריהם יותר מרמז שגם הוא לא ממש ראוי לצאת משם, במנוסתו מסדום מבקש מטעמי נוחות בלבד: "ואנוכי לא אוכל להימלט ההרה פן תדבקני הרעה ומתי". והוא מציל עיר בסדום, צוער ניצלת מההפיכה בזכות בקשת לוט אע"פ שהוא עצמו לא יגור שם. אברהם אבינו לא הצליח להציל חלק מסדום, ולוט שסופו ידוע, מציל עיר שלמה אמנם קטנה, אבל שורדת בזכותו.
מדרגת אברהם אבינו בוודאי גדולה לאין ערוך, ותפילתו חשובה יותר, אבל אברהם מחוץ לסדום ולוט מתפלל על סדום מתוך סדום, והתפילה מתוך המקום מתקבלת יותר, ולכן דווקא בקשת לוט מתקבלת וצוער ניצלה.
אברהם אבינו ידע שאין להתיישב בסדום, ולא בגלל החשש שמא "יתקלקל" חלילה בסדום, שהרי "אברהם הובטח במגן שלא תזיקהו השפעתו שהיתה שפוכה על פני כל והולכת לרעים ולטובים" (אוה"ק ד', עמ' תצ"ט). אז אם אין חשש ליפול, מדוע לא להתיישב בסדום? כי יש רוע שאסור להתחבר אליו, כי יש מציאות שאפשר להתפלל עליה רק מרחוק, כי ההשפעה צריכה הסכמה של המושפעים שהיו רחוקים מכך, כי "הצביונות הרעים שבעולם מוכרחים להימחק" (אוה"ק ב' תצ"ו). ובכל זאת אע"פ שלוט עשה לא נכון בהליכתו לסדום, ולמרות שגם מניעיו להליכה זו מורכבים (בהשלמה לפרדר"א יעויין בתנחומא וירא י"ב), בכל זאת מסירות הנפש שלו פועלת, לפחות במצער, "הלא מצער היא ותחי נפשי"
אין להשוות חלילה בין סדום המושחתת עד היסוד, עם שום מציאות של עיר ואם בארצינו, אבל נקודות למחשבה אנחנו חייבים לקחת מכאן, בשאלה לאן הולכים, וכמה מסירות נפש צריכים, וההשפעה שלהם פנימה אל תוככי המשפחה, ומה פועלת מסירות הנפש הזאת.
ראש ישיבת ההסדר והגרעין התורני בכרמיאל