פרשת ויקהל-פקודי: ובצלאל עשה את כל אשר צוה ה'

בצלאל לא היה היחידי בעושי המלאכה, צורפו אליו חכמי לב, ועם זאת נזקפת המלאכה על שמו. מדוע התורה כה מבליטה רק את חלקו במלאכת המשכן?

חדשות כיפה הרב יעקב פילבר 07/03/18 21:07 כ באדר התשעח

פרשת ויקהל-פקודי: ובצלאל עשה את כל אשר צוה ה'
צילום: shutterstock

שותפים רבים היו בעשיית המשכן, והנה עם סיכום מלאכת המשכן וכליו חוזרת התורה ומזכירה לנו בפעם השלישית את חלקו ומקומו של בצלאל במעשה הזה: "ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' את משה". מה ראתה התורה לחזור ולהזכיר שלש פעמים (עיין לא ב, לה ל) את בצלאל, את אביו, את סבו ואת שם שבטו?  

הופעתו של בצלאל הייתה תגלית מופלאה שמלכתחילה לא הייתה מוכרת לישראל: "נולד בצלאל אין הכל יודעין, נתמנה למלאכת המשכן ידעו אותו הכל" (תנחומא). מינויו של בצלאל בא כהפתעה לא רק לבני ישראל אלא אף למשה רבנו, וכך דרשו במדרש [תנחומא ויקהל ג] על הכתוב: "'ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם' - מהו כן? בשעה שאמר הקב"ה למשה בהר על מלאכת המשכן, הראהו כל כלי וכלי היאך לעשות, שנאמר [כה מ]: 'וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר', והיה משה סבור שהוא יעשה את המשכן, שאמר לו: 'ועשית את הקרשים', 'ועשית שלחן', 'ועשית מזבח', ועשית פרכת', 'ועשית כיור' וכך כל מלאכת המשכן, כיון שסדר לו כל דבר ודבר  אמר משה: רבש"ע מי יעשה כל זאת? אמר לו: 'ראה קראתי בשם בצלאל'.

"כשירד משה אמר להם לישראל: כך אמר לי הקב"ה לעשות לו משכן, קרשים ומזבח ושלחן, אמרו לו: ומי יעשה כל זאת? אמר להם: בצלאל, התחילו מרננים על משה ואמרו: לא אמר הקב"ה למשה לעשות את המשכן ע"י בצלאל, אלא משה מעצמו ממנה אותו על שהוא קרובו, משה מלך, אהרן אחיו כהן גדול, בניו סגני כהונה, אלעזר נשיא הלוי, בני קהת נושאי המשכן, וזה (בצלאל) שליט על מלאכת המשכן",

כל הגדולה הזו מבקש משה לכוון. "אמר להם משה: אני לא עשיתי כלום מדעתי, אלא הקב"ה אמר והוא מראה להם - 'ראו קרא ה' בשם בצלאל', לקיים מה שנאמר 'ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם'. . .בעיני אלוקים זה בצלאל ואדם אלו ישראל".

לפני מינויו היה בצלאל דמות עלומה, לא שהיה חסר כישורים, שהרי אמרו  על הכתוב: "וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה" (לה לא) "שכבר היתה בו חכמה, ללמדך שאין הקב"ה ממלא חכמה אלא למי שיש בו כבר חכמה, והקב"ה כשרואה באדם שיש בו רוח חכמה ממלאו, הוי וימלא אותו  רוח שכבר היה בו". [תנחומא]

ובמה מילא אותו? בחכמה, בתבונה ובדעת: "החכמה מלימוד, התבונה מעצמו, הדעת הלומד דבר מדבר" [לקח טוב]   - "מהיכן זכה בצלאל לכל החכמה הזאת?" שואל המדרש, והתשובה לכך אינה אחת. אנו מוצאים מקורות שונים לחכמתו: "מה ראה להזכיר כאן חור? אלא בשעה שביקשו ישראל לעבוד  עבודת כוכבים נתן  נפשו על הקב"ה ולא הניחם, עמדו והרגוהו. אמר  לו הקב"ה: חייך, שאני פורע לך כל בנים היוצאים ממך אני מגדלם שם טוב בעולם, שנאמר: 'ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור... וימלא אותו רוח אלוקים'". 

ועוד אמרו שם [שמו"ר מח ד]: "ומהיכן זכה לכל החכמה הזאת? בזכות מרים, שנאמר: 'ויעש להם בתים', ומה היו הבתים? בית הכהונה ובית המלכות. יוכבד נטלה כהונה ומלכות: אהרן כהן גדול, משה מלך, ומרים נטלה חכמה, שהעמידה בצלאל." אלא שבאותו מדרש גם מובא: "כל החכמה הזו מנין? מן הקדוש ברוך הוא". לכאורה משמע שחכמתו של בצלאל באה בזכותם של אחרים, מתנה משמים או בזכות אבותיו, אלא שאין זו תמונה שלימה, וכך מובא במדרש: "את מוצא שלושה שמות נקראו לו לאדם: אחד מה שקוראים לו אביו ואמו (כמו תורשה או זכות אבות) ואחד מה שקוראים לו בני אדם, ואחד מה שקונה לעצמו. טוב מכולן מה שקונה לעצמו, תדע לך שהרי בצלאל על ידי שקנה שם טוב זכה שיעשה מלאכת המשכן" [תנחומא].

נמצא שעיקר זכותו של בצלאל הייתה זכות עצמו, בבחינת הבא להיטהר מסייעין בידו, לפי זכויותיו הוא זוכה ל"סייעתא דשמיא"  ואז גם מתחשבים בזכות אבותיו ובזכות כל אלו מזכים אותו מן השמים. כמו שמובא במדרש  (שמו"ר מח ה): "הכל היו אומרים: בצלאל בחכמתו ובתבונתו עשה את המשכן. אמר הקב"ה: אני הוא שבראתיו ולמדתיו, שנאמר: 'הנה אנכי בורא חרש' - לפיכך אמר משה: 'ראו קרא ה' בשם'".

בצלאל לא היה היחידי בעושי המלאכה, צורפו אליו חכמי לב, ועם זאת נזקפת המלאכה על שם בצלאל כמו שנאמר בתחילת פרשתנו: "ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' את משה". ונשאלת השאלה מדוע התורה כה מבליטה רק את  חלקו של בצלאל במלאכת המשכן? נחלקו על כך הרמב"ן והראב"ע, לפי הראב"ע [לז א]: "הוא עשה כל כלי הקודש",לפיו בצלאל הוא שעשה את כל כלי המשכן (צ"ע מה היה תפקידם של השאר?).

לעומתו כתב הרמב"ן שאמנם "על פיו נעשה הכל" אבל אין כוונתו  שבצלאל לבדו עשה את כל המלאכה, אלא שהוא היה כעין מנהל עבודה: "כי הוא המורה לכל החכמים, ולפניו היו עושים כולם ומראים אליו כל מלאכתם, כמו שאמר: 'ולהורות נתן בלבו' - אבל גם כל חכמי לב עשו במלאכה, כמו שאמר: 'ויעשו כל חכמי לב בעושי המלאכה את המשכן'".

וראיה לשיטת הרמב"ן ממה שרק בעשיית הארון כתבה התורה: "ויעש בצלאל את הארון" בעוד שבשאר כלי המקדש נכתבה העשייה בסתם. ומזה למדו במדרש [תנחומא ויקהל ז]: "'ויעש בצלאל את הארון' - אין אתה מוצא באחד מכל כלי המשכן שעשה שם בצלאל כלום אלא בארון, וכל המלאכות האחרות וכל הכלים האחרים, באמירתו ועצתו".

לפי הדעה שלא בצלאל לבדו, אלא גם שאר החכמים היו שותפים פעילים בעשיית המשכן וכליו, צריך להסביר מה עשה את בצלאל לראש החבורה ולמיוחד שבהם? הגורם לכך היו לפחות ארבע תכונות שהצטרפו בו. הראשונה, חכמתו היתירה:  "וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה". השניה מומחיותו ומיומנותו: "ולחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת... לעשות בכל מלאכת מחשבת" [לה, לא-לג].

וכן כתב הרמב"ן: "והזכיר בארון ויעש בצלאל, כי האומן הגדול שבהם הוא עשה לבדו הארון". והספורנו כתב: "והארון שהיה מיוחד בכלים נעשה ע"י בצלאל שהיה גדול שבכולם". השלישית, מסירותו לתפקיד: "על שנתן נפשו עליו ביותר לא קפח הקב"ה שכרו ופרסמו הכתוב על כל דבר ודבר" [שמו"ר נ ה].

הרביעית, כושר המנהיגות ככתוב: "ולהורות נתן בלבו" ופירש הרשב"ם: "להורות לאחרים", והסביר ראב"ע: "יש חכם וגם חרש  לא יוכל להורות היטב". ואכן היה בצלאל אדם לא שגרתי בעל מעלות רבות שחלקן באו לו בזכות עצמו, חלקן בזכות אבותיו וחלקן כמתנה מן השמים.

 

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן