הביטחון בה' והשראת השכינה בארץ

על ההוד והזיו המיוחדים ליעקב אבינו, על הר המוריה שבא לקראתו ועל הסיבה שבשלה יעקב אבינו נאלץ לרדת כדי למצוא את זיווגו. הרב יאיר בן מנחם על מעלתו המיוחדת של יעקב אבינו ותפקידו בעולם.

חדשות כיפה הרב יאיר בן מנחם 09/12/16 14:18 ט בכסלו התשעז

הביטחון בה' והשראת השכינה בארץ
באדיבות המצלם, צילום: באדיבות המצלם

בראשה של הפרשה שלנו מציינת התורה הקדושה את יציאתו של יעקב אבינו מבאר שבע. יעקב שנקרא ע"י אביו ואמו ומצווה ללכת מאיתם "פדנה ארם ביתה בתואל אחי אמך", מקיים את צווים ויוצא לדרכו. אך התורה אינה מציינת רק את מטרת ותכלית הליכתו אלא מדגישה גם את עצם יציאתו מן העיר "ויצא יעקב", ומסביר רש"י :

"...מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה. יצא משם, פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה".

ומאליה עולה השאלה מדוע זה רק כאשר יצא יעקב מן העיר מציינים חכמים כי פנה זיוה ופנו הודה והדרה ? ומדוע הדברים מעולם לא צוינו גם על אברהם ויצחק כאשר הם נאלצו לצאת ממקומם ? ומה שנראה יותר קשה הינו מדוע ביציאתו של יעקב אומרים אנו כי פנה הודה של העיר באר שבע והרי גם כאשר יעקב אבינו יצא נותרו בה יצחק ורבקה והודם וודאי נותר נסוך על פני העיר ?האם אין כאן פגיעה בכבודם כאשר נראה הדבר שמתעלמים מהם ותולים את זיוה של העיר רק בבנם ?

והנה זו אינה הפעם היחידה שבה אנו רואים שיעקב אבינו זוכה למעמד מיוחד, לדברים שאבותיו לא זכו להם. כך ממשיכים הדברים גם כאשר, על פי הגמרא, יעקב אבינו מגיע לחרן, מתחרט על כך שהוא לא התפלל בהר המוריה במקום בו התפללו אבותיו והוא נותן את דעתו לחזור להר המוריה. כך מעידה הגמרא (מסכת חולין דף צא עמוד ב):

" ... כי מטא לחרן אמר: אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי, ואני לא התפללתי? כד יהיב דעתיה למיהדר - קפצה ליה ארעא, מיד - ויפגע במקום, כד צלי בעי למיהדר, אמר הקדוש ברוך הוא: צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה? מיד בא השמש. ... תנא: עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה, ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה. בעו לסכוניה, מיד - והנה ה' נצב עליו, אמר רבי שמעון בן לקיש: אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאמרו - כאדם שמניף על בנו".

יעקב אבינו נתן את דעתו לשוב להר המוריה ומיד "קפצה לו הארץ". קפץ הר המוריה והגיע אל מקומו של יעקב אבינו (כפי שמסביר גם רש"י על הפרשה וראה רמב"ן). כך שבעוד שאברהם אבינו עשה את דרכו להר המוריה וכך גם יצחק בנו נדרש ללכת בעצמו אל הר המוריה, יעקב אבינו זוכה למה שלא זכו לו אבותיו. יעקב אבינו זכה לכך שהר המוריה בא אליו. כך גם רק על יעקב נאמר שהקב"ה מעוניין בלינתו בהר המוריה, מקום שאין בו ישיבה, שהישיבה אסורה בו ומותרת רק למלכי בית דוד (גמ' יומא כה, ב, ועיין בתוס' שם כמו גם בירושלמי יומא ג, ב). ולמעלה מכך זוכה יעקב אבינו שהקב"ה מתגלה אליו ומבשר לו כי "הוא ניצב עליו" לשומרו (רש"י).

פתח לשורש מעלתו של יעקב אבינו, ולמדרגתו המיוחדת בשעת עזיבתו את בית אביו, ניתן למצוא בדברי המדרש (בראשית רבה סח, ב) על הלוך רוחו ומחשבותיו של יעקב אבינו באותה שעה :

"רבי שמואל בר נחמן פתח (תהלים קכא) שיר למעלות אשא עיני אל ההרים, אשא עיני אל ההורים למלפני ולמעבדני, מאין יבוא עזרי, אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה ויקח העבד עשרה גמלים וגו' ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד, ..., חזר ואמר מה אנא מובד סברי מן בריי חס ושלום לית אנא מובד סברי מן בריי אלא עזרי מעם ה', (שם) אל יתן למוט רגלך אל ינום שומרך, הנה לא ינום ולא יישן וגו' ה' ישמרך מכל רע מעשו ומלבן, ישמור את נפשך ממלאך המות, ה' ישמר צאתך ובואך, ויצא יעקב".

יעקב אבינו נאלץ לנוס על נפשו ולמעשה ללכת בגפו לבקש לו אשה בחרן. חמור מכך, חכמים מדגישים כי לא די בכך, וגם לא מספיק לו שאיש לא מביא אליו את כלתו כפי שאליעזר הביא את רבקה לאביו יצחק, אלא שגם אין בידו כל כסף או תכשיט לתת כנדוניה לכלתו. "לא נזם אחד, ולא צמיד אחד" יש בידו. אלא שאז שואל יעקב אבינו את עצמו "האם אני מאבד את ביטחוני בריבוני ? את אמונתי ברבונו של עולם שינחני בדרכי, ישמרני, ויעניק לי די צרכי ?" ומיד הוא משיב לעצמו ומחזק את עצמו בביטחונו בריבונו של עולם, והוא קובע ואומר "אין אני מאבד את בטחוני".

יעקב אבינו, בנהּ בחירה של אמו רבקה, והבן שקיבל את ברכותיו של אביו "מטל השמים ומשמני הארץ" מוצא את עצמו נס על נפשו ללא כל תמיכה או רכוש, וכך הוא גם נאלץ למצוא את זיווגו. הוא נטמן ארבע עשרה שנה בבית עבר (רש"י), אינו עולה על יצועו במשך כל אותן שנים, ועולה ומתעלה בתורה, ובכל זאת, הוא מוצא את עצמו בסופו של יום מגיע לחרן ללא דבר בידו, איש לא בא לקראתו וכל הקלה שהיא לא נעשתה עמו. את כל התורה הגדולה שלו הוא צריך ליישם עכשיו במקום מרוחק מבית אביו ומאורחותיו, בביתו של לבן הרמאי. הוא שואל את עצמו "מאין יבוא עזרי ?" והוא משיב ומתחזק "עזרי מעם ה'".

באותם רגעים בהם אין לו כל משען ומשענה יעקב אבינו מוצא את עצמו תלוי אך ורק בריבונו של עולם. הוא אינו מאבד את ביטחונו, והקב"ה משיב לו באותה מטבע, והנה ה' ניצב עליו" ומבשר לו "ושמרתיך בכל אשר תלך". ייתכן ולכן רק כאשר הוא מגיע לחרן, רק כאשר הוא נאלץ להתמודד עם המציאות על כל קשייה הוא נזכר בהתמודדויותיהם של אבותיו, ובתפילות שתמיד סייעו בידם. הוא נותן את דעתו לשוב להר המוריה, למקום בו נשאו אבותיו את תפילותיהם, הוא כה משתוקק לתפילה עד שמתקיים בו הבא להיטהר מסייעים בידו, והר המוריה קופץ אליו. וכשהוא נסך רק על בטחונו בקב"ה עומדת לו מידת הביטחון שלו, ולא רק שתפילתו נשמעת אלא שהקב"ה אף רוצה לבשר לו על כך מידית .

ייתכן ולכן הוא גם רואה את הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ואת מלאכי האלוקים העולים ויורדים בו. ייתכן והקב"ה מבשר לו כי מעשיו רצויים וכי ירידתו לחרן, אל ביתו של לבן הארמי, לא באה כעונש על לקיחתו את הברכות בצורה שנראית כלא ישרה. הקב"ה מבשר לו כי מדרגתו רמה, וכי כל ההתעלות שלו לא הייתה לחינם. בעם ישראל אדם שמתעלה אינו מתעלה כדי לשמור את גדלותו לעצמו, הוא עושה זאת כדי שאת כל הגדולה שלו הוא יוכל להוריד אל העם שבשדות, להריק להם ברכה ולהעלות גם אותם. כך עושים מלאכי האלוקים, שליחיו של רבונו של עולם, הם עולים בסולם, מתעלים, כדי לשאת ברכה מאת ה' ולהוריד אותה ארצה להחיות את העם ולהעלות אותו.

כך אומרת הגמרא (וכך זה גם במדרש רבה) מלאכי האלוקים היו עולים בסולם ורואים את דיוקנו של יעקב אבינו תחת כיסא הכבוד "כי הוא עיקר העמדת הכיסא" (אור החיים בראשית כה, יג), והו יורדים ורואים אותו ישן למטה. יעקב מסמל את היכולת להתעלות בתורה ולהגיע למדרגות הגבוהות ביותר אך אחר כך גם להוריד את כל ההשגות שלו וליישם אותם בעולם הזה. הוא נטמן ארבע עשרה שנה בבית עבר ואחר כך הוא עובד ארבע עשרה שני בשתי בנותיו של לבן הארמי. את הטרחה וההקפדה שלו בבית עבר הוא מיישם גם בטרחה והקפדה רבה על עבודתו בביתו של לבן. יעקב אבינו מסמל את היכולת ללכת בביטחון עצום ברבש"ע ולהגשים את התורה בחיי המעשה. על כן הוא עיקר העמדת הכיסא, הוא הודה וזיוה של העיר, והוא היחיד שבא אליו הר המוריה מקום השראת השכינה בארץ.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן