לאחר כריתת הברית של הפרשה הקודמת "אתם נצבים היום כלכם", מוסיפה התורה מצוה מעשית שהיא מעין חידוש הברית, המביאה לידי ביטוי את הברית הציבורית בארץ ישראל "מקץ שבע שנים ... הקהל את העם האנשים והנשים והטף ... ויראו את ד' ... ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת". ונשאלת השאלה מה פשרו של מעמד שכזה, שהרי אם מטרתו היא ללימוד התורה, מדוע מביאים גם את הטף, שבעצם בהמצאותו מהווה הפרעה למעמד?
ואמנם מעמד ההקהל - אוסף בתוכו את כל רבדי הציבוריות הישראלית (וידוע דצבו"ר ר"ת צדיקים בינוניים ורשעים - כלומר כל רובדי החברה) (וכפי שרואים: צדיקים, בינוניים מצד אחד ורשעים מצד שני. שרשעת הרשעים הוא בעיקר פרישתם מהצבור - כפי שרואים אצל הרשע בהגדה שלפי שהוציא את עצמו מהכלל, זוהי הכפירה בעיקר) אם כן גם הילדים שאולי אינם מבינים את רוממות המעמד, בודאי חשים את האווירה הקדושה והרוממה של ארוע זה, שלבטח ילווה אותם בהמשך חייהם. אם כן בעצם מביאים את הילדים למעמד ההקהל רק למטרה שיספגו את אווירת הקדושה השורה. מכאן יכולים אנו ללמוד לקח חשוב. לפעמים נוטים אנו לחשוב שרק דברי תורה ישירים הם הבונים את האישיות, שהלמידה וחינוך הילדים בא רק מכח הדיבור ובעצם ממה שאני מלמד אותו ישירות. אולם בא מעמד ההקהל ומלמדנו שלא פחות חשוב מכל זה ואולי אף יותר ישנה חשיבות לחוויה הנפשית הרוחנית, על האדם. תחושת השייכות לכלל ישראל, המאפשרת את הבנת תפקידנו ויעודנו הפרטי במרקם הכללי. אשר על כן בברכת התורה מציינים אנו קודם את בחירתנו כעם ורק אח"כ את מתן תורה, שהשייכות לכלל ישראל היא המעוררת את החיוב האישי בתורה. וזהו עניין גדול שימושה מלימודה, שבקישורו עם רבו לא רק לומד חיצונית לו, אלא מתחבר נפשית לחוויית התורה.
וזהו מה שאומרים "ורב שלום בניך - אל תקרי בניך אלא בוניך" - שאיך נהפכים הבנים לבונים, בכך שמשתייכים לכלל נהיים מודעים לתפקידם ולכך שישנה אחריות להיותם חלק מהסתוריה וממשימה.(מה שמאפשר לבנים להבין שדבר זה מתיחס גם להורים).
וזאת הסיבה שמקבלים ההורים שכר על כך שמביאים את ילדיהם למעמד ההקהל (כפי שנאמר טף למה באין? ליתן שכר למביאיהן) שהרי בעצם מראה שאינו דואג רק לעצמו וללימודו העצמי אלא נעשה שותף וחלק מהאחריות הכללית של "מורשה קהילת יעקב" ומקיים "ושננתם לבניך" וכפי שאומר בפרשתנו "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם", בחינת היכולת להעביר מאב לבן ומרב לתלמיד גם את הדברים שאינם מבינים עד ביאת מי שיפרש את אותם שהם בחינת נסתרות עדיין. ואולי יש בכאן הסבר נוסף למה שאמרו: דצריך האדם ללמוד תלמודו בניגון ולא רק להשמיע לאזנו, שהרי הניגון בידוע פונה לנפשו של האדם ומשפיעה עליו אור חיים, ובכך מתחבר לחוויית הלימוד ומתחבר בכך יותר לכל הנלמד.
וזהו עניין שאנו אומרים בפתיחת יוה"כ שאנו מתירים להתפלל עם העבריינים, כי רק מי שמרגיש באמת מקושר לכלל ישראל, יודע שבעצם גם אותם שהיום אינם הולכים בדרך ד' בכל זאת ישראל להם יקרא שהרי ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא. ולכן בפתיחת יוה"כ שעצמותו של יום מכפר אנו מכריזים שכלל ישראל כולו בשלושת רבדי הצבור שלו שייכים כולם לאותה המהות שצריכה לסופו של דבר להביא לקיום הברית ולהשלמת מחשבת הבריאה.
מעמד הקהל
מהו מעמד הקהל? כיצד הוא מביא לידי ביטוי את חשיבות כלל ישראל?
