קשר של שתיקה: התמודדות האחים עם מכירתו של יוסף

באופן מפתיע יוסף הצטרף לקשר השתיקה של האחים סביב סיפור מכירתו למצרים ולא חשף את הפרשה בפני יעקב. אברהם סופר מסביר על ההבדל הגדול שבין המניעים של יוסף לעומת אלה של אחיו

חדשות כיפה עו"ד אברהם סופר 19/12/17 15:54 א בטבת התשעח

קשר של שתיקה: התמודדות האחים עם מכירתו של יוסף
מכירת יוסף, צילום: ציור של קונסטנטין פלוויטסקי (1855)

בפרשתנו מגיעה לנקודת שיא פרשת מכירת יוסף כאשר יוסף מתגלה בפני אחיו, לאחר שבא איתם בעלילות דברים.

פרשנים רבים ניסו להסביר, מדוע נמנע יוסף במהלך כל אותן שנים מלהודיע לאביו כי הוא חי בארץ מצרים. אולם במקביל, ראוי יהא לבחון כיצד התמודדו האחים בינם לבין עצמם עם עצם מכירת יוסף.

בדברים הבאים, אבקש להציג את פרשת מכירת יוסף בהקשרה האישי והטרגי ולבחון את התנהלות האחים בשנים שלאחר המכירה, טרם המפגש עם יוסף במצרים ולאחר מכן.

פרשת המכירה

בפרשת וישב (ל"ז; יב-לה) מתוארת בהרחבה מכירתו של יוסף ע"י אחיו. תחילה חשבו אחיו להמיתו ולהשליך את גופתו לבור. אולם, כאשר ראובן שמע על-כך, הוא מנע זאת מבעדם והציע להשליכו לבור, במטרה לחלץ אותו לאחר מכן.

האחים נעתרים להצעתו וכאשר יוסף מגיע אליהם, הם מפשיטים מעליו את כֻּתָּנְתּוֹ ומשליכים אותו לבור. מפרשה זו ניתן להסיק על הלך רוחם של האחים באותה עת, מתוך התבוננות על התנהלותם במהלך המכירה.

ראשית, כאשר יוסף היה מוטל בבור, חשוף לסכנת חיים וטרם מכירתו לישמעאלים, מעיד הכתוב על האחים שהם ישבו לאכול יחד לחם. כמו כן, בכל פרשת המכירה, קולו של יוסף כלל אינו נשמע ואין כל אזכור לתגובה או התנגדות מצדו באותה שעה. רק בפרשת מקץ (מב; כא-כב) כאשר פוגשים האחים את יוסף והוא מטיח בהם שהם באו לרגל במצרים, פתאום וללא כל קשר, הם מתוודים בינם לבין עצמם על כך שהם התעלמו מתחנוניו על חייו "בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ..." (מב; כא).

נראה כי התורה נמנעת מאזכור תחנוניו של יוסף בפרשת וישב, על מנת להמחיש את העובדה שבשעת המכירה היו האחים נחושים במטרתם להמית את יוסף ופעלו בנחישות ובאדישות נגדו ובמקביל לתחנוניו וזעקותיו, ישבו יחד וסעדו את לבם. כך גם בהמשך, האחים נוהגים באותו דפוס ולוקחים את כותנת הפסים, טובלים אותה בדם ומציגים אותה לאביהם, אשר מסיק שיוסף נהרג ומתחיל להתאבל עליו ימים רבים. 

בשלב זה, מתחיל להירקם בין האחים קשר של שתיקה מוחלט. כל האחים (למעט בנימין) יודעים על מכירתו של יוסף ועל מצג השווא של הכותונת הספוגה בדם, מודעים להשלכותיה על יעקב ועל האבל בו הוא שרוי ואף לא אחד מהם קם ומבצע חשבון נפש או הרהורי חרטה. על קשר השתיקה הזה, ניתן אף ללמוד מכך שרק כעבור שנים רבות, בעמדם בפני יוסף, לראשונה מתוודים האחים זה מול זה "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ" (מב; כא). מהמקרא עולה כי עד לאותו מועד, לא דיברו האחים גלויות ביניהם על מעשה המכירה, לא הביעו חרטה ולא קיבלו אחריות למעשיהם.

מפגש האחים עם יוסף במצרים

כאמור, לראשונה ובאופן ספונטני לגמרי, מתמודדים האחים עם מכירת יוסף בעמדם בפניו במצרים ומקשרים באופן אינטואיטיבי ותמוה את הסתבכותם במצרים עם מכירתו. מעניינת היא ביותר תגובתו של ראובן שמוכיח אותם (מב; כב): "הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד--וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגַם-דָּמוֹ, הִנֵּה נִדְרָשׁ".

תחילה, חשבו האחים להמית את יוסף, אך בשל התנגדותו של ראובן ולפי עצתו, הוא הושלך לבור. בעצה זו חשב ראובן להציל את יוסף, בכך שתכנן לחלץ אותו לאחר לכתם של האחים. ברם, בפועל לא נכח במעשה המכירה (רש"י, לז; כט) וכשחזר לבור לאחר פרשת המכירה ומצאו ריק, הוא קרע את בגדיו (לז; כט-ל).

חרף הצער שחש בעת גילוי המעשה, לא הטיח ראובן באחיו כל אשמה על מעשיהם במהלך כל השנים ולא סיפר לאביו על הדבר, ולמעשה נעשה חלק מקשר השתיקה, למרות התנגדותו להתנהגות אחיו. רק במצרים, כאשר האחים לראשונה מדברים על פרשת המכירה, הוא מרהיב עוז ובא עמהם חשבון, תוך שמתאר בגוף ראשון את המחלוקת ביניהם. 

יוסף מאזין לשיח בין האחים (שם, כג) וער להלך הרוח השורר ביניהם. הוא מבין כי עתה, קיים חשש כי השתיקה רבת השנים ביניהם אודות מכירתו, תוביל לסכסוך עמוק ביניהם. לכן, לאחר שנתגלה בפניהם ושלח אותם חזרה לכנען להביא את יעקב, הוא מבקש מהם (מה, כד): "וַיְשַׁלַּח אֶת-אֶחָיו, וַיֵּלֵכוּ; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ". הגמרא בתענית (י; ב) מסבירה כי יוסף מבקש מהם שלא לעסוק בדבר הלכה, ע"מ שלא יתעו בדרך. אולם פשוטו של מקרא מעלה, כי מאחר ויוסף התרשם מקשר השתיקה בין האחים, חשש כי במהלך נסיעתם יתקוטטו זה עם זה על מי רובץ האשם למכירתו ומתוך כך יתעו בדרך (ר': רש"י ורד"ק) ולכן ביקש למנוע זאת.

אברהם סופר. פרשת ויגש

אברהם סופר. פרשת ויגשצילום: באדיבות המצולם

מאלפת היא העובדה כי קשר השתיקה הזה בין האחים, אינו נפרם בעקבות המפגש עם יוסף, אלא אדרבה, הולך ומתעצם ואף יוסף עצמו נעשה חלק ממנו. כאשר מגיעים האחים לארץ כנען ומספרים ליעקב כי יוסף חי ומושל בכל ארץ מצרים, מובא הפסוק הבא (מה; כז): "וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם...". הרמב"ן בפירושו לפסוק זה טוען כי יעקב מעולם לא ידע על פרשת המכירה.

לדבריו, כאשר האחים סיפרו לו כי יוסף חי, הם הציגו בפניו את השתלשלות הגעתו למצרים באופן שבו יוסף תעה בדרך ונמכר ע"י אחרים למצרים, וזאת מחשש שיכעס עליהם. לטענתו, גם יוסף עצמו מעולם לא סיפר ליעקב את סיפור המכירה "ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו..." (רמב"ן, שם) ובשתיקתו שיתף פעולה עם אחיו בניסיונם להסוות את מעשם. 

בהמשך, מגיע יעקב למצרים ולצד בניו מתגורר שם עד מותו, אולם נקבר בארץ ישראל. בשובם של האחים מהלווייתו למצרים, מקונן בהם החשש כי עתה (נ; טו): "...יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ, אֵת כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ". לכן הם פונים ליוסף ואומרים לו כי יעקב-אביהם טרם מותו, הורה להם לומר לו, למחול להם על מעשה המכירה (נ; יז). עיון בפרק מ"ה (בו נודע ליעקב כי יוסף חי) ואילך, מעלה כי בשום מקום לא אמר יעקב דברים אלו לבניו. חז"ל טוענים (יבמות; סה, ב) כי האחים שינו מפני דרכי שלום וכי בפועל, יעקב לא אמר את שאמרו האחים. ברם, ממילא עולה השאלה, מה גרם לאחים לנהוג כך, הלא הם ידעו כי יוסף שיתף עמהם פעולה והסתיר מפני אביהם את מעשה המכירה. 

במדרש תנחומא (יז) מסופר שכאשר שב יוסף מהלווייתו של יעקב, הוא הלך אל הבור שהשליכוהו אחיו לתוכו בכדי לברך: ברוך המקום שעשה לי נס במקום זה. כאשר אחיו שמעו על כך, הם התייראו ולכן החשש שלהם גבר כי ישיב להם רעה על מעשיהם.

לדעתי, מדרש זה מגלם בתוכו את הטרגדיה הגדולה של קשר השתיקה של האחים ויוסף. גם לאחר שיוסף התגלה לאחים במצרים, ואמר כי הוא מוחל להם על מעשה המכירה, האחים כל העת חששו כי מחילתו של יוסף נובעת מכבוד אביו בלבד.

לאחר מותו של יעקב, כאשר נודע לאחים שיוסף עבר סמוך לבור, גבר חששם כי הדבר יעלה בזיכרונו את חווית המכירה. הם חששו כי עכשיו בצירוף העובדה כי יעקב איננו, לא יוכל יוסף יותר לכבוש את רגשותיו, יבוא עמהם חשבון ויפרום כעת את קשר השתיקה.

יוסף בצדיקותו, פורץ בבכי למשמע הדברים ואומר להם: "וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה..." (שם, נ; כ) כמבקש לומר שבקשר השתיקה, אין רעה כאשר הוא נובע ממחילה פנימית ולא מהסתרה.

הכותב הוא עו"ד המתמחה במשפט פלילי ועברי.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן