בואו נבחן לרגע את כלכלת מצרים לפני בוא יוסף. היה כסף, אבל לא אשראי או הלוואות. המצרים היו בני חורין, ורק לאחר מכן הפכו לעבדים תמורת אוכל. הם היו הבעלים של הרכוש, המקנה והאדמות, ולאחר מכן מכרו אותם ליוסף, שוב תמורת אוכל.
כשמתחילות שבע השנים הטובות, השדות של המצרים מניבים שפע יבול חסר תקדים. יוסף קונה הכל והמצרים מרוויחים מן הסתם סכומי כסף עצומים. כשמתחיל הרעב, התורה מתארת זאת כך: וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם....וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף... וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם... וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא, וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה.
כלומר מתישהו במהלך השנה הראשונה נגמר כל הכסף שהמצרים עשו בשבע השנים הטובות, ויוסף דורש מהמצרים את המקנה שלהם תמורת אוכל. בשנה השנייה לשני הרעב נגמר גם המקנה והמצרים מציעים את אדמותיהם ולבסוף אותם עצמם לעבדים לפרעה.
לשאלה – איפה הכסף?, איפה הממון הרב שהמצרים צברו במהלך השנים הטובות?, יש תשובה כלכלית אחת: בשבע השנים הטובות, כשיוסף קונה מהמצרים את התבואה, הוא נחשב ל-'קונה יחיד' ולכן הוא קובע את המחיר. גם אם יקבע מחירי רצפה, עדיף למצרים למכור לו, מאשר שהתבואה תבאש בחצרם. מצד שני, כשמתחילות שנות הרעב, יוסף הוא מוכר יחיד, כלומר 'מונופול'. הוא שוב קובע את המחירים, והוא מקפיץ את מחיר המכירה ביותר משבע פעמים ממחיר הקנייה. המצרים שמכרו לו בזול וקיבלו 'כסף קטן' תמורת התבואה, נאלצים כעת לקנות אותה במחירים יקרים ומנופחים.
התורה אומרת עוד – וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים, מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ. רש"י מפרש שיוסף העביר את המצרים מבתיהם אל בתים בקצה השני של הארץ, כדי שלא יגידו שהבית בו הם גרים היה שלהם וידרשו עליו בעלות מחודשת. לכאורה מדובר במדיניות כלכלית אגרסיבית ונוראית. יוסף משתמש בשיטות כלכליות אכזריות וביכולותיו כמונופול שלא רק שאיננו מפוקח על השלטון אלא הוא עצמו השלטון, כדי לרוקן את המצרים מרכושם ולהפכם לעבדים.
אחרי שהבנו 'איפה הכסף', צצה שאלה נוספת – מדוע יוסף נוהג כך? מדוע הוא משתמש בכלכלה כוחנית כדי לעשוק את המצרים?
התשובה נמצאת במפגש הראשוני בין פרעה ליוסף. כאשר פרעה מספר ליוסף על חלומו, הוא מוסיף לתיאור החלום את המשפט הבא: וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה, וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה. יוסף מבין שיש לו משימה, שהוא צריך להוציא את החלום אל הפועל. הוא מבין שאם הוא יקנה מהמצרים את התבואה בשנים הטובות באותו מחיר בו הוא ימכור להם את התבואה בשנות הרעב, המצרים ירוויחו סכומי כסף עצומים בשנים הטובות, יוציאו את אותו כסף על אוכל בשנות הרעב ובתום 14 השנים הללו, יחזרו לאותו מצב בו היו מלכתחילה, אבל את הרעב הם לא ירגישו. כדי שיתקיים 'ולא נודע כי באו אל קירבנה ומראיהן רע כאשר בתחילה', כדי שיתקיים הציווי לפיו כבר בשנה הראשונה המצרים ירגישו את הרעב כאילו לא היו שבע שנים טובות, יוסף יודע שהוא חייב להשתמש בכוחו כמונופול, כדי להשפיע על המחירים ולקיים את רצון הקב"ה כפי שהועבר אליו ע"י פרעה.
הכותב הוא מנכ"ל 'קרנות אביב' המשקיעה בחברות הוגנות בלבד.