פרשת ואתחנן : אין דבר העומד בפני התפילה

משה רבנו מלמד אותנו שהקב"ה קרוב אלינו בכל קוראינו אליו, לא לפעמים ולא מידי פעם אלא בכל קוראינו, ובלבד שנקרא רק אליו. הרב יאיר בן מנחם על כוחה ונתיבותיה של התפילה

חדשות כיפה הרב יאיר בן מנחם 03/08/17 15:53 יא באב התשעז

פרשת ואתחנן : אין דבר העומד בפני התפילה
הרב יאיר בן מנחם, צילום: באדיבות המצלם

זה עתה יצאנו מתשעה באב, מיום האבל על חורבנה של ירושלים, ובהלכות תפילה (יג, ב) מלמד אותנו הרמב"ם : "והמנהג הפשוט שיהו קוראין ... ואתחנן אחר תשעה באב ...".

נראה שלא לחינם מנהגם של ישראל להקפיד ולקרוא את פרשת ואתחנן תכף לאחר תשעה באב. מיד לאחר שאנו שבים ומתאבלים על חורבן בית מקדשנו אנו מזכירים לעצמנו שלא אבדה תקוותנו, ושאם נדע להמשיך להתפלל ולהתחנן יהא בכוחנו להפוך הכל לטובה. 

כך למדנו ממעשיו של משה רבנו בפרשת השבוע. משה מודע היטב לגזירת ה' שאסרה עליו את הכניסה לארץ ובכל זאת הוא מרבה להתפלל ולהפציר בקב"ה שיוותר על גזירתו. משה אינו מסתפק בתפילה אחת או במספר תפילות בודדות, והוא נושא תקט"ו (515) תפילות, כלשון המדרש (דברים רבה יא, י) : "ומנין שהתפלל משה באותו הפרק חמש מאות וחמשה עשר פעמים שנאמר: 'ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור' 'ואתחנן' בגימטריא הכי הוי". 

עד שהקב"ה עוצר את משה ואומר לו "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה". הקב"ה מורה ומבקש ממשה לעצור את תפילותיו, רומז לו שאם הוא ימשיך להתפלל הוא יצטרך לאפשר לו להיכנס והוא לא רוצה לאפשר לו, שכן כניסתו של משה לארץ עלולה לפגוע בעם ישראל. כדברי האור החיים הקדוש "אל תוסף - בשביל העם", וכפי שהוא עצמו זצ"ל הרחיב לנו את הצוהר בעניין זה במקום אחר (במדבר כ, ח) : "ולזה אם יכנס משה לארץ, ויבנה בית המקדש, יצטרך ה' להשליך חמתו כשירשעו, ולא על בית המקדש, ויכלו ישראל ח"ו".

הקב"ה הסביר למשה שאם הוא ישא עוד תפילה אחת הוא אכן יכנס לארץ ואפילו יבנה את בית המקדש. אך אז כשישראל ירשיעו הקב"ה לא ירצה לגעת במעשה ידיו של משה רבנו ולכלות את זעמו בעצים ובאבנים, ויצטרך להיפרע מעם ישראל בחומרה, ורק משום כך משה נמנע מלשאת את תפילה נוספת.

אך משה רבנו ממהר לחדד לנו את כוחה של התפילה שדבר לא עומד בפניה, ומבהיר : "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אלוקים קְרֹבִים אֵלָיו כה' אלוקנו בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו".

משה מסביר לעם ישראל שהקב"ה קרוב אלינו בכל קוראינו אליו, הוא לא אומר ברוב קוראינו אלא בכל קוראנו אליו. כך גם מסביר זאת האבן עזרא (שם) שכאשר אנו יודעים להתפלל ולבקש "בחכמה" אנו תמיד נענים : "כי מי גוי גדול - שיש לו א-להים שיהיה קרוב אליו שיענהו תמיד בכל אשר יבקש ממנו בחכמה".

כך למדנו גם מהאימהות הקדושות שלנו אשר נולדו עקרות רק כדי שיתפללו, וכאשר הם התפללו גברה תפילתם גם על מכשולי הטבע האיתן, כלשונו של רבנו בחיי (דברים יא יג):  "וזהו שדרשו ז"ל מפני מה נתעקרו האמהות מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, ומכאן יש ללמוד עד כמה כחה של תפלה שהיא גדולה מאד ואפילו לשנות הטבע".

זה גם היה הכוח שבזכותו לאה שאמורה הייתה להינשא לעשיו ניצלה ממנו (ב"ב קכג, א), ובזכות תפילותיה הרבות שניכרו בעיניה הרכות היא אף זכתה להינשא ראשונה ליעקב. נראה שממנה עבר כוח התפילה וחשיבותו אל צאצאה דוד המלך וממנו אל זרעו אשר מלך אחריו דור אחר דור עד ימיו של חזקיהו המלך. 

כפי שמלמדת אותנו הגמרא (ברכות י, א) על כך שישעיהו הנביא נכנס אל חזקיהו המלך ואומר לו "צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה". ישעיהו מבשר לו שבגלל שחזקיהו נמנע מלקיים מצוות פריה ורביה גזר עליו הקב"ה מיתה מידית. חזקיהו מנסה להצטדק ולומר שהוא לא עסק בפריה ורביה משום שהוא ראה ברוח הקודש שיצאו ממנו בנים שאינם טובים, ומבקש מישעיהו לשדך לו את בתו כדי שאולי תעמוד לו זכותו של ישעיהו ובניו יצאו טובים וראויים, אך ישעיהו מגיב בחומרה : "אמר ליה : כבר נגזרה עליך גזירה. אמר ליה : בן אמוץ כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים".

ישעיהו אומר לחזקיהו שדינו כבר נחתם, ושכבר נגזרה עליו גזירת מיתה, אולם חזקיהו מסרב לקבל את דבריו ואומר לו שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו הוא אינו מונע את עצמו מן הרחמים. חזקיהו מבקש מישעיהו לצאת, מסב את פניו אל הקיר, ומתפלל מקירות ליבו, ואכן ישעיהו נשלח אליו מיד כדי לבשר לו שבטלה הגזירה ושהוסיפו לחייו חמש עשרה שנה.

אימהותנו היו צדיקות גדולות, וכך גם משה רבנו וחזקיהו המלך אולם למרות כל מעשיהם הטובים הם נזקקו לתפילות כדי לקבל את משאלותיהם, שכן יש משהו בתפילה שהוא גדול יותר אף ממעשים טובים (ספרי ואתחנן ד, ברכות לב, ב).

כך אכן לימדה אותנו הגמרא (סוכה יד, א) על כוחה של תפילה שדבר אינו עומד בפניה : "למה נמשלה תפלתן של צדיקים לעתר ? מה עתר זה מהפך הגורן הזה ממקום למקום, כך תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות".

נראה שכאן מגלה לנו הגמרא נסתרות. אנו רגילים (וכך ניתן גם ללמוד מחלק מרבותינו הראשונים) שכוחה של התפילה הינו בכך שהיא משנה אותנו, עושה אותנו לטובים יותר ובכך הופכת אותנו לזכאים לכך שתפלותנו יתקבלו. אך נראה שהגמרא אינה שמה את הדגש על כך שאנו מתהפכים אלא על כך שכפי שהעתר מהפך את התבואה כך התפילה "מהפכת דעתו של הקב"ה".

דעתו של הקב"ה היא שכביכול משתנה, וכך אכן מסביר מר"ן הרב קוק (שמונה קבצים א, רפב) שהשיטה הראשונה בהסברת התפילה  :
"מבארת את קשר העולם עם האדם ועם תנועותיו כולן, ומראה בעליל, שהבעת הרצון הנפשי של האדם, בהתדבקו בא-להים, הרי היא פועלת ויוצרת, ...".

כאשר האדם פונה אל האלוקים, ומביע בפניו את רצונו בדבקות ובאמונה ובביטחון גמורים אזי תפילתו מתקבלת. כך לימד אותנו האלשיך הקדוש (דברים ד, ז) : "ומה גם כאשר קראנו אליו, שהוא בהכירנו כי אין מושיע זולתו יתברך, בלי שום בטחון זולתו, רק כאשר כל קראנו הוא אליו יתברך לבדו, כי אז ימצא לנו יתברך. והוא מאמרם ז"ל בגמרא (תענית כה ב), שאמר רבי פלוני כמה דברים ולא נענה, ובא רבי פלוני ואמר אין לנו מלך אלא אתה ונענה מיד".

ייתכן שלכך כיוון האבן עזרא בכותבו שכל אימת שאנו מתפללים בחוכמה אנו נענים, החוכמה היא להתפלל "אליו" ורק "אליו", באמונה ובדבקות בכוחו של אלוקים אשר אין לו מעצור להושיע ברב או במעט, ובידו להעניק לאדם את כל מבוקשו אף נגד הטבע, ואפילו נגד גזרתו הוא, או אז כאשר ברור לנו כי "אין לנו מלך אלא אתה" אנו גם נענים.       
   
                          נערך משיעורו של הרב יאיר בן מנחם,  דיין בבית הדין האזורי בתל אביב

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן