חדשות כיפה

פרשת וארא: הנה יוצא המימה

בני ישראל הופכים בתהליך מתוחכם לעבדים במצרים. אבל מה קורה בזמן השעבוד הזה "בצד השני"? מה קורה לעם המצרי? על כך ניתן ללמוד מן המפגש של משה עם פרעה על היאור

הרבנית מיכל טיקוצינסקי

הרבנית מיכל טיקוצינסקיצילום: באדיבות המצלם

לקראת סיום חומש בראשית הופך העם המצרי לעם של עבדים. התהליך שבו הדבר מתרחש –  תחילתו בבצורת ממושכת המכלה את אפשרות הפרנסה ובתלות של האזרחים באוצר בית המלך, והמשכו במכירת כל הנכסים הפרטיים לבית פרעה. בתמורה לחייהם ופרנסתם הופכים המצרים לעבדי פרעה.

עם פתיחת חומש שמות המצב שונה, עידן חדש מתחיל. באופן כללי נראה שהעם המצרי שוחרר מעול פרעה, ובני העם זכו מחדש בזכויותיהם האזרחיות. הדעת נותנת כי בתקופת המעבר שאותה התורה אינה מתארת,  התחוללה מהפכה ממשית. אולם, בני ישראל אינם חלק מן המהפכה הזו – להפך,  בתהליך מתוחכם הם הופכים לעבדים המשועבדים לצורכי האימפריה המצרית. ההפרדה בין המצרי הילידי ובין העבריים המהגרים היא הפרדה גזעית המנכרת את היהודים ומנשלת אותם מזכויות האדם הבסיסיות ביותר. הם משועבדים למלכות ורתומים לעבודות בניין הממלכה והרחבתה.

מה קורה בזמן השעבוד הזה "בצד השני"? מה קורה לעם המצרי? על כך ניתן ללמוד מן המפגש של משה עם פרעה על היאור.

הקב"ה מצווה את משה: "לך אל פרעה בבוקר, הנה יוצא המימה". הקב"ה מסמן למשה את נקודת המפגש הצפויה בין השניים, על היאור. מדוע יוצא פרעה אל היאור עם שחר?

לפי פירוש רשב"ם, מדובר בטיול בוקר מקובל. יציאה לשאוף אוויר צח ולהתבשם מקרקור הצפרדעים ומציוץ הציפורים:  "כדרך השרים לטייל בבוקר ולרכוב אנה ואנה". לפי דעת האבן עזרא פרעה יוצא ליאור כדי להשתבח בעליית מפלס המים ביאור. ממש כשם שאצלנו עוקבים אחר עליית מפלס הכנרת. מדובר בתקופת תחילת הקיץ, הזמן שבו ניתן להיווכח בהתמלאות היאור. חיזיון היאור העולה על גדותיו ממלא את לב המלך בתחושת עושר, אדנות ותקווה וזוהי התחלה נפלאה ליום חדש. וכן כתב בעל התולדות יצחק: "מנהג מלך מצרים עד היום לצאת בתמוז ואב כי אז יגדל היאור לראות כמה מעלות עולה".

בפירוש האברבנאל מובאים עוד שני פירושים פסטורליים על מנהגו של המלך, הפירוש הראשון מתאר את טיול הבוקר של המלך:

תלך אליו בבקר שהוא יוצא המימה בדרך הטיול
להנהגת הבריות להרגיל התנועה בבקר קודם האכילה כדי לחמם את הגוף
 וכ"ש על שפת היאור שראיית המים תועיל לראות העיניים ולזככם.
והפירוש השני מתאר את האופי המשוחרר של הבילוי למטרת משחקי כדור:
והאבן כספי כתב שהיה מנהג מלך מצרים ועוד היום הוא כן
ששתי פעמים בכל שבוע יצא המלך מארמונו יום שלישי ויום ז'
וילך הוא ועבדיו אל מקום ידוע על שפת היאור
לשחוק שם בכדור הקטן ומטייל שם מן הבקר עד עת המאכל

מן התיאור הכללי הזה ניתן לקלוט את האווירה הכללית במצרים. העולם כמנהגו נוהג ובעוד שבחצר האחורית של החיים הנפלאים והמשגשגים במצרים מתרחשת אפליה ועבדות, בחצר הקדמית מתקיימים חיים של שוויון ושל רווחה. עולה מכאן שכשהקב"ה שולח את משה לפגוש את פרעה על המים הוא מבקש ממשה להציב מראה מול עיניו של פרעה דווקא בנקודת הביטוי החריפה של החופש החירות והאושר, שהרי היאור הוא סמל הנהנתנות וההצלחה. שליח עברי הפוגש את פרעה בנקודה שבה בולט בכל חריפותו הניגוד החברתי והנפשי בין שני הצדדים. בהופעת משה בפני פרעה במקום הזה יש משום הצגת הנושא במדיום הנכון ביותר. המקום מעיד יותר מכל על חומות ההתנכרות והיכולת לראות את העושר בנפרד מן התסכול המצטבר של הפועל השחור.

אפשרות פרשנית אחרת למפגשם של משה ופרעה דווקא ביאור מצויה במדרשים:

לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה,
לא היה יוצא אלא המימה
לפי שאותו רשע היה משתבח ואומר שהוא אלוה ואינו יוצא לנקביו
לפיכך היה יוצא בבקר, בשעה שהוא נצרך (שמות רבה, וארא).

לפי המדרש הסיבה ליציאתו של פרעה אל היאור לא היתה לשעשוע ולהנאה, וגם לא לשאיפת אוויר צח של שחר, היציאה הזו היתה יציאה סודית של פרעה, שנועדה להסוות את היותו ככל האדם. היא נועדה להסוות את העובדה שגם הוא נזקק לצרכיו. ביאור מתגלה אנושיותו הפשוטה של המלך כשהוא מופשט מן הגינונים וממעמדו הרם. לפי פרשנות זו,  המפגש ביאור דווקא, הוא סמל למכנה המשותף הרחב, ומחדד נושא אחר: מי הוא הנחשב אנושי, אדם, ומי אינו אדם. המפגש על היאור מדגיש פער מעמדי בלתי נסבל בין המעמד השליט ובין מעמד העבדים. הוא מדגיש את הרעיון שהעבד אינו אדם אלא רכוש משולל זכויות.

למעשה, שלשה מעמדות יש כאן = מעמד 'אלוהי' של השליט, שהיציאה אל היאור מדגישה את יומרנותו שאינה עומדת במבחן המציאות,  מעמד אנושי של עמו, ומעמד הבלתי-אנושיים, שאינם ראויים לזכויות ולכבוד של עם העבדים).

המפגש ביאור הוא המפגש עם פרעה ה"אדם" במובן הכי בסיסי. במקום שבו כל בני האדם שווים – עבד כאדון, אזרח ושליט. במקום שבו הביולוגיה מדברת ולא המטענים הפוליטיים והדתיים. התהליך שפרעה ובני העם המצרי עתידים לעבור באמצעות המכות, מתחיל כאן, במפגש הבלתי אמצעי שבו ניכר שפרעה, העומד מעברו השני של המתרס מול משה, אינו יכול להצדיק לא את הפער החברתי ולא את הטענה הגזעית המפלה.

הדבר הקל ביותר, למרות הסתירה הפנימית, הוא לחיות בפיצולי אישיות. אנחנו מסוגלים לעשות חילוקים דקים מן הדקים ולתרץ לעצמנו אפליות שונות ומשונות אבחנות בין איש לאיש ופערי מעמדות. הדבר השכיח ביותר הוא לשכוח את החצר האחורית שלנו. כל אחד ואחת והחצר האחורית שלהם. המפגש של משה ופרעה על היאור מבליט עובדה זו, ובכך מהווה הכנה לשחרור הגדול מבית העבדים, לזכות האנושית לחופש ולעצמאות.  

11.01.2018

1. משעמם (אנונימי)

ברמות קשות

דווח על תגובה לא ראויה
11.01.2018

2. נסתתרה בינתנו איננו כבר מתייחסים לפשט (משה אהרון)


בס"ד
לפעמים ההליכה העיוורת אחר הפרשנויות הקיימות
סוגרת כל אופק פתוח להגיע לפרשנות אחרת לעיתים.
אותה שהולמת ביותר את הפשט.
ולדעתי במקרה זה -וכמו כפפה ליד
וכך קורה גם במאמר זה.
צריך להבין במקרה זה את ההקשר המיוחד של המכה - כינים
נאמר במפורש כי הכינם היה בכל ארץ מצרים .
ועוד הודגש כי הכינם היה באדם ובבהמה
אז לא צריך דמיון יצירתי מפותח לשער ולהבין שפרעה כאדם
היה מלא כינים התגרד כל הלילה וחיכה בקוצר רוח
להשכמת הבוקר לטבול ביאור.
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת אנא חמישה לצדקה כי ממנה ואילה הכל
והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם

דווח על תגובה לא ראויה
12.01.2018

3. האור שבקצה המנהרה (משה אהרון)

בס"ד

לא פעם אחד כבר כתבתי על זה.
יש בנו תולעת מכרסמת ששמה "אמת נעדרת"
מטעמים נרפים של נוחות ,אינרציה ואמונה עיוורת
אנשי שלומנו - שלומי אמוני ישראל לא מוכנים להתמודד
עם שינויים עם מהפכה הכרחית שבלעדיה אין גאולה.
לפעמים סתם לא מוכנים לקבל אמת בגלל מי שאמרה....
וכך כך למה
יש שני יסודות מרכזיים שאם היו נותנים עליהם את הדעת עד הסוף
ומחברים בניהם בקומיות של קומותיים גאוליים
הייתה מתקבלת תובנה הכרחית מהפכנית ובדרגה גבוהה של מוחלטות מחייבת
והיסודות הן
1. בדורות קודמים שהפשט התורני היה יותר קשה לעיכול והבנה נזקקה האמונה לקביים בדמות של "מדרשים" אשר כשמים היו תוצאה של היותנו ,רשים" עניים מדי [ מדי- דשים ]בהבנת הפשט הפשוט.
אבל קביים הם קביים ויש גם דינאמיקה של יציאה של הבראה והתהלכות יותר איתנה ויציבה על אדנים מוצקים שני רגליים.
2. היסוד השני הוא אותו תהליך שבטעות או בהיסח הדעת מזהים אותו יותר כתוצאה ולא תהליך
דהיינו "ומלאה הארץ דעה את ה'....". תהליך זה שבכל דור ודור נערם יותר מאור ה' ותודעת האנושות הולכת ומתפתחת בכל הכיוונים .
ואזיי הצפייה הינה כגודל וכהיקף האור הנעלם כך גם תואר יותר תורתנו באור חדש ומזהיר.
עד כי אט אט ניפטר מהצורך של הקביים המדרשייםץ
והנה שוו בנפשכם כיום לאחר השואה האיומה שהיו בה מראות זוועה יש רבנים המתבסמים במדרשים נוראיים לגבי גלות מצרים אחד מהם שבני ישראל לכסות את מכסת הלבנים שילבו בבנייה את גוויות ילדיהם .
כיום לעשות מטעמים ממדרשים אשר כאלה ולנסות להפיק מהם נפקויות זהו טירוף של ניבערות ובעיקר חילול שם שמים נורא.
וכבר אמר החכם מכל אדם כי חכמת המסכן בזויה

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר