השבת זוכים אנו להיכנס שוב אל ספר דברים, אל דברי הפרידה והצואה של משה רבנו לעם ישראל. במשך שלושים ושישה ימים, כגימטרית המילה 'אלה' הפותחת את הספר, נושא משה רבנו את דברי פרידתו. ראשיתם בעשתי עשר חודש באחד לחודש (דברים א, ג), א' שבט, ואחריתם ביום פטירתו של משה בז' באדר, ובשונה מכל ארבעת החומשים הראשונים בהם שכינה מדברת מתוך גרונו של משה הפעם אלו הם דבריו של משה עצמו, כפי שמסביר זאת רבנו האור החיים (א, א) :
"אלה הדברים וגו'. אלה מיעט הקודם ... לפי שאמר: אשר דבר משה, שהם דברי עצמו. שכל הספר תוכחות הם מוסר ממשה לעובר פי ה', ...לזה אמר אלה הדברים פירוש: אלה לבד הם הדברים אשר דבר משה דברי עצמו, אבל כל הקודם בד' חומשים לא אמר אפילו אות אחת מעצמו, אלא הדברים שיצאו מפי המצוה כצורתן בלא שום שינוי אפילו אות אחת יתירה או חסרה".
משה רבנו שעוד בהיותו נער בבית פרעה יצא וראה בסבלם של אחיו, נתן עליהם את ליבו ועיניו, וסייע להם ככל יכולתו, ולאחר מכן במשך ארבעים שנה עמל וטרח עמהם ללא לאות מיציאת מצרים ולאורך שנותיהם במדבר עומד להעביר את שרביט ההנהגה של עמו לתלמידו ולהיפטר מן העולם, והוא מבקש לעשות זאת כפי שעשו זאת אבותיו של העם שתמיד השתדלו ככול יכולתם לדאוג לטובתו של העם. כך עשו אברהם, יצחק ויעקב לפני משה וכך יעשו גם דוד ושלמה בנו אחרי משה. אך נראה שמכל הצוואות ודברי הפרידה האלו נודע משקל מיוחד דווקא לצוואתו של משה, כפי שמעיד על כך המדרש (מדרש תנאים לדברים א, א) :
"אלה הדברים" - אמר ר' שמעון: אשריהם של צדיקים שאין נפטרין מן העולם עד שהן מצווין את בניהם אחריהם על דברי תורה. ... וכן משה רבינו לא נפטר מן העולם עד שהוכיח את ישראל על עונות שבאו לידם וצוה אותם לשמור מצוותיו של הקב"ה. אמר ר' ישמעאל: דברים הללו שקולים כנגד עשר הדברות שקבלו ישראל מהר סיני. ולא עוד אלא שעשרת הדברים כשאמרו עליהם נעשה ונשמע לא המתינו מעט, עד שמרדו בהן ואמרו: "אלה אלהיך ישראל". ודברים הללו החזירו את ישראל למוטב ודיבקום בהקב"ה ובתורתו. שנאמר: "ואתם הדבקים בה' אלהיכם" (דברים ד ד). ...".
על פי דבריו של ר' ישמעאל דבריו של משה שקולים לדברי אלוקים חיים, לעשרת הדיברות שנאמרו במעמד הר סיני, והשפעתם על העם הייתה אף רבה יותר מהשפעתם של עשרת הדיברות, "החזירו את ישראל למוטב ודיבקום בהקב"ה ובתורתו".
והנה האמת תורה דרכה שמשה רבנו צריך היה לחשוש מכל ניסיון להוכיח את ישראל, שכן הפעם הקודמת בה הוא ביקש להוכיחם, ואמר להם "שמעו נא המורים", גבתה ממנו מחיר יקר בדמות האיסור להיכנס לארץ, ועל כן הוא אף פונה לקב"ה, ומקבל ממנו רשות מפורשת להוכיח את ישראל (מדרש הגדול דברים א, ג). אך למרות זאת חכמים (ספרא שמיני פרשה א ד"ה ויהי ביום) מלמדים אותנו שמשה משלם על כך מחיר, חיבתם של ישראל אליו נפגמת, ואחרי מותו הוא אינו זוכה לכל הכבוד שזכה לו אהרון אחיו :
"ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל". ובמשה הוא אומר: "ויבכו בני ישראל את משה". ומפני מה בכו את אהרן שלשים כל בית ישראל ומשה לא בכו אלא בני ישראל ולא כל בית ישראל? שאהרן לא אמר לאיש ולא לאשה סרחת, אבל משה מפני שהוכיחם, נאמר בו: "ויבכו בני ישראל את משה".
בעוד שאת אהרון בוכים כל בית ישראל את משה בוכים רק הגברים "בני ישראל", וכל זאת מפני שבניגוד לאהרון, שדרכו החינוכית הייתה שונה מדרכו של משה, ושלא הוכיח את ישראל, משה דווקא עשה זאת, דבר שגרם לחלקים מעם ישראל להתרחק ממנו.
כך גם לימדנו אביי (כתובות קב, ב) :
"אמר אביי האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא".
אביי מלמד שת"ח שבני עירו אוהבים אותו אין זה אלא מפני שהוא אינו מוכיח אותם על קיום תורה ומצוות. משום כך אביי (ברכות יז, ב) גם מדריך אותנו שאדם צריך לשאוף להיות "אהוב למעלה ונחמד למטה", ומסביר מר"ן הרב קוק (עין איה ברכות ב, סא) שאדם אינו צריך להיות אהוב למטה אלא רק נחמד למטה שכן :
"אהוב למטה אינו שבח, דת"ח דרחמי לי' בני מאתי' לפעמים על דלא מוכח להו במילי דשמיא . .... אבל טבע הנפשות חומדות את הטוב גם למטה, ...".
מנהיגים טובים צועדים בדרכו של משה רבנו ואינם פועלים על פי שיקולים המונחים על ידי טובתם האישית ועל פי השאלה האם מעשיהם יביאו להם את אהבת הציבור. אדרבה השיקול היחיד העומד מול עיניהם הינו אהבתם את העם והרצון להטיב לו ללא כל התחשבות בתמורה שהם עלולים לקבל בעד מעשיהם.
כך גם מדריך משה את מנהיגי העם אחריו לא לשקול את טובתם האישית ולהתרכז אך ורק בטובת העם, כפי שמסביר הכלי יקר (דברים א, א) שפנייתו של משה אל "כל ישראל" הינה למעשה פניה אל המנהיגים, שכן :
"לא מצינו בכל המקרא שמשה ידבר אל כל ישראל כאחד וכי אפשר שיוכל לדבר עם ששים ריבוא איש בפעם אחת, ... והנה קרוב לשמוע שבכל מקום שמזכיר בני ישראל הוא מדבר בכלל ההמון עם כי כולם בני ישראל המה אבל במקום שמזכיר ישראל הוא מדבר עם הגדולים שבישראל אשר כל אחד בשם ישראל סבא יכונה ודומה לו. ולפי שגדולי ישראל עליהם מוטל להוכיח את העם ואם לא יוכיחום אזי אשמת העם תלויה בהם על כן זרזם משה על זה".
משה פונה אל כל גדולי ישראל ומצווה אותם להמשיך את דרכו, לשים רק את טובתו של עם ישראל למול עיניהם ולהוכיח את ישראל, וייתכן שרק בזכות האהבה והדאגה הכנה שלו לעם ישראל דבריו היוצאים מן הלב נכנסים לליבותיהם של ישראל ומקרבים אותם לאביהם שבשמים.
ואולי גם לכך מכוונות מילותיו של ישעיהו הנביא (א, כו) :
"וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה".
ולוואי ומהרה נזכה לשופטים ומנהיגים אשר רק טובת הציבור למול עיניהם, ובזכותם ובזכות מעשינו הטובים תהא ירושלים עיר קודשנו "עיר הצדק קריה נאמנה".
נערך משיעורו של הרב יאיר בן מנחם, דיין בבית הדין האזורי בתל אביב