על המדבר

פרשת במדבר - הפותחת את ספר במדבר - מתארת את התארגנות ישראל לחיי המדבר. ההתארגנות כוללת מניין כל שבט ושבט, ואת סדרי המחנה בעת חנייה ובמסע. על פניו, פרשה טכנית וחסרת עניין. למעשה, פרשה עמוקה השופכת אור על התורה כולה

חדשות כיפה ד"ר משה מאיר 21/05/15 10:30 ג בסיון התשעה

על המדבר
משה מאיר, יחצ, צילום: משה מאיר, יחצ

פרשת במדבר - הפותחת את ספר במדבר - מתארת את התארגנות ישראל לחיי המדבר. ההתארגנות כוללת מניין כל שבט ושבט, ואת סדרי המחנה בעת חנייה ובמסע. על פניו, פרשה טכנית וחסרת עניין. למעשה, פרשה עמוקה השופכת אור על התורה כולה. בכדי להבין את סודה של הפרשה, בואו ונתבונן במושג ה'מדבר' במילון התנ"כי. בשדה השפה התנ"כי, המדבר הוא הישימון:

כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר, יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן. [תהילים ע"ח מ']

וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר, וַיְנַסּוּ אֵל בִּישִׁימוֹן. [תהילים ק"ו י"ד]

הישימון - הוא השממה - ניכר לא רק בכך שאין בו ישוב או צמחיה, אלא בכך שאין בו דרך:

תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ, עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ. [תהילים ק"ז ד']

המדבר הוא הישימון, הוא מקום כאוטי שהאדם חסר בו כלים להתמצאות. הוא אנטי - תרבות, הוא הצד האחר של הקיום האנושי. באותו שדה שפה, המדבר הוא מקום צלמוות:

כֹּה אָמַר ה' מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ.

וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה' הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה, בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת, בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ, וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם.

[ירמיהו ב' ה'-ו']

ה'צלמוות' היא ארץ הצללים והמתים, הצד האחר והאפל של ארץ החיים. איש לא עבר בה, איש לא ישב בה, אין בה דרך ואין בה שביל. כאשר עונה אלוהים לאיוב, הוא דוחה את ביקורתו על האופן בו הוא מנהל את העולם. בין היתר הוא אומר לו:

הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם, וּבְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּכְתָּ?!

הֲנִגְלוּ לְךָ שַׁעֲרֵי מָוֶת, וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה?! [איוב ל"ח ט"ז - י"ז]

לטענת ריבונו של עולם, מי שלא התמודד עם שערי צלמוות, לא התמודד עם הרוע. מי שלא התמודד עם הרוע, לא יכול לבקר את מנהל העולם שעיקר התמודדותו היא עם הרוע. המדבר, הישימון והצלמוות, הם ממלכת הרשע והרוע. הם נמצאים באותה קטגוריה של התהום - מדבר המים הגדול, המוביל אותנו אל התוהו ואל הבוהו. התוהו והבוהו הוא השדה הכאוטי, הוא ארץ הרשע האנטי מוסרית. השלטת סדר וארגון במדבר, היא משימה רבת משמעות של תיקון העולם. היא התמודדות עם העזובה הלא מוסרית, עם איי השיממון שבישות.

מבט זה, קורא לנו להתבוננות רחבה יותר על מהותו של המוסר. בדרך כלל רואים את המוסר כתחום שהמושג המכונן אותו הוא ה'טוב', והמושג ההפכי המשלים אותו הוא ה'רע'. המשימה של בעלי המוסר - על פי מבט זה - היא להגדיר מהו ה'טוב' ולגזור ממנו את המעשים הראויים, להגדיר מהו הרע ולגזור ממנו את המעשים האסורים. ברצוני להציג לכך נקודת מבט שונה. לשם כך, בואו ונתבונן בתופעה שכוננה את מושג הרוע התנ"כי - 'עמלק':

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים.

וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח.

[דברים כ"ה י"ז - י"ט]

מה כל כך נורא במה שעשה עמלק? במלחמה כמו במלחמה, כל צד מחפש את נקודות התורפה של אויבו. כל מצביא היה נוהג כך, מדוע התורה רואה זאת כרוע יוצא דופן?

מלחמה היא תופעה רעה, היא התרחשות של פגיעה - הרג פציעה ושבי - באחרים. בכל זאת, יכולה להיות מלחמה מוסרית, ויכולה להיות מלחמה שאיננה מוסרית. מוסריותה של מלחמה נבחנת בשתי בחינות: מבחינת המניע ליציאה למלחמה, ומבחינת אופן ניהולה. מבחינת העילה למלחמה, מלחמת מגן ומלחמת מנע הן מלחמות מוסריות. מלחמת כיבוש היא מושא להתבוננות. בתנאים מסוימים אפשר לראות בה מלחמה מוסרית, בתנאים מסוימים אפשר לראות בה מלחמה שאיננה מוסרית. מלחמתו של עמלק היתה מלחמת קרי, מלחמה מקרית שלא קדמה לה מחשבה ותכנון. זאת מלחמה לא מוסרית. אי אפשר לצאת למלחמה במקרה. מלחמה היא התרחשות רצינית וקשה, חייבת להיות לה סיבה. גם לאופן ניהול המלחמה יש כללים, אם אין כללים - המלחמה הופכת להתרחשות חייתית לא מוסרית. דמו של הנחשל אינו אדום יותר מדמו של הלוחם בעל הכוח. אבל - כללי המשחק אוסרים על פגיעה במי שאינו לוחם. מי שאינו לוחם הוא האזרח, האישה [גורם זה משתנה בצבא המודרני], הילד, הפצוע או מי שאיננו חמוש. אלה אינם כללים של טוב ורע, אלא חוקי משחק. הבסיס למוסר הוא שמירה על חוקי המשחק, כיוון שאם אין חוקים - הכל מותר. ההכשרה הצבאית כוללת תרגילי סדר, לא רק מפני שללא סדר תיכשל הפעולה הצבאית. צבא ללא סדר יתדרדר להיות עדר חיות טורפות, עם סדר הוא יהווה קהילה אנושית החותרת למימוש מטרות. המטרות צריכות להיות צודקות, אך הסדר קודם לצדק. סדר ללא ערכים יכול להיות רוע איום, הסדר הוא תנאי הכרחי למוסר אך איננו תנאי מספיק לו.

ספר במדבר פותח בכינון של סדר, בכך הוא בונה תשתית למוסר. לכונן סדר במדבר הכאוטי ובישימון צלמוות, זאת הפעולה המוסרית הבסיסית של האדם. ללא כללי סדר אישיים משפחתיים קהילתיים ולאומיים, 'איש את רעהו - חיים בלעו.'

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן