להיות כוהן – עשה זאת בעצמך

המפגש בין האידיאלים שלנו לבין המציאות הנושכת מוליד בדרך כלל כאב ותסכול רב. מה פרשתנו מלמדת אותנו על הנושא הזה, על מעמד הכוהנים ותפקידם ואיך זה יכול לעזור לנו בחיים?

חדשות כיפה אהרון דרמון 01/05/14 16:47 א באייר התשעד

להיות כוהן – עשה זאת בעצמך
Shutterstock, צילום: Shutterstock

בתחילת פרשתנו אנו למדים מהם תנאי הקבלה למועדון היוקרתי של הכוהנים המשרתים בקודש: אסור להם להתקרב אל המתים, אסור להם להינשא לנשים גרושות, אסור שיהיה בהם מום גופני. בנוסף, אנו יודעים שהם ניזונים מהקרבנות המובאים למקדש על ידי בני ישראל.

סך הכול, אפשר להסתכל על האליטה הכוהנית מהצד ולפלוט באנחת קינאה פולנית: יש אנשים שיודעים להסתדר בחיים! אין להם מגע עם אבי אבות הקשיים (המוות), הם לא מתקרבים למשברים זוגיים (גירושין), הם לא מכירים בחסרונות גופניים (מומים) ו... אין להם דאגה של פרנסה (כי הם אוכלים ממתנות העם). איפה הם ואיפה אנחנו?

שמא נאמר: אם הם כאלה מורמים מעם ומרוחקים מהקשיים הכל-כך משמעותיים בחיינו, פשוטי העם שכמותנו - איך הם יכולים לשמש לנו דוגמא? איך הם יכולים למלא את תפקידם ולהוות מעין אמצעי בין העם לבין ה', בין חיי שעה לחיי עולם? אולי הם סתם חבורת אריסטוקרטים מפונקים שלא מסוגלים להבין את צרכי העם ודאגותיו?

על מנת להבין מה מסתתר מאחורי השאלות האלו, עלינו להבין מהו תפקידו המהותי של הכוהן: הוא כאן כדי להצביע לכיוון העליון של המציאות ולחבר אותנו אל-על. מעין שלט שמצויר עליו חץ כלפי מעלה. כי הרי המציאות שאנו חווים עלולה (אוי, כמה שהיא עלולה...) למשוך אותנו כלפי מטה ללא הרף, למקד אותנו אל עבר הגשמיות. הטבע יכול להטביע אותנו ולכסות אותנו במעטה של עיסוקים ארציים בלתי פוסקים. להשכיח מאיתנו מושגים כגון משמעות, אידיאלים, קדושה.

לכן הכוח שמאזן נטייה טבעית זו לא יכול להיות חלק ממשיכה זו עצמה. "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" אמרו חז"ל. ישות ארצית לא תצליח לרומם אותנו מעל הארץ. לכן הכוהן חייב להיות מנותק (באופן יחסי) מדאגות וקללות העולם הזה. אם חפץ הוא לכוון אותנו אל שורשיה הרוחניים של ההוויה, הוא חייב להימצא בריחוק מה מטרדות העולם ודאגותיו. זה לא אומר שהוא לא מסוגל להבין אותם - זה רק מאפשר לו להתבונן עליהם 'מחוץ לקופסה'.

וְעַתָּה בַּעֲונותֵינוּ חָרֵב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבֻטַּל הַתָּמִיד וְאֵין לָנוּ לא כהֵן בַּעֲבודָתו. וְלא לֵוִי בְּדוּכָנו. וְלא יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדו (שחרית). אז מה ניתן ללמוד ממעמד הכוהנים ותפקידם? איך זה קשור לחיינו?

ראשית, ישנם למעשה אנשים שממשיכים את שושלת הכהונה ומחברים אותנו אל עולמות נשגבים: הכוהנים של היום יכולים להיות חברים, בני משפחה, מנהיגים רוחניים, אומנים, מאמנים אישיים, פסיכולוגים, אנשי רוח או אפילו... רבנים! המכנה המשותף שלהם הוא הכְוונה כלפי רבדיו הגבוהים של החיים.

אבל בעיקר, יש גם כוהן פנימי פרטי לכל אחד ואחת מאיתנו - זהו רובד שלא "נטמא" על ידי המציאות וצדדיה המכוערים, מן מקום טהור ומלא תום ויושר שמסרב להיכנע אל תכתיבי ואילוצי המציאות. חשוב שלא לנסות "להוריד" מקום תמים זה אלא לרומם אותו, לכבד אותו.

בתהליך אימון אישי, אחד השלבים החשובים והמרגשים ביותר הוא שלב בניית החזון האישי. זהו תהליך בו המתאמן מדמיין את עתידו, לכשיצליח להביא לידי ביטוי את מלוא הפוטנציאל שלו בחיים. מעין ריחוף לגובה, ללא שום קשר עם מה שנתפס כאפשרי או בלתי סביר. רבים האנשים שמתקשים במשימה זו, ומנסים לתרץ שמדובר באי-אלו חזיונות שווא, תעתועי נפש עקרים - וש'אין סיכוי' וכו'. אבל זוהי טעות אומללה. חכמת הכוהן מלמדת אותנו לא להתחשב במציאות העכשווית, החלקית והרצוצה. היא קריאת כיוון מעוררת את השאיפות הבלתי מוגבלות. רק ככה ניתן לראות באופן ברור מהו הכיוון של האדם, ומהו ה"אני" הפנימי שלו.

מתוך ראייה טהורה זו, האדם יכול להתחבר אל הקודש פנימה. ומשם, לגזור נגזרות בתוך גבולות שדה המציאות.

מהמקום הרם הזה בתוכנו, נזכה להתברך בברכת:

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ:

יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:

יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלום:

הכותב הינו מאמן אישי וזוגי ליצירת שינוי משמעותי, מטפל בדמיון נובע, מרצה ומנחה סדנאות.