פסל במנהרה של המים בירושלים

שלום

זהו איקונין של כהנת ע"ז, הקרוי ברברה הזרה או הקדושה (ח"ו). אשה זו שהמירה דתה לנצרות נעשתה כעין סגולת ע"ז לשמירה על כורים והעוסקים באש.

מלבד ההבל השכלי הגמור של הגויים המאמינים בפסלי עץ ואבן, יש בכך גם איסור תורה מצידנו להשאיר זאת בארץ ישראל, כמבואר ברמב"ם- "מצוות עשה היא לאבד עבודה זרה ומשמשיה וכל הנעשה בשבילה, שנאמר 'אבד תאבדון את כל המקומות' ... ובארץ ישראל מצווה לרדוף אחריה עד שנאבד אותה מכל ארצנו" (ע"ז ז, א).

ואמנם ישנם פסלי ע"ז וכנסיות ברחבי א"י כיום, ויש אולי ללמד זכות על כלל ישראל, שמה שתעלמים ממציאות ע"ז במדינה, הוא משום שהמדינה אנוסה להשאירם במקומם, שכן בטחונה יפגע אם תעשה מלחמה בזה כעת, שכל העולם יתקומם נגדנו וזהו הלכות נפשות של האומה. עד שיעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, ויהיה לנו התוקף והיכולת לעקור ע"ז ולהאיר העולם באור השם ותורתו.

אך להוסיף עוד ע"ז חדשה ולהתיר זאת במתקן ציבורי הנעשה במימון עם ישראל, זה ודאי אסור, וגם אפשר למנוע זאת, וחובה למנוע זאת, ואין בכך שום פגיעה במדינה או בטחונה. על כן חובה להסיר את הפסל מאדמת א"י.

ואמנם בתוס' בסנהדרין סג (הובא גם בב"ה יו"ד סוסי' קמז) כתב שיש שאין תופסין בהם אלהות. אך זה רק לעניין שמותר לגרום שיתוף שישבע בו הגוי או הנאה בחומר וכדומה. אך לא לעניין שיהיה מותר להציבו בארץ ישראל בעניין אלילות. ישנו איסור שיהודים יתירו הצבת צלם בארץ ישראל, כדי שהפסל ישמור על מאמיניה. ואפילו בספק יש להחמיר כמובא בש"ך יו"ד קמא ו.

החובה היא על הממשלה, האחראית על רשות הרבים ע"י משרדיה, ובשום אופן לא על היחיד, גם אם היחיד מלא בכאב וזעזוע מטומאה זו. אסור לפעול בזה לבד, אלא כעם וכממשלה.

כל טוב