ענייני כתובה מפורטים בגמרא, במשנה תורה ובשולחן ערוך, אך במהלך ההיסטוריה ובשל פיזורם של ישראל בגולה נקבעו נוסחים שונים בקהילות שונות. עובדה זו גורמת לבלבול סביב הנושא של כתובה לחתונה ובמקרים מסוימים אף עלולה לפגוע בכשרותה. כמו כן, כדאי לקחת בחשבון התחייבויות נוספות שנקבעו בקהילות לצד הכתובה והגדרות הלכתיות שונות.
ראשית, הכתובה לא נזכרת במקרא ואפילו התנאים היו במחלוקת סביבה. לצד סברה שלפיה הכתובה מגנה על נשים מפני גירוש של הבעל, יש הטוענים שחיוב הכתובה הוא מהתורה והתיקון שלה נועד להחילה על כלל הנשים ולאסור על זוג להתייחד בלעדיה. בגישה הזו תומכים בין היתר רבי מאיר, רבן שמעון בן גמליאל והרב אשי.
עם זאת, אין עוררין על כך שהכתובה מאז ומעולם הייתה מסמך שתפקידו לפרט את התחייבות הבעל כלפי האישה בימי נישואיהם או לאחר הפסקתם עקב גירושין או מות הבעל.
מה צריך להיות כתוב בכתובה שלכם?
הכתובה נחתמת במועד הנישואין ונהוג לקרוא אותה מתחת לחופה. ברוב הקהילות משתמשים בלשון ארמית על מנת לנסח את הכתובה, היות וזו השפה בה דיברו כאשר ערכו אותה במקור. נוסח הכתובה עצמו קבוע ומדי אירוע מוסיפים רק את התאריך, את מקום החתונה, את שמות בני הזוג ואת הערך הכספי של התחייבות הבעל. בחלק התחתון של הכתובה חותמים העדים והבעל והיא נמסרת לכלה בין הקידושין מתחת לחופה לבין אמירת שבע ברכות.
אם תרצו להיות בטוחים בעת חתימה על כתובה לחתונה כדת וכדין, תצטרכו להכיר את המבנה ואת הסעיפים העיקריים שיש בה. בכתובה שלושה חלקים ולכל אחד מהם מאפיינים אחרים. החלק הראשון כולל את ההתחייבות של הבעל, החלק השני את הערבויות לביצוע ההתחייבות והחלק השלישי את החתימות.
בסעיף ההתחייבויות מתחייב הבעל לתשלום מזונות, דמי כתובה ותוספת כתובה ונדוניה ותוספת נדוניה. כדאי שתדעו שההתחייבויות הכלולות תחת "מזונות" הן לימי הנישואין בלבד, בעוד הכתובה והנדוניה הן למקרה של פירוק הנישואין עקב גירושין או מות הבעל. כמו כן, חובת המזונות אמורה לדאוג לקיומה החומרי של האישה ובין היתר גם לבגדים, מקום מגורים ובריאות.
כתובהצילום: ללא זכויות
דמי הכתובה נקבע על ידי חז"ל כסכום שיינתן לאישה במקרה של פירוק הנישואין בגלל הבעל, כמו למשל בגלל גט או חלילה במותו. הסכום המקורי הוא 200 זוז כי בזמנו אפשר היה לחיות ממנו שנה אחת, אך מבחינת הדין מותר לבעל להוסיף סכום כסף נוסף במידה והוא מעוניין בכך. על כל פנים, כיום קובעת הרבנות הראשית מדי תקופה את דמי הכתובה ואת תוספת הכתובה כאחד.
הנושא של נדוניה ותוספת נדוניה מעביר את מוקד תשומת הלב לאישה. נדוניה הם בפועל הנכסים שהאישה מביאה איתה לנישואין והרישום שלהם בכתובה נועד להטיל על הבעל את האחריות להחזירם עם פירוק הנישואין. בהקשר הזה תצטרכו לדעת שיש הבדל מסוים בין ניסוח הנדוניה ותוספת הנדוניה כמנהג הספרדים והאשכנזים, ואפשר להתייעץ עם הרב המקדש לפני תחילת מועד עריכת הכתובה.
לבסוף, הבעל נדרש לתת ערבויות לקיום ההתחייבויות שציין לאורך הכתובה. על הבעל לשעבד את כל הנכסים שעומדים לרשותו ואלה שהוא עתיד לקנות, על מנת למנוע מצב שבו הוא אינו מסוגל לעמוד בדמי הכתובה והחזר הנדוניה. רק בהינתן החתימות על ההתחייבות מותר לקרוא את הכתובה ונהוג כאמור לעשות זאת בין האירוסין והנישואין, עם הפרדה שמתבטאת באמירת ברכת בורא פרי הגפן.
מה המשמעות המשפטית של הכתובה?
רבים בציבור הדתי והחרדי מבינים שעליהם להביא בחשבון את המאפיינים השונים של הכתובה על מנת להפוך אותה לקבילה מבחינה משפטית. במילים אחרות, על אף הערך הגבוה של הכתובה והסכומים הגבוהים שמחייבים את הבעל במקרה של פירוק התא המשפחתי, כדאי שהכתובה תהיה קבילה ותעזור להתנהלות נוחה יותר מול בתי הדין הרבניים.
באופן עקרוני, במקרים של פטירת הבעל ישולם לאישה הסכום המופיע בכתובה עם הצמדה מיום הנישואין, בעוד במקרה של גירושין ישולם לה סכום הכתבה מכוח בית הדין הרבני. עם זאת, סעיף 17 לחוק יחסי ממון, שבו עוסקים בחלוקת נכסים בין בני זוג לאחר גירושין, אינו גורע מזכויות האישה לפי כתובתה. המשמעות היא שאישה זכאית למחצית הרכוש על פי הסדר איזון משאבים וגם לחלקו של הבעל כפי שמצוין בכתובה. הבעיה היא שלרוב זה בלתי אפשרי (כי בהסדר איזון משאבים מתערבבים הנכסים), ולכן בית הדין הרבני קבע שהכתובה תתקזז מהירושה ולא תתווסף עליה.
לסיכום, הכתובה מיועדת לדאוג לרווחה של האישה ולפיצוי כספי במקרה של מתן גט או מות הבעל. בנוסף, במסגרת הכתובה מתחייב הבעל להחזיר לאישה את נכסיה עם פירוק הנישואין ולכך עשויות להיות משמעויות משפטיות רבות.