על המדרש
במאמר הנוכחי מתפרסם לראשונה נוסח של מדרש חדש שיצרתי, 'למה אשכַּל גם שניכם יום אחד?'. נקודת המוצא של המדרש היא מקורות אחדים בספרות חז"ל המטעימים שרבקה אמנו צפתה ברוח הקודש את שעתיד היה להתרחש עם שני בניה יעקב ועשו; הם נקברו ביום אחד, למרות שלא מתו בו ביום (ראו בין היתר סוטה יג ע"א).
על בסיס רעיון זה עיצבתי מסגרת המתייחסת לכלל הנקוט בידי חז"ל ולפיו אל לאדם לפתוח את פיו לשטן (ברכות יט ע"א). הדוגמה הנוגעת לרבקה אינה מוזכרת בין הדוגמאות המובאות בתלמוד, אולם מבחינה עניינית היא תואמת את התבנית הזו. כמו כן, יצרתי קישור בין מילותיה הנזכרות של רבקה לבין הרעיון המובא בהקשרים אחרים בספרות חז"ל ולפיו אברהם ונמרוד מתו באותו היום [בבא בתרא טז ע"ב; פרקי ר' אליעזר, מהדורת היגער, חורב ט (תש"ו), פרק כד, עמ' 158–159].
מדרש 'למה אשכַּל גם שניכם יום אחד?' מעניק בהמשכו דוגמאות נוספות של שני בנים מצאצאיה של רבקה אמנו שמתו באותו היום. תחילה מובאות שתי דוגמאות הנוגעות למקרים המוזכרים בתנ"ך: נדב ואביהוא ובני עלי. לאחר מכן מובאות שתי דוגמאות המיוסדות על ספרות חז"ל: האחת היא המעשה ברבי מאיר ואשתו ששני בניהם מתו בשבת בשעת המנחה, והשנייה היא המקרה בשתי אחיות אשר בזמן החורבן בירושלים עונו בצורה אכזרית ביותר ומתו מחמת העינוי שעברו.
כאמור, בתשתית המדרש מונחת האמיתה הכללית בדבר הצורך שאדם ייזהר במוצא שפתיו. כמה ראוי בימינו דווקא לשוב ולשנן לעצמנו את חשיבותן של המילים שאנו מבטאים.
נוסח מדרש "למה אשכַּל גם שניכם יום אחד?"
לעולם יהא אדם זהיר בדיבורו ואל יפתח פיו לשטן, שברית כרותה לשפתיים.
שלאחר שבירך יצחק אבינו את בניו, ביקש עשיו להרוג את יעקב אחיו, ויוגד הדבר לרבקה אמנו ברוח הקודש. השיאה רבקה עצה ליעקב שיברח חָרָנָה עד שוך חמת אחיו, באומרה: 'לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד' (בראשית כז, מה), ונתקיימה נבואתה זו של רבקה בבניה ובצאצאיה אחריה.
בבניה של רבקה כיצד?
בשעה שבאו לקבור את יעקב אבינו במערת המכפלה, היה עשיו מעכב את הקבורה ואומר שהקבר שלו הוא. ביקש מבני יעקב שייתנו לו את שטר מכירת חלקו ליעקב. אמרו לו: 'השטר בארץ מצרים, ונפתלי, שהוא קל כאיילה, ילך להביאו'. היה שם חושים בן דן, והיו אוזניו כבדות משמוע. שאל: 'מה אירע?' אמרו לו שעשיו מעכב את הקבורה עד שיבוא נפתלי ממצרים. אמר להם: 'ועד שיבוא נפתלי יהא סבי מוטל בביזיון?' לקח אלה והכה את עשיו על ראשו וימות. באותה שעה נתקיימה נבואת רבקה שאמרה: 'לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד'. ואף על פי שמיתתם לא הייתה ביום אחד, קבורתם – ביום אחד הייתה.
ומה ראתה רבקה לומר: 'לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד?' לפי שאברהם ונמרוד מתו ביום אחד, אותו היום שבו שט עשיו וביזה את הבכורה. בדרכו לצוד ציד ראה את נמרוד לבוש בגדי אדם הראשון. חמד עשיו אותו הלבוש והרגו. שב עשיו מן השדה עייף, וראה שפניו של יעקב מפוחמות. אמר לו: 'מה אתה עושה?' אמר לו יעקב: 'אינך יודע שמת אברהם זקננו, ואני עושה תבשילים להברות את יצחק אבינו בסעודת אבלים'.
בצאצאיה של רבקה כיצד?
שכּן מצינו שנדב ואביהוא, בני אהרן הכהן ואלישבע בת עמינדב אם הכהונה, מתו שניהם ביום אחד, ביום חנוכת המשכן, בראש חודש ניסן, בשנה השנית לצאת בני ישראל ממצרים, בהקריבם אש זרה.
ואהרן דור חמישי לרבקה אמנו. רבקה ילדה את יעקב, ויעקב אבינו הוליד את לוי, ולוי הוליד את קהת, וקהת הוליד את עמרם, ועמרם הוליד את מרים, אהרן ומשה.
ואלישבע בת עמינדב דור שביעי לרבקה אמנו. רבקה ילדה את יעקב, ויעקב אבינו הוליד את יהודה, ויהודה הוליד את פרץ, ופרץ הוליד את חצרון, וחצרון הוליד את רם, ורם הוליד את עמינדב, ועמינדב הוליד את נחשון ואת אלישבע.
אמרו חכמים: אלישבע בת עמינדב ראתה באותו היום שמחות לרוב: אהרן אישהּ כהן גדול ונביא ומלובש אבני הָאֵפוֹד; משה אחי בעלה מלך ונביא; שני בניה סגני כהונה; ואחיה נחשון, ראש נשיאי ישראל, היה המקריב באותו היום. ונכנסו נדב ואביהוא להקריב קורבן, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם, ונהפכה השמחה לאבל, והתאבלו אהרן ואלישבע על שני בניהם. ועל אלישבע אומר הכתוב: 'מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן' (שיר השירים ג, ו).
ועוד מצינו כי במלחמת ישראל נגד פלשתים באֲפֵק נלקח ארון הא-להים ושני בני עלי הכהן, חפני ופינחס, מתו ביום אחד. ועלי הכהן ששפט את ישראל ארבעים שנה, בשומעו ביום ההוא את דבר הילקח ארון הא-להים, נפל מעל הכיסא אחורנית, ותישבר מפרקתו וימות, והוא בן תשעים ושמונה שנה.
ועלי היה מזרע אהרן הכהן ואלישבע בת עמינדב.
ולא אהרן הכהן ואלישבע בת עמינדב ועלי הכהן לבדם שיכלו שני בניהם ביום אחד, אלא אף רבי מאיר ואשתו כן, שמתו שני בניהם בשבת בשעת המנחה.
ולא שני אחים בלבד מתו בו ביום, אלא אף שתי אחיות מתו ביום אחד, שמעשה בשתי אחיות יפהפיות שהיו בירושלים בזמן החורבן. תפשון כשדים ובעלו כל אחת מהן מאה וחמישים איש, עד שמתו מחמת הבעילה.
לפיכך, אל יפתח אדם פיו לשטן, שנבואת רבקה אמנו 'לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד?' נתקיימה בבניה ואף בצאצאיה אחריה.
מראי מקום למקורות המדרש
ואל יפתח פיו לשטן – ברכות יט ע"א. שברית כרותה לשפתיים – מועד קטן יח ע"א. ויוגד הדבר לרבקה אמנו ברוח הקודש – בראשית רבה, מהדורת תיאודור-אלבק, סז, ט, עמ' 765. ונתקיימה נבואתה זו של רבקה בבניה – סוטה יג ע"א. בשעה שבאו – סוטה יג ע"א. לפי שאברהם ונמרוד מתו ביום אחד – בבא בתרא טז ע"ב; פרקי ר' אליעזר, מהדורת היגער, חורב ט (תש"ו), פרק כד, עמ' 158–159. וראה שפניו של יעקב מפוחמות – תנחומא מהדורת בובר, תולדות, ג, עמ' 125–126. ואלישבע בת עמינדב אם הכהונה – בראשית רבה, מהדורת תיאודור-אלבק, פרשה צז, עמ' 1209. ביום חנוכת המשכן – שמות מ, ב, יז. אמרו חכמים: אלישבע בת עמינדב – תנחומא, שמיני, ב; קהלת רבה, ב, ב, ב, ז ע"א, ומקבילות. ועל אלישבע אומר הכתוב: 'מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן' – שיר השירים רבה, ג, ה, ז, כא ע"א. ועוד מצינו...תשעים ושמונה שנה – שמואל א', פרק ד. ולא אהרן הכהן ואלישבע בת עמינדב ועלי הכהן לבדם – מדרש משלי, מהדורת וויסאצקי, לא, עמ' 190–192.ולא שני אחים בלבד מתו בו ביום – איכה זוטא, מהדורת בובר, נוסח ב, ח, עמ' 75.
מדרש 'למה אשכַּל גם שניכם יום אחד?' עומד להתפרסם בכרך השני של הקובץ 'דרשוני: מדרשי נשים'.