ש: למה בעצם אסור לשמוע מוזיקה בספירת העומר?
ת: לא כתוב מפורש בגמרא, ברמב"ם וב'שולחן ערוך' שאסור לשמוע מוזיקה בספירת העומר, אלא יש איסור כללי בכל השנה בהלכות זכר לחורבן.
הגמרא בגיטין (ז, א) לומדת מהפסוק: "אל תשמח ישראל אל גיל כעמים" (הושע ט א), שאסור לנגן בכלי שיר. וכן פסק הרמב"ם: "משחרב בית המקדש חז"ל גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר, וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן" (הלכות תעניות ה, יד), כלומר אסור לנגן בכלי אבל מותר לשיר בפה. אך רש"י ותוספות פסקו שהדבר אסור רק במשתה היין (גיטין ז א), שהחשש הוא מפני הוללות ושכרות.
וכן כתב המאירי (שם): "כל מיני זמר העשויים לשמחה והוללות ושלא לכוון בהן לשבח הבורא יתברך, או לצד מצוה, אלא דרך קלות ראש ותענוג במיני מאכל ומשתה, אסר לשמעו ולהשתעשע בו וכו', שכל שאין בו פריצות מותר, ואין לו לדיין באלו אלא מה שעיניו רואות לפי מקומם ושעתם". והרמב"ם בתשובתו המחמירה אינו מחלק בין שירה בפה או בכלי אלא אוסר הכל (תשובות הרמב"ם הוצאת הר"י בלאו סי' רכד).
ה'שולחן ערוך' (או"ח תקס, ג) פסק כדעת הרמב"ם שבמשנה תורה האוסרת נגינה בכלי, והרמ"א (שם) כדעת רש"י ותוספות המקילה. אמנם אחרונים רבים אסרו (ב"ח שם. בה"ט סק"ו בשם של"ה. עי' שו"ת שרידי אש ב, סי' ח. שו"ת אגרות משה או"ח א, קסו), אך ה'משנה ברורה' לא העיר בדבר, ומשמע שדעתו כרמ"א, ולכן לאשכנזים יש על מי לסמוך לשמוע מוזיקה (וכן התיר בשו"ת כפי אהרן סי' נב). אך גם לספרדים נהגו להקל כהרמ"א (שו"ת יחוה דעת א, מה. ו, לד).
אלא כתבו האחרונים, שבבין המצרים שנהגו להתאבל על חורבן בית מקדשנו ובימי ספירת העומר שנהגו להתאבל על תלמידי רבי עקיבא, אין להקל בזה ויש לנהוג כדין הפשוט (שו"ת אגרות משה או"ח א, קסו. ה, פז. ו, כה אות ו. שו"ת יחוה דעת א, מה. ו, לד).
וכן מנהג ישראל בכל אתר ואתר לא לשמוע נגינה מכלי זמר, ואפילו בלא ריקודים ומחולות (בס' בין פסח לשבועות ריש פט"ו מביא בשם הגרש"ז אוירבך שריקוד הוא גם אם אחד או שניים רוקדים ע"י ריקוע ברצפה המשמיע קול, ומחול היינו שרוקדים אנשים רבים ע"י סיבוב אף בלא השמעת קול ע"י הריקוע ברצפה), ואסור לפרוץ גדר.
ובכלל כלי זמר גם שמיעת שירה וניגונים המוקלטים בטייפ וכדו' (פסקי תשובות תצג אות ד והערה 29). אמנם הרמב"ם לא מזכיר את האיסור, אך התימנים גם נהגו לאסור (שתילי זיתים תצג, ג) (מתוך הפירוש על קצשו"ע ס' קכ).