חנוכה זה לא רק "באנו חושך לגרש"

נהוג להזכיר את האור של חנוכה כמי שמשתלט על החושך. אלון בלוך מבקש להביא זווית מעט שונה שבה חג האורים נפגש עם אורות אחרים

חדשות כיפה אלון בלוך 18/12/17 14:28 ל בכסלו התשעח

חנוכה זה לא רק "באנו חושך לגרש"
כשאור ואור נפגשים, צילום: פלאש 90

חנוכה, הידוע גם בשמו הנוסף חג האורים, הוא יותר מכל דיאלוג בין אור לחושך. הדלקת החנוכיה היא כמו אור בחדר המדרגות, המלחמה בין רומא לבית חשמונאי מסומלת כאור קטן נגד חושך גדול. אני רוצה לעסוק בתחום פחות שכיח, משל היו מנסים להסתירו.

בלט לי שבדרך כלל, ואני אביא את מאמרו של הרב בספר מגד ירחים "כשהנשמה מאירה גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים", האור של הנשמה הוא מול הערפל או בחושך של השמיים. לא מתייחסים לאור מול אור אחר או להחשכת החושך.

הנתיבות שלום, במאמר "מאי חנוכה", כותב שתפקידו של האור הוא להאיר את חשכת הגלויות ומביא את דברי המדרש בבראשית רבה (ב ד): "וחושך - זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן". נשווה אם כן בחלק הזה של המאמר את החושך לגלות. ניזכר גם באפשרות שבה כל העולם היו עיוורים, במקרה כזה לא היה אפשר לחגוג את חנוכה שהרי אין אחד שיכול להדליק ולברך על חנוכיה ובכלל, ספק אם יש לה טעם כשאף אחד אינו יכול לראותה.

אחרי כל אלו נגיע למשנה במסכת מכות (ב ג) שם דנים בשאלה האם סומא, שחי בחשכה, גולה לעיר מקלט במקרה ורצח בשוגג. השימוש במושג גלות מעודד אותנו לדון בנושא החשכת החושך ואם כן כשפוטרים את העיוור מאותה גלות, מצהירים בעצם שאין לנו עניין להוסיף חושך על חושך.

בפסוק (משלי ו כג) "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר", מוזכרות התורה והמצווה, שלמה המלך, כותב ספר משלי, כנראה רצה לראותן משתלבות יחד (לדוגמה במדרש ויקרא רבה ל, יב: "אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים"), בתור אורות.

אני נוטה לא להגיד שמדובר בנר אחד עם אש / אור שיוצאת ממנו מפני שמקובל בידנו (משנה תורה, ספר המדע, הלכות ת"ת א ג) שהתלמוד מביא לידי מעשה, והמצווה דולקת מתוך התורה ולא להפך [ונחריג את דבריו של הרב קוק בעין איה, פסקה יג, שבת ד: לפיהם כל מעשה ומצוה ופרטי המצווה שעושה האדם פותחת חלונות נוספים בתורתו העליונה]. אם כן, שני האורות מקומם ביחד בשילוב של התורה והמצוות. 

נחזור לסוגיה במסכת מכות בה מוזכר עוד מקרה עם פוטנציאל להחשכה כפולה כשנאמר: "שונא אינו גולה", כלומר: אדם שטוען שרצח בשגגה מישהו שהוא שונא, לא אמור לגלות לעיר מקלט אלא להישפט כמו רוצח במזיד. אם נמשיך באותו רעיון נוכל להגיד שהשנאה גם היא חושך והיפוכה – האור, מסמל אהבה ושלום. וכמו בפסוק שבו האורות יחד בשלום, גם הנרות בחנוכיה מסמלים זאת.

השולחן ערוך (רסג ג), כותב שנר שבת קודם לנר חנוכה משום שלום בית, ונסביר שאם יש חושך בבית וכולם כועסים אז אין משמעות לנרות חנוכה, כך גם אפשר להבין את דברי המשנה ברורה (שם יד), לפיהם אם יש לאדם יותר ממה שצריך בשביל נר אחד לחנוכה ונר אחד לשבת, ישקיע את השאר בנרות חנוכה למרות שבשניהם יכול לצאת בנר אחד, מפני שכשנרות החנוכה יחד – האהבה שהם מסמלים גוברת.

מפרסם המאמר הוא חלק מהכותבים בדף הפייסבוק "פרשנון - דברי תורה"

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן