הפחד מהמקדש

דתיים מתפללים למקדש ומודעים לחשיבותו, אולם, לצערנו, רבנים ואנשי הלכה חוששים משינויים. מקדש? זה מפחיד. זה מאיים. "אולי כדאי לי להמשיך עם הקיים המוכר והידוע מאשר להסתבך עם הלא ידוע". ובית המקדש? מן הסתם הוא ייפול מהשמיים

חדשות כיפה רבקה שמעון 23/07/15 18:18 ז באב התשעה

הפחד מהמקדש

אלפיים שנה הן זמן ארוך. עם כל ההרגלים הקטנים של זכר לחורבן, אנשים לא זוכרים מצב מקדשי. "בשביל מה צריך מקדש?" אומרים לי אנשים ,"מה חסר לך?" שכחנו מה חסר לנו. אנחנו לא בדיוק יודעים. נכדי מיצהר, ינון-אליה , ילד בן עשר וחצי, הסביר לי השבוע :" מישהו אומר לעצמו: 'ואם יהיה מקדש, אני אהיה טוב יותר בלימודים? יהיו לי ציונים יותר טובים? או אהיה יותר בריא?" הוא הניע כתפיו בספקנות. "לא נראה לי". לעומתו אברהם בניה אחיו הצעיר, ילד בן ארבע, מייחל למקדש :"כי יקריבו הרבה קרבנות ונאכל הרבה בשר". מפי עוללים ויונקים יסדת עוז ...

נראה לי להשוות את הצפייה למקדש  לציפיות הרומנטיות של הרווק מחיי נישואין. בניית מקדש היא בנין הזוגיות שלנו עם הקב"ה. קודש הקדשים הוא חדר המיטות שלנו עם ה'. לעתים פוחדים להתחתן כדי לא לזנוח את החלום הורוד. הרי ברגע בו האדם מתחייב לקשר הזוגי, הוא שם את החלום קצת בצד ומתמקד במה שיש. אי שם בתת ההכרה הוא משכנע את עצמו שלהיות רווק זה בסדר. הוא יודע במעמקי לבו ש'לא טוב היות האדם לבדו', אך חוטף רגלים קרות. זהו פחד מהשינוי,מהמחויבות לקשר. במקרה שלנו- מהקשר המחייב החדש עם ה'.

זו תופעה כללית, חובקת מגזרים.

ויש את הפחד המאיים של להיות יותר קדוש. "מה אני צריך את כל הוותיקן הזה? "אמר משה  דיין והחזיר מפתחות לנציג הוואקף. גם בלי מקדש, המערכת הדתית מצטיירת כמאיימת. בייחוד בעיני המגזר החילוני. זוכרת קיבוצניק אחד שהגיע ללימודי יהדות במכון מאיר לפני שנים. ישב אצלנו במטבח בארוחת ערב והביע חשש: "ומה יקרה אם הדת תשנה אותי,הרי אני לא אהיה אני...."

אבל גם שומרי מצוות פוחדים מהקדושה.מצד אחד זה הפחד מהלא נודע, וגם מהידיעה שיהיה עלינו להתמודד הלכתית עם מצב חדש.

דתיים מתפללים למקדש ומודעים לחשיבותו, אולם, לצערנו, רבנים ואנשי הלכה חוששים משינויים. עולם ההלכה הוא מקום מוגן, ואיש ההלכה חושש משינויים ש"ינחיתו" עליו קודקס חוקים חדש.מה גם שרוב אנשי התורה וההלכה הם גברים, וגברים אוהבים קביעות ושגרה. כמו השמש, הזורחת בבוקר ושוקעת בערב, כך עולם התורה מקיים את מצוות השינון, החזרה על הידוע, ואילו שינוי מאיים על סדרי קיומו.

העולה להר הבית מתוודע לעובדה שמידותיה של עזרת נשים הן ק.ל.ה אמה.' נשים דעתן קלה'. נשים הן קלילות יותר וגמישות. הן מוכנות בקלות לעבור שינויים(שמעתי מר' פנחס אנגל) עזרת נשים , כנראה היתה ותהיה פופולארית בעתיד.

 הדינים המיוחדים לנשים בנושאי טומאה וטהרה גורמים לאנשי ההלכה כאב ראש. לפני כמה שנים התוודעתי לסוגיה זו דרך שיחה בין שני רבנים, שאחד מהם טרח לידע אותי שלעתיד לבוא, כשבית המקדש יבנה, כל אישה תהיה חייבת לדעת אם היא נידה או זבה. משום שזבה חייבת קרבן מדאורייתא. נידה לא חייבת. אמנם בנות ישראל קבלו על עצמן אחרי חורבן בית שני להתנהג כזבות בכל מצב של נידה , אבל בתקופת מקדש נצטרך לברר לעצמנו במדויק. מה אני? אם אני לא זבה כדי להקריב קרבן, למה עלי לספור שבעה נקיים ולהרגיש חריגה כאילו חטאתי?לאחרונה נשאלתי על ידי בחורה דתית רווקה:' אם נשים קבלו על עצמן לשמור נידה כזבה, הקבלה שלהן היתה רק בתחום הזוגי. למה כשאני עולה להר הבית כרווקה, ללא גבר בחיי, אני חייבת לטבול אחרי שבעה נקיים? למה שלא אעלה להר הבית כדאורייתא? הרי לא קבלו על עצמן לנושא הר הבית!!!"

וזהו פחד גדול של הגברים. גם של חלק מהנשים שהתרגלו למצב הקיים. כללי טהרה חדשים-ישנים, טבילות במקווה בתדירות גבוהה יותר. השאיפה להשתדל ולהיות טהורים בהקדם, כי מצב של טומאה משפיע לרעה ומזיק לשכינה במקדש.  אנחנו, ב תנועת נשים למען המקדש עסוקות בסוגיות הללו לעתים תכופות.

ויש עוד פחד סמוי, לא בטוחה שמישהו יודה בו. הקרבה לה' כשבית המקדש יבנה, תביא להיררכיה אחרת בסדרים החברתיים שלנו. היום אנשים מתייחסים לרבנים כמו לא-לוהים. כשבית המקדש יבנה, ויהיו כוהנים, ויהיו לויים, ותהיה קרבת ה', הרבנים ירדו מגדולתם. אמנם גם היום הם על תקן פוסקים, יועצים, מתווכים, אבל בכל זאת ייווצר שינוי. אני עולה להר הבית ומבינה את הפסוק: 'ואני קרבת א-לוהים לי טוב'.

בקצור:  מקדש? זה מפחיד. זה מאיים. 'אולי כדאי לי להמשיך עם הקיים המוכר והידוע מאשר להסתבך עם הלא ידוע, גם אם המצב רחוק מלהיות אידיאלי' אומר לו האיש הישראלי בלבו.

ובית המקדש? מן הסתם הוא ייפול מהשמים, לא כן? כמה נוח לחשוב כך. אפילו חברי הכנסת הערבים מגלגלים את התשובות הללו לפתחנו, ומלגלגים. 'כי אם בית המקדש ייפול מהשמים, למה אתם רוצים לעלות להר הבית עכשיו?'

בסייעתא דשמיא, מזל שהאהבה למקדש בכל זאת הולכת ומתעוררת, חוצה מגזרים ועדות. סטודנטים, נוער, זקנים וצעירים. גברים, נשים ועולים חדשים, גם תיירים ממוצא יהודי שטורחים לבקר ולעלות בהר הבית. האנרגיה הזו באוויר של שוחרי הר הבית והמקדש  מתנגנת יפה בפי המשוררים, ומילות הגעגועים של הרעיה – עם ישראל לדודה- הקב"ה, שכתב שלמה המלך בשיר השירים מתאימה מאד לגעגועינו כשאנו סובבים ומקיפים את ההר: הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם:  אִם-תִּמְצְאוּ, אֶת-דּוֹדִי--מַה-תַּגִּידוּ לוֹ, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי. 

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן