רבקה בת מאיר טיקטינר (נפטרה בשנת שס"ה; 1605) היא האישה היהודייה הראשונה אשר על פי הידוע לנו הוציאה מתחת ידה חיבור שלם, את ספר המוסר ביידיש לנשים "מנקת רבקה". היא אף חיברה שיר ביידיש, "שמחת תּורה לִיד [=שיר לשמחת תורה]", שיר שבח ותהילה לה' המסתיים בחזון גאולה.
המידע הביוגרפי המועט שיש בידינו על רבקה טיקטינר הגיע אלינו מיצירותיה "מנקת רבקה" ו"שמחת תּורה לִיד", מנוסח מצבתה הנמצא בבית העלמין היהודי העתיק בפראג ומתפילת יזכור לעילוי נשמתה המצויה ב"קונטרס בית כנסת אלטנוישול בפראג".
שנת לידתה של רבקה טיקטינר אינה ידועה. בחלקו השני של "שמחת תּורה לִיד" משובץ האקרוסטיכון של שמה "רבקה דב[ת] מהרר מאי[ר] זצל [=רבקה בת מורנו הרב רבי מאיר זצ"ל]". שמה, כפי שמופיע בנוסח מצבתה, הוא "רבקה בת מהר"ר מאיר טיקאטין". בהקדמה ביידיש מאת המוציא לאור של מהדורתו הראשונה של "מנקת רבקה", מהדורה שראתה אור בפראג בשנת שס"ט (1609), שמה נזכר כ"מרת רבקה זל [=ז"ל]. בת הגאון מה'רר מאיר טיקטינר ז'ל". קרוב להניח כי נולדה בטיקטין (Tykocin), בצפון מזרח פולין, לא הרחק מביאליסטוק. אין בידינו לזהות מי היה אביה, וכן אין ידוע אימתי באה להתגורר בפראג.
שמו הפרטי של אביה של רבקה טיקטינר, מאיר, מובא גם בתפילת יזכור לעילוי נשמתה, ובהמשכה מוזכר אף בעלה, ונאמר כי נתן צדקה בעבורה, ואנו לְמֵדִים אפוא שהלכה לבית עולמה לפניו. שמו הפרטי מופיע בתפילת היזכור, אולם כתב היד בלתי שלם במקום זה, וייתכן ושמו היה בצלאל ברוך. בעלה של רבקה אינו מאוזכר בכתביה עצמם, וכן צאצאיה אינם מוזכרים בכתביה, בנוסח מצבתה או בתפילת היזכור. על פי נוסח צִיּוּנָהּ נפטרה רבקה טיקטינר בכ"ה בניסן שס"ה (1605). המילים הפותחות את תפילת היזכור לעילוי נשמתה הן "יזכור אלקים נשמת הזקינה הרבנית", ונראה כי האריכה ימים לפי מושגי התקופה.
בהקדמת המוציא לאור של מהדורתו הראשונה של "מנקת רבקה" מופיע קודם שמה של רבקה טיקטינר הכינוי "דיא אשה [=האישה] החשובה הרבנית הדרשנית". אף בתפילת היזכור לעילוי נשמתה מתכנה אישה זו "הרבנית", ובהמשך נאמר עליה "וגם היתה דורשת בכל [ ]". בנוסח מצבתה נזכר ביתר פירוט והרחבה כי "היתה דורשת יום וליל לנשים בכל קריה נאמנה". אין בידינו פרטים בנוגע לכינוי "הרבנית" שבו נתכנתה, ואין ידוע אם זכתה לו בשל היות בעלה רב או שמא היווה הוא תואר כבוד לאישה למדנית. כמו כן, לא הגיע אלינו מידע כלשהו בנוגע למהות פעילותה כדרשנית, אם כי אפשר ש"מנקת רבקה" הוא סיכומן של דרשות שרבקה טיקטינר נשאה בפני נשים. אין לנו ידיעות כלשהן על האופן שבו רכשה את השכלתה התורנית.
מינקת רבקה
ספרה של רבקה טיקטינר "מנקת רבקה" נדפס בשתי מהדורות; המהדורה הראשונה ראתה אור בפראג בשנת שס"ט (1609), ארבע שנים לאחר הסתלקותה, והמהדורה השנייה יצאה לאור בדפוס בקראקא בשנת שע"ח (1618). מהדורות מקוריות אלה נדירות עתה ביותר; טופס יחיד של מהדורתו הראשונה של "מנקת רבקה" מצוי בספריית אוניברסיטת ארלנגן (Erlangen) בגרמניה, ועותק יחיד ככל הנראה של המהדורה השנייה שמור בספריית בית המדרש לרבנים באמריקה. המהדורה השנייה נדפסה לפני שנים אחדות במהדורת צילום בקובץ "עתרת רבקה", ולפני שנים אחדות פורסם תרגום אנגלי מוער עם העתקת המהדורה הראשונה.
מועד חיבורו של "מנקת רבקה" אינו ידוע. ואולם אחד החיבורים המוזכרים בספר זה הוא "אורחות צדיקים", שנדפס לראשונה בפראג בשנת שמ"א (1581), ונראה כי אפשר לקבוע שכתיבת "מנקת רבקה" הגיעה לכלל סיום במועד שאינו מוקדם משנה זו. כמו כן, נראה שחיבור זה מתאר את המציאות בפולין. "מנקת רבקה" מכוון כלפי נשים נשואות, ומחולק לשבעה שערים. ארבעת השערים הראשונים דנים בהתנהגות הראויה של האישה בינה לבינה, עם בעלה, עם הוריה ועם חמיה וחמותה. השער החמישי, הגדול בכמותו, מוקדש לחינוך הבנים והבנות. השער השישי עניינו ההנהגה היאותה של החמות עם כלתה ועם בנה, ונושאו של השער השביעי הוא טיפול האישה בביתה. רבקה טיקטינר ראתה את ייעודה של האישה היהודייה כמקיימת את המצוות המוטלות עליה, כמחנכת את בניה - כשהעמידה כערך עליון את לימוד התורה - וכמי שמחויבת לדאוג לשמירה על יחסים תקינים בתוך המשפחה. כפי שהזכרנו מכבר, לא מן הנמנע כי חיבור זה מכנס דרשות שנאמרו לפני נשים.
הגם ש"מנקת רבקה" ו"שמחת תּורה לִיד" כתובים יידיש, ידעה רבקה טיקטינר היטב את השפה העברית; היא הסתייעה במהלך "מנקת רבקה" בספרות מוסר בעברית, וכן כללה בראש ספרה הקדמה מחורזת בעברית. בשער החמישי של חיבורה זה המליצה על לימוד לשון הקודש בגיל הרך.
בשער המהדורה הראשונה של "מנקת רבקה" צירף המוציא לאור האנונימי דברי מבוא ביידיש שבהם פנה לציבור הנשים והאיץ בהן לקרוא בספר זה, שעל אודותיו ציין שהגתה אותו האישה החשובה הרבנית הדרשנית מרת רבקה ז"ל בת הגאון מהר"ר מאיר טיקטינר ז"ל, אשר עשתה ביראת שמים יום ולילה. הוא הביע את התפעלותו מכך שאישה חיברה ספר בהתייחסו לכך כחידוש. על כן הדפיס חיבור זה כדי שכל אישה תוכל לרכוש אותו ולקרוא בו. לדבריו, הספר נקרא "מנקת רבקה" לזכרה של המחברת ולכבוד כל הנשים, שגם אישה מסוגלת לחבר דברי מוסר ופשטים טובים, לא פחות טוב מאנשים רבים. לקראת סיום הביע המוציא לאור את התקווה כי בזכות זה יזכו לגאולת המשיח, שיביא שוב להשראת השכינה על ישראל.
רבקה טיקטינר וחיבורה "מנקת רבקה" זכו להערכה בקרב מלומדים נוצרים. יוהאן כריסטוף ואגנזייל (1633-1705), פרופסור לשפות קדם באוניברסיטת אלטדורף, אזכר את "מנקת רבקה" פעמים אחדות במהלך ספרו על משנת סוטה, ויוהאן קונראד לופט הקדיש את הדיסרטאציה שכתב לחיבור זה.
שמחת תּורה לִיד
"שמחת תּורה לִיד", יצירתה האחרת של רבקה טיקטינר, הוא שיר שבח ותהילה לבורא. יש בו הודיה על מתן תורה, הוא מבטא את הציפייה לשופרו של משיח ומתאר את הגאולה העתידה. מצויה בשיר הסתייעות מרובה בכתובים מקראיים וברמיזות מן התנ"ך. זה השיר הקדום ביותר מסוגו שהגיע אלינו מתחומיה של פולין עד לגזירות ת"ח ות"ט.
יש ב"שמחת תּורה לִיד" שמונים שורות בבתים בני שני טורים. בחלקו הראשון מופיע האקרוסטיכון של האלפבית העברי, ולאחר מכן חתמה המחברת את שמה בראשי החרוזים "רבקה דב[ת] מהרר מאי[ר] זצל". במקומות אחדים ב"שמחת תּורה לִיד" יש סטיות מן הכתיב המקובל, אשר נועדו לקיים את האקרוסטיכון. תבנית זו של הימצאות אקרוסטיכון האלפבית העברי ולאחריו אקרוסטיכון שם המחבר בשירים ביידיש ידועה מראשיתה של שירה זו, בשיר "יוסף הצדיק" שנמצא בגניזה הקהירית בקודקס כתב יד שהועתק בשנת קמ"ג (1382). אפשר גם להצביע על תבנית חיצונית מקבילה בין "שמחת תּורה לִיד" לבין "אקדמות מילין" מאת ר' מאיר בן יצחק ש"ץ, מחכמי אשכנז בתקופת הראשונים, פיוט שבח בארמית הנאמר בחג השבועות.ב"אקדמות מילין" מצויים תשעים שורות בבתים בני שני טורים. בחלקו הראשון בא אקרוסטיכון האלפבית, ובהמשך חתום שם המחבר "מאיר בר רבי יצחק יגדל בתורה ובמעשים טובים אמן וחזק ואמץ". אפשר להפנות אל זיקה בין "שמחת תּורה לִיד" לבין "אקדמות מילין" גם בהכללת תיאור הגאולה העתידה וסעודת הצדיקים לעתיד לבוא. נראה אפוא כי ניכרת השפעתו של "אקדמות מילין" על "שמחת תּורה לִיד" הן בנוגע לתבנית החיצונית והן בנוגע לתכנים אחדים המשובצים בו.
כשם שמועד חיבורו של "מנקת רבקה" אינו ידוע, כך זמן כתיבתו של "שמחת תּורה לִיד" עלום. שתי מהדורות של שיר זה הגיעונו בלא ציון מקום הדפוס ושנת הדפוס. המהדורה האחת כוללת את השיר הזה בלבד, ובמהדורה האחרת הוא מופיע לאחר שני שירים ביידיש לר' יעקב בן אליהו מפרוסטיץ. נראה כי שתי המהדורות נדפסו בפראג במאה השבע עשרה. קודם שיר זה בקובץ הכולל את שיריו של ר' יעקב בן אליהו מפרוסטיץ מופיעה כותרת המלמדת על ייעודו; נזכר כי שרים שיר זה בשמחת תורה עם ספרי התורה. על יסוד כותר זה שיער אברהם יערי כי הנשים זימרוהו שעה שעיטרו את ספרי התורה לקראת ההקפות בשמחת תורה.ייעוד זה מרומז גם בשורות אחדות של השיר עצמו שבהן מצויה הודיה על מתן תורה. חוקר ספרות היידיש חנא שמרוק פרסם מהדורה ביקורתית של "שמחת תּורה לִיד". לדבריו, בשתי מהדורות השיר שהגיעו אלינו מצויים שיבושים, ומתוך כך נראה שאבדו דפוסים קדומים יותר. בשנים האחרונות זכה שיר זה לתרגום לשפות אחדות.
ראוי להכיר שיר זה ולשקול את אמירתו בתרגום עברי על ידי הציבור בכללו במסגרת תפילות הרשות בשמחת תורה מתוך מודעות לערכו כתפילה אשר מן הנכון כי תימנה עם הטקסטים הליטורגיים הנישאים בפי כלל בית ישראל.
לקריאה נוספת ראו: יעל לוין, שמחת תּורה ליד לרבקה טיקטינר, ירושלים תשס"ה; Meneket Rivkah: A Manual of Wisdom and Piety for Jewish Women, by Rivkah bat Meir, ed. F. von Rohden, Philadelphia 2009.