חדשות כיפה

מבקשת לרקוד עם ספר תורה? זו הדרך

האם אשה בנידתה יכולה לרקוד עם ספר תורה? על אילו כללים היא צריכה להקפיד? יעל שמעוני משיבה

shutterstock

צילום: shutterstock

ככל שהתקרב חג שמחת תורה, התגלגלו לפתחי בשבועות האחרונים שאלות לעניין האופן בו ראוי לנהוג כאשר נשים רוקדות עם ספרי תורה כחלק מהחג, בקהילות בהן הוחלט על ריקודי נשים עם ספרי תורה. שאלה אחת שעשויה להתעורר במקרים אלה, הינה האם יש בעיה שנשים בשעת נידות יגעו בספר התורה? במסכת ברכות מובא בשמו של התנא ר' יהודה בן בתירא: "אין דברי תורה מקבלין טומאה שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה" (ברכות כב ע"א). וכך פסק הרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק י' הלכה ח': "כל הטמאין ואפילו נדות ואפילו כותי מותר לאחוז ספר תורה ולקרות בו, שאין דברי תורה מקבלין טומאה, והוא שלא יהיו ידיו מטונפות או מלוכלכות בטיט אלא ירחצו ידיהם ואח"כ יגעו בו". כלומר, לפי הרמב"ם הקריטריון להיתר לאחוז בספר התורה אינו טומאה אלא נקיות הידיים".

השו"ע פסק את דברי הרמב"ם להלכה, והוא מציין בשני מקומות כי כל הטמאים יכולים לגעת בספר התורה. בהלכות ספר תורה ביורה דעה סימן רפ"ב סעיף ט' מובא כך: "כל הטמאים, אפילו נדות, מותרים לאחוז בס"ת ולקרות בו. והוא שלא יהיו ידיהם מטונפות או מלוכלכות". השו"ע מתייחס לדין זה גם באורח חיים סימן פ"ח, ושם מעיר הרמ"א כי במדינתו יש מנהג אחר של נשים: "יש שכתבו שאין לאשה נדה בימי ראייתה ליכנס לבית הכנסת או להתפלל או להזכיר השם או ליגע בספר, ויש אומרים שמותרת בכל, וכן עיקר, אבל המנהג במדינות אלו כסברא ראשונה. ובימי לבון נהגו היתר. ואפילו במקום שנהגו להחמיר, בימים נוראים וכי האי גוונא, שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת, מותרין לילך לבית הכנסת כשאר נשים, כי הוא להן עצבון גדול שהכל מתאספים והן יעמדו חוץ". הרמ"א פוסק שאישה מותרת להיכנס לבית הכנסת, להתפלל, להזכיר שם שמיים ולגעת בספר התורה בימי נידותה, אך מביא מנהג של נשים לא לעשות דברים אלו בשעה שרואות דם. גם מנהג זה אינו קשור בטומאה, מאחר שבימי הליבון, שבהם האישה עודה טמאה, לא נהגו כך. כמו כן, גם המנהג הזה מסויג ואינו נוהג בימי החגים שבהם כל הציבור מגיע לבית הכנסת. פוסקים מאוחרים יותר, גם אשכנזים וגם ספרדים יוצאים נגד המנהג, המשנה ברורה באותו הסעיף מעיד כי במדינתו המנהג אינו כפי שתיאר הרמ"א (אם כי הוא מביא חוכמת אדם שמתאר ותומך במנהג), והרב עובדיה יוסף בשו"ת יחוה דעת (ג', ח') יצא בחריפות נגד המנהג לא להתפלל ולברך, ובסיום דבריו כותב שהנשים רשאיות להחמיר על עצמן בעניין הימנעות מכניסה לבית הכנסת ונגיעה והבטה בספר התורה, אולם לא קיבל את המנהג כמחייב נשים שלא החמירו על עצמן.

כאמור מעיקר הדין אין כלל בעיה לנדה לגעת בספר התורה, ובימינו נשים רבות לא נהגו מנהג זה והן מגיעות לבית הכנסת בזמן נידותן, מביטות בספר התורה ואף מנשקות אותו כאשר יכולות. לכן נראה שגם אישה שנוהגת להחמיר על עצמה במשך השנה לא לגעת ולהביט בספר תורה בזמן המחזור אין לה לוותר לגעת ולהביט ביום שמחת התורה. כמו כן, היום אין חשש של חוסר נקיות בזמן המחזור בזכות אמצעי ההיגיינה המודרניים, כך שגם אם בעבר אישה הייתה עשויה לחשוש לחוסר נקיות ובשל כך להימנע מנגיעה בספר התורה, לא זה המצב היום. מאידך גיסא, חשוב לא להביך נשים שאינן מעוניינות מסיבות שונות לגעת בספר ויש להיות רגישות לעניין זה.

שאלה נוספת העולה בקהילות בהן הוחלט על ריקודי נשים עם ספרי תורה, הינה האם ישנם כללים עליהם יש להקפיד כאשר נשים נוגעות בספר התורה ורוקדות עימו?

בקהילות רבות בארץ נשים אינן רגילות לגעת בספר תורה ולשאת אותו, ולכן חשוב לחזור על כללי ההתנהגות עם ספר תורה בקהילה שבה הוחלט על ריקודים. כפי שציינתי, דברי הרמב"ם בהלכות ספר תורה והשולחן ערוך, דנים בטומאה ובנקיות. כאמור, אין בעיה של טומאה בנגיעה בספר אך יש להקפיד על נקיות. אולם מעבר לצורך בנקיות הידיים בנגיעה בספר תורה, ההימצאות במחיצת הספר ובוודאי שהחזקה שלו דורשת נוהג של כבוד וכובד ראש. וכך כותב השו"ע בפתח סימן רפ"ב ביורה דעה: "חייב אדם לנהוג כבוד גדול בס"ת. ומצוה לייחד לו מקום ולכבד המקום ההוא ולהדרו ביותר. ולא ירוק כנגד ספר תורה. ולא יגלה ערותו כנגדו. ולא יפשוט רגלו כנגדו. ולא יניחנו על ראשו כמשוי... אלא ישב לפניו בכובד ראש וביראה ופחד, שהוא העד הנאמן על כל באי עולם, שנאמר: והיה שם בך לעד (דברים לא, כו), ויכבדנו כפי כחו". השו"ע מתאר את המצב הנפשי של הנמצאת בנוכחות ספר תורה: כובד ראש, יראה ופחד, ומציב את רף הכבוד המקסימאלי - יכבדנו לפי כוחו. לאור דבריו אלו של השו"ע נחפש הגדרות הלכתיות הנוגעות להתנהגות מכבדת ברף הגבוה ביותר.

בהלכות תפילה הוגדר האדם המתפלל כעומד לפני המלך ושם נדרשים כללי לבוש יתרים מעבר לדרישה לברכות ולקריאת שמע. כך כותב השולחן ערוך אורח חיים בהלכות תפלה סימן צא סעיף א: "היתה טלית חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה, אסור להתפלל עד שיכסה לבו". ובסעיף ה': "לא יעמוד באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולים, אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי רגלים". עולה מכאן שהעמידה לתפילת שמונה עשרה, שהיא כעמידה בפני המלך, זקוקה לכתחילה ללבוש המוגדר כלבוש לפני מלכים ולפני הגדולים, לא בידיים מגולות או רגליים מגולות, והדבר תלוי במנהג המקום. כאמור, במחיצת ספר תורה נדרש לכבדו לפי כוחך ולכן יש להקפיד ביותר על ענייני הלבוש כמו בתפילה, מאחר שכבוד התורה זהה לכבוד מלכים.

לדעתי, במדינת ישראל ישנם שני מקומות מרכזיים מהם ניתן להסיק על קוד הלבוש הנדרש לנשים במקום מכובד: הנואמות מעל דוכן הכנסת, והמופיעות בבית המשפט העליון. במקומות אלו נהגו נשים וגברים בלבוש המכסה את הידיים, ולא בגופיות ובחולצות עם שרוול קצר מאוד, והרגלים מכוסות ברובן, גם אם במקומות אחרים ניכר הבדל בקוד הלבוש. לכן נראה שיש לאישה המתכוננת להרים את ספר התורה ולרקוד עימו להקפיד הקפדה מיוחדת על לבוש, כמו הלכות התפילה הנוהגים לגברים בעניין זה. דרישה זו אינה מבחינה בין גברים לנשים, והיא נובעת מקריטריון של כבוד התפילה והתורה. כדאי גם לתת את הדעת על כך שרבים מספרי התורה כבדים ולכן הנושאת אותם צריכה לוודא שיש בכוחה לעשות זאת. על כל אישה ואישה לאמוד את יכולתה.

לסיכום, מעיקר הדין אין מניעה לנידה לגעת בספר תורה, וגם הנוהגות מנהג אחר מותרות בכך ביום שמחת התורה ואולם אין להעיר או לדחוק באישה שאינה מעוניינת לגעת בספר התורה. בבואנו לשמוח עם התורה, עלינו - גברים ונשים כאחד - להקפיד הקפדה יתרה על לבוש ובשעת שמחתנו להקפיד בכבודו של הספר כפי כוחנו. ושנזכה לשמחה של מצווה, בשלום ואחווה יחד כל שבטי ישראל.

יעל שמעוני, חברת ארגון רבני ורבניות בית הלל, חינכה ומלמדת גמרא והלכה בתיכון פלך ובמדרשות שונות בירושלים ובגוש עציון. עמיתה במכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום של רשת אור תורה סטון

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר