חדשות כיפה

לגברים בלבד?

תלמוד התורה הפך בשנים האחרונות לנחלתם של מגזרים שונים. צעד גדול בעניין נעשה בתחום לימוד וחידוש התורה על ידי נשים. הרב שי פירון נדרש לשאלה מה מקומה של האישה בשמחת התורה. ועד כמה מדובר בלימוד תורה או בעוד מערכה במאבק הפימנסטי שעוסקת יותר מידי בשוויון ופחות מידי בשחרור

נשאלתי: מהו יחסה של ההלכה בנוגע לרצונם של נשים בקהילה לרקוד עם ספר תורה בשמחת תורה, בעיקר לאור העובדה ששאלה זו מעוררת מחלוקת בקרב הקהילה.

ראשית, בפתח הדברים, דוקא בשל הקולות שנשמעו בקהילה מסביב לשאלת שמחת תורה, מצאתי לנכון להבהיר שחלילה לנו לדמות את הדרישה לריקוד עם ס"ת לדרישה "רפורמית". משיחה ארוכה שהתנהלה בביתי עם הנשים המעונינות לרקוד עם ס"ת אני חש שמדובר ברצון פנימי שביסודו עומדת כמיהה לעבודת ה'. אין זה אומר שאני מסכים עם התחושות, מגבה אותם ואף תומך בהם. אבל, אינני מזלזל בהם. אני חש כבוד עמוק למי שטרוד בשכלול חייו הרוחניים. אני מבקש מכולנו שלא להשתמש בביטויים ובמילים פוגעות שאינם ממן הענין גם אם המחלוקת גדולה ונוגעת לאושיות חיינו.

בכלל, חשבתי שמן הראוי למחות ולעורר בענין תרבות המחלוקת. שנים הרבה נחלקו בית הלל ובית שמאי ואף על פי כן נשאו נשים אלה עם אלה. רק תלמידי הלל ושמאי הביאו את המחלוקת לרמת קיטוב שהעיבה על היחסים האישיים. לכל אורך הדיון בשאלה זו, התפללתי שנהיה תלמידי הלל ושמאי. שהויכוח, יהיה חד ונוקב ככל שיהיה, לא יעבור לפסים אישיים. שנרכוש כבוד לבעל הדעה האחרת ולא נחוש "חובה קדושה" לשכנע את האחר לקבל את דעתי. אני פוחד "מחובות קדושות" שכאלה. בתוך המשפחה, הן רק גורמות לנזקים כבדים ואין בהם שום בשורה.

שנית, לא רק שאלת הריקוד עם ספר תורה עומדת על הפרק. במהלך שיחה שקיימתי נאמר לא פעם על ידי מי מהנשים שהבקשה לרקוד עם ספר תורה היא רק שלב ראשון, מעין "הסכם ביניים" בשרשרת תביעות ותכניות נוספות העומדות על הפרק מעבר לפינה, בקשות הממתינות לשעת כושר ראויה כדי לצוף ולהשמע ברבים. עובדה זו הביאה אותי למסקנה שיש להיזהר מ"הסדר ביניים" ויש לחתור "להסכם קבע". היינו –לא שאלת שמחת תורה עומדת לדיון אלא שאלת מקומה של האישה בקהילה היא היא השאלה המרכזית עליה יש לדון. להערכתי, שאלה זו מכריחה דיון ציבורי עמוק המביא בחשבון מספר גורמים:

א - גדרי ההלכה –בחינה מדוקדקת לאור פסקי גדולי ישראל במהלך הדורות.

ב - מנהגי ישראל מזה דורות ומשמעותם –הבנת משמעותו של המנהג: "מנהג בישראל דין הוא", ו"אל תיטוש תורת אמך".

ג - הסכמת הקהילה –יצירת דפוסי מנהג המשקפים את כלל החברים בקהילה. המנעות מאיסור "לא תתגודדו" ואחריות לשמירת ביה"כ שלנו כמרכז רוחני, כציר מרכזי בשכונה.

שלישית, שמתי לב שעומדת למבחן שאלת האמון הבסיסי ותחושת הניכור כאילו עומדת מולנו חבורת פמיניסטיות הזוממות מזימה מדורגת שרק תחילתה מול עיננו וסופה מי ישורנו. ומקובל, שבסוגיות מעין אלה, עד שיוכשרו הלבבות, "כל המשנה ידו על התחתונה". לפיכך, דומה שעל מנת שיתרחש דיון פורה שיביא להתגבשותם של מנהגי הקהילה יש לנהוג בדרך מחושבת, זהירה ולא בדרך הרוצה ליצור "הכרעה" לכל צד שהוא.

רביעית, בחרתי שלא לדון בשאלה הציבורית הנוגעת לכלל ישראל. יודע אני מה ערכי ומה מקומי. שאלה זו תבא לידי הכרעה על ידי גדולי הפוסקים בדורנו. תשובתי מתייחסת לקהילה הספציפית שלנו, לטוב ולמוטב.

תיאור המצב:

נטענה הטענה כאילו אני משנה מצב קבוע. טענה בפני אחת הנשים כי כבר מספר שנים נוהגות הנשים לרקוד עם ספר תורה בשמחת תורה. לאחר ברור עם מספר גדול של אנשים, מותיקי השכונה, גבאים בעבר, חברי ועד וכו' הגעתי למסקנה שלא היו בעבר ריקודים עם ספר תורה לנשים באופן שועד הקהילה, הגבאים או כל גוף רשמי אחר ידע על כך! יתכן, ובאופן פרטי, ניתן ספר תורה לאישה זו או אחרת, אבל מעגלים ציבוריים לא היו!!!

לפיכך, אני נאלץ לדחות את הטענה, ולקבוע שהתביעה היא לחדש מנהג ולא להותיר מנהג ישן על כנו.

סוכם, שלקראת שמחת תורה תש"ס נשב ונגבש החלטה מתואמת מבעוד מועד.

עיקר הטענות בעד ריקוד נשים עם ס"ת

את הנשים שפנו אלי בבקשה לרקוד עם ס"ת ניתן לחלק לשלש קבוצות.

הקבוצה האחת רוצה לרקוד עם ס"ת או לכל הפחות מסביב לס"ת שיוצב במרכז המעגל.

הקבוצה השניה –רוצה לרקוד עם ס"ת בשמחת תורה. אולם היא מוכנה לקבל שיתכן והדבר כרוך בתהליך ארוך יותר. לפיכך גם אם השנה לא ירקדו עם ס"ת, יש לנקוט בצעדים כדי להכשיר את דעת חברי הקהילה להסכים לכך בעתיד קרוב ככל שניתן.

הקבוצה השלישית, מעונינת להגביר ולהגדיר את מקומה של האישה בחוויה הדתית, אולם אין היא רואה בריקוד עם ס"ת כמוטיב העומד בפני עצמו. לעצם הדיון יש ערך גדול. ולכן, אין הקבוצה מתעקשת דוקא על ריקוד עם ספר תרה. לדעת חברות קבוצה זו, אין ליצור ויכוח נוקב מסביב לשאלה זו. אך, יש לקיים דיון ציבורי נרחב בשאלת מקומה של האישה בבית הכנסת.

עמדת המתנגדים

מנגד, פנו אלי מספר אנשים שהביעו התנגדות נחרצת לריקודן של נשים עם ספר תורה בבית הכנסת. ביסוד ההתנגדות היו מספר טענות:

א- איננו יודעים לאן המצב הזה יוביל. איננו רוצים להיות בית כנסת שנוי במחלוקת.

ב- גם אם יש שינויים בחברה, היינו מעדיפים לראות איך הם מתפתחים ולא להיות מהמובילים של תהליכים אלה.

ג- איננו חשים שהכיוון החדש הזה מבטא את העולם הדתי ממנו אנו יונקים. יתכן ויש בכך מידה מסויימת של שמרנות, אך כך חונכנו. יתכן שיש לשנות אך לשם כך יש צורך להמתין ולתת לזמן לעשות את שלו.

חוות דעתי להלכה:

ביסודה של ההלכה מספר מקרים בהם מצויין היחס שבין אשה לספר תורה. "הכל עולים למנין שבעה אפילו אשה וקטן אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא מפני כבוד הצבור". (שו"ע או"ח רפב', ב'). על פי פשוטם של דברים היה נראה לומר שאם רשאית לעלות לתורה אין כל סיבה למנע ממנה לאחוז בספר תורה ולרקוד. מה גרע ריקוד עם ס"ת מעליה לתורה?

אולם, יש ללמוד מהלכה זו שני ענינים חשובים: ראשית, גם כאשר פעולה מסויימת מותרת ללא כל הסתייגות הלכתית, עדיין יש כח ביד חכמים לקבע שאין לנהוג על פיה מתוך שיקולים רחבים כאלה ואחרים. שנית –אי אפשר ללמוד הלכה במובן "היבש" של המילה. יש לבחון את הדברים תוך התאמה למציאות הקיימת.

זאת ועוד. פוסקים רבים גילו התנגדות מנומקת לריקוד נשים עם ספר תורה. הרמ"א הביא להלכה: "יש שכתבו שאין לאשה נידה בימי ראייתה להיכנס לבית הכנסת או להתפלל אל להזכיר את ה'או ליגע בספר תורה. וי"א שמותרת בכל וכן עיקר. אבל המנהג במדינות אלה כסברא ראשונה" (שולחן ערוך, אורח חיים סימן פח') הרב מרדכי אליהו, בספרו דרכי טהרה, סיכם את דעות האוסרים בענין זה ומסקנתו: "ולכל הדעות מן הראוי שלא תסתכל בספר תורה כשמגביהים אותו…בזמן שהדמים מצויים בה" (דרכי טהרה עמ' נז') ומקורו מדברי המשנה ברורה.

יש עדות שקבלו עצמם הלכה למעשה לאסור נגיעה של אישה במצבים המתוארים לעיל בספר תורה. מציאות זו מעוררת בעיה לריקוד עם ספר תורה בקהילה בה משפחות מעדות שונות בעלות מנהגים שונים.

מוסכם על כל הפוסקים, שאין לגעת בתשמישי קדושה במצב שאינו צנוע. הלכות רבות נפסקו בענין זה הן לגבי גברים והן לגבי נשים. לצערי, המציאות מאורנית עגומה. לא פעם פנו אלי חברים וחברות שחשו עצמם נפגעים מהצורה בה יש הבאות לבית הכנסת. למרות הערבות ההדדית ותחושת השייכות הכוללת, אינני מעונין להכנס לחייו הפרטיים של איש או אישה. אך יחד עם זאת, בית הכנסת הוא מקום קדוש, ציבורי המשותף לכולנו, שדרכי ההתנהגות בתוכו נקבעים אך ורק על פי ההלכה הפסוקה. לצערי, איננו מקפידים על כך ולפיכך העליתי חשש גדול מכך שירקדו עם ספר תורה בצורה שאיננה הולמת את המעמד ואת קדושת ספר התורה. למרות הצעתן של מספר נשים אינני מקבל את ההצעה להעמיד "סדרניות", "משגיחות כשרות" וכו' שיבדקו מי רוקדת עם ספר תורה ומי לא. להערכתי, פעולה שכזאת עלולה לגרום למתיחות גדולה ולאי נעימויות. כמו כן, אינני מקבל את ההצעה להודיע מראש שהפעם יש לבא לבית הכנסת בלבוש צנוע…

צר לי, אך לדעתי היחס לנושא הצניעות בבית הכנסת צריך להיות בנוגע לכל השנה כולה. ושמא במצבו הנוכחי של בית הכנסת הקהילה טרם הגיע למצב בו ראוי לרקוד עם ספר תורה גם אם יש יחידות החשות שהגיע השעה. יתכן ועליהן להיות פעילות יותר בעיצוב דמותה של הקהילה, לדאוג לצורתו של בית הכנסת, לטפח את נושא תלמוד התורה של הנשים בקהילה ומתוך כך להוביל לאוירה של "צמאה נפשי לאלוקים" המעוררת צורך נפשי עמוק לחיבור עמוק יותר עד כדי רצון לרקוד עם ספר תורה.

אשמח מאוד למעורבותן של נשים רבות בשאלות שהצבתי לעיל. עד אז, אינני רואה בקיצורי הדרך גורמים מעוררים התורמים לשינוי אוירה.

אולם, מעל לכל, ברצוני להדגיש כי יסודה של תורת אמת מושתת על יסוד הכלל: "גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה". עומק הרעיון הוא בכך שעיקר מבחנו של היהודי המאמין הוא ביכולתו לנהל שגרת חיים רצופת מעשים החוזרים על עצמם, אך יחד עם זאת, הם מלאים חידוש ורעננות. בדומה לדוד המלך המבקש "אחת שאלתי". האתגר הגדול הוא "שבתי בבית ה' כל ימי חיי" –היינו לזכות להיות בבית ה' באורח קבוע, אולם יחד עם זאת, לזכות בתחושה של "ולבקר בהיכלו".

אינני רואה את שאלת מקומה של האישה כשאלה הנוגעת לפעולה חד פעמית: "ריקוד עם ספר תורה בשמחת תורה". להערכתי, מי שרוצה להצטרף אל הנעשה בבית הכנסת, צריך לשאול את עצמו אם הוא מצטרף אל המכלול, אל משמעות הרחבה של בית הכנסת. זו הרצופה בשורה ארוכה של פעולות יום יומיות ולא בהכרח נוחות. עלינו להעמיק תחילה את עבודת ה' של ה"מצווה ועושה" ומתוך כך לעסוק גם בשאלות הנוגעות למי שאינו מצווה ועושה. קפיצת מדרגות מעוררת שאלות קשות ומעיבה לעיתים על המניעים המביאים לבקשה מעין זו.

סיכום הדברים עד כאן בא לידי ביטוי במספר נקודות:

א- אי אפשר לדון בשאלות הלכתיות בראיה "יבשה", אקדמית המנותקת משיקולים סביבתיים. כך גם בשיעור שהעברתי לפני כשנתיים, אף שאמרתי שיתכן ואפשר להתיר לנשים לרקוד עם ספר תורה על פי פשט ההלכה, אין לפסוק מכאן הלכה למעשה.

ב- בשאלת ריקוד עם ספר תורה, גם על פי פשט ההלכה, יש דעות האוסרות לנשים לגעת ואף להסתכל על ספר תורה.

ג- במצב של חוסר צניעות, יש איסור ברור לרקוד עם ספר תורה. אינני רואה פתרון לשאלה זו. וגם אם מי מהנשים תציע פתרון, אני מתייחס לבעיה שלנו, כקהילה, הנוגעת לנושא הצניעות בבית הכנסת (ושמא צניעות בכלל?!…) שלא יכול לבוא על פתרונו באופן חד פעמי.

ד- יש להדגיש את צד השגרה שבעבודת ה' על פני החוויה החד פעמית.

לכל זה יש להוסיף את העובדה שריקוד הנשים עם ס"ת עלול לגרום לפירוק הקהילה. בפני הופיעו מספר חברים שהבהירו שמבחינתם מדובר ב"קו אדום" שמשמעותו הקמת בית כנסת נוסף. אין לי אלא להפעיל את הכלל "כל המשנה ידו על התחתונה" ובעיקר שהתרשמתי מחברים השותפים תדיר, כל יום, בשגרת יומו של בית הכנסת, שיש בהיתר זה משום דחיקת רגליהם אל מחוץ לקהילה.

כבר נשאל בעבר גאון הדורות, רבי משה פיינשטיין בעניין מסיבת בת מצוה לבנות, וענה מה שענה. ובסוף דבריו העיר, שאין להקשות עליו מכך שגם בבר המצוה המצב לא תקין, שהרי "על הראשונים אנו בוכים" ואם היה לי כח הייתי מבטל גם את בר המצוה לבנים. הבאתי דוגמא זו רק כדי להדגיש שאין להקשות מכך שגם אצל הגברים המצב לא שלם, ודי לחכימא…

יחד עם זאת, אין להתעלם מהצורך הפנימי שהועלה על ידי הנשים. אני בטוח שיש תהליכים כלל עולמיים וארציים המשנים את מקומה של האשה בקהילה, וניתן לזמן לפעול את שלו. עד אז, אני מציע לפתח בדיון מקיף, רציני ומעשי הנוגע למקומה של הבת והאשה בבית הכנסת.

התהליך הוא לא תהליך קצר. אם ישרים כוונותינו ואם טהורות מחשבותינו, הרי שאין לראות בריקוד עם ספר תורה השנה, כאן ועכשיו כדרישה לגטימית. מרוב הנשים הבנתי, שחשוב התהליך, חשובה התנועה חשובה ההדברות וההבנה ההדדית. הרי ברור לכולם שאם נגיע למימוש רצונות של חלק מנשותינו תוך יצירת מחלוקת, מה הרווחנו?!

מסקנה:

על פי הבנתי, אין להתיר לנשים לרקוד עם ספר תורה בבית הכנסת.

יש לפתוח בדיון פתוח ויסודי בנוגע למעמד האשה. אני מציע שהנושא הראשון יהיה בת המצוה. במסגרתו נדון בדרך בה נציין יום חשוב זה בבית הכנסת. זהו נושא שיש עליו קונצנזוס ואפשר להתחיל בו. מסקנותיו, יוסיפו לאוירה הטובה ולאמון ההדדי.

ולמי שהגיע עד כאן ויש שאלות, הערות הארות תמיהות קושיות הוספות וכל מה שתרצו, רגע לפני…עצורו! אין לי ספק שהדברים לא שלמים, התרתי די מקום לתורה שבעל פה כך שאשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה או הבהרה.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר