חדשות כיפה

בית הכנסת אינו הבסטיליה

הרב חיים נבון במכתב גלוי לנוער: אל תשתלטו על בתי הכנסת בשמחת תורה, לא לכולם מתאים לרוץ במעגל ולצעוק "לעשות נקמה בגויים"

RonAlmog-cc-by

צילום: RonAlmog-cc-by

לנערים השמחים, שעוברים בין בתי כנסת שונים בשמחת תורה. ראשית, כל הכבוד. אתם רוצים להרבות שמחה בחג התורה. אני בטוח שהמארחים שלכם באמת שמחים שבאתם לחגוג איתם. ככל שרבים החוגגים, כך גדלה השמחה.


אבל אני רוצה לבקש משהו בשמם. נאמר זאת במישרין: לפעמים יש לכם נטייה להשתלט להם על השמחה. הם רוקדים במעגלים האיטיים שלהם, עם השירים הישנים שהם אוהבים. והם באמת שמחים לרקוד כך. ואז אתם מתפרצים, בעיצומן של ההקפות, שוברים את המעגלים שלהם ומחליפים אותם בריקודים קופצניים ומהירים; מחרישים את השירים שלהם ומחליפים אותם בשירים שהם לא מכירים. הם לפעמים אוהבים להישאר עם שיר אחד זמן ממושך, בעוד אתם אוהבים לשיר בקולות ניחרים מחרוזת מתחלפת של להיטי השנה האחרונה. אין להם ביקורת על הדרך שבה אתם שמחים. באמת, מחמם את הלב לראות אתכם. אבל בבקשה, תכירו גם בדרך שלהם לשמוח.


אולי זו הנקודה היסודית: לפעמים אתם מרגישים שבאתם להציל את המתפללים המבוגרים; שבלעדיכם לא הייתה שמחה. אז זהו, שהם לא צריכים הצלה. לפעמים המתפללים המקומיים יצרו בעמל של שנים אווירת חג שמחה ונעימה ואינטימית, שהם באמת מרגישים בה שמחה והתעלות. אם תתבוננו לרגע במה שקורה מסביבכם, תראו אנשים שבאמת שמחים בתורה. גם הם, כשהיו נערים, לא הבינו איך אפשר לרקוד במשך רבע שעה למנגינת "טוב לי תורת פיך". אבל היום הם מבינים. הם מאוד רוצים שתבואו לשמוח איתם, אבל מבקשים שתכבדו את השמחה שלהם. רבים מכם, אולי הרוב, אכן נוהגים בעדינות ובהתחשבות. אבל יש גם נערים שאינם מספיק מודעים לצורך להתחשב באופי המקומי של השמחה.


תזכרו שאתם אורחים. אל תשתלטו על השמחה של בית הכנסת, אלא תשתדלו להשתלב בה. זה לא אומר שאתם חייבים לרקוד כמו המבוגרים ולשיר מה שהם שרים. אדרבה: כל מי שמשתלב גם משפיע ומשנה. מדי פעם תשירו את השירים שלכם, ובין המעגלים המקומיים תשזרו גם את המעגל שלכם. אך עשו זאת בעדינות ובהתחשבות. כשאתם מגיעים לבית כנסת שנמצא בעיצומן של ההקפות, אל תסתערו פנימה כאילו אתם כובשים את הבסטיליה. תיכנסו לאט, תשתלבו בשמחה הקיימת, ואז תראו איך אתם יכולים להוסיף.


יש בתי כנסת עייפים, שישמחו לְפַנות לכם את הבמה. במקומות רבים המתפללים ישמחו לעמוד מבחוץ ולמחוא לכם כפיים. אבל לא בכל מקום. יש קהילות שהצליחו ליצור אווירה של שמחה אינטימית ושקטה, שאולי אם תנסו לחוש, תִלמדו גם לכבד. יש גם קהילות שמְשמרות מנהגים ישנים ומסורות ותיקות, שהם מאוד אוהבים לציין ביום הזה. הם אוהבים לשיר את הפיוטים שלהם, או לעמוד ולמחוא כפיים כשהגינגי שר "האדרת והאמונה". לא מתאים להם לרוץ במעגל ולצעוק "לעשות נקמה בגויים". זכותם.


אז שוב, כל הכבוד שאתם באים להתארח בבתי כנסת שונים ולשמוח איתם. אבל תזכרו שזה בדיוק מה שאתם עושים: להתארח. אל תגידו: באנו לְשַמח אֶתכם, אלא: באנו לִשמוח אִתכם.

חג שמח.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר