חדשות כיפה

"קרובים זוכרים מעצמם"

מדוע חג שבועות לא מוזכר בתורה כחג מתן תורה? הרב מתניה אריאל מסביר שהתשובה קשורה לעובדה שאדם לא צריך תזכורות לעסוק בדברים שאהובים עליו

לומדים תורה. תלמידי ישיבה

לומדים תורה. תלמידי ישיבהצילום: ישיבת דרך חיים

שאלה ידועה היא, מדוע חג "מתן תורה" אינו מוזכר במפורש בתורה בשם זה, אלא בשם "חג השבועות"? וכי לא היה ראוי שהתורה תזכיר לנו את יום קבלתה, יום שמחתה, יום הולדתה? מדוע התורה מסתירה זאת מאיתנו?

תשובה נפלאה עונה על כך ר' אברהם אליהו קפלן זצ"ל, שהתורה רוצה שאנחנו נזכור זאת לבד. "בין שני חגים ארוכים, עשירי ימים, עומד באמצע הקיץ חג השבועות הצנוע והעניו שלנו... השמחה הצנועה ביותר, של הפרי הצנוע ביותר - לחם! (האומה) חוגגת את חגה הצנוע והפשוט ביום ההולדת הגדול של התורה הצנועה, החיה את חייה הצנועים והעמוקים רק בסוד לבבות צנועים. 

זהו היום טוב הגדול והצנוע של מצרכי החיים ההכרחיים לרוח ולגוף: תורה וקמח. יום טוב ללא הכנות, ללא מצוות מיוחדות. אפילו שמו אינו מספר לנו על מה שהינהו. כאומר: דע בעצמך, היזכר בעצמך. 
זוכרים אתם את הפסוק? ..."רק השמר לך ושמור נפשך מאד, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך... והודעתם לבניך ולבני בניך, יום אשר עמדת לפני ה' אליך בחורב"... כך מתחננת לפנינו התורה בכל ימות השנה. 

אבל ביום ירידתה לעולמנו המאובק, אינה מדברת אלינו מאומה. נראה כאילו היא מהרהרת לה: "היום יום הולדתי - אבל אינני מספרת זאת אף לאחד בעולם. אף לא לעמי שלי. מי שהדבר נאה לו - שייזכר מעצמו ויבוא אלי ליתן ברכה. אני רק קוראת לבני עמי ישראל, ונותנת להם עצה שיניחו ביום זה סדנא ודלפק (שאם לא כן, על כרחם, שלא בטובתם, עלולים הם באמת לשכוח על יום זה!), ומכיוון שיהיו נינוחים, הרי זה מן היושר שייזכרו מעצמם איזה יום היום בעולם. שום מצוות מיוחדות אינן נחוצות היום... שום רמז ושום הזמנה. שארים קרובים נזכרים מעצמם"... כך כמו מהרהרת התורה. 
ויהודים דאז, השארים הקרובים של רוח התורה, אמנם ידעו מעצמם מה עליהם לעשות. ללא הוראות, ללא ציוויים. מתיישבים לכל הלילה ועוסקים בתורה, עד אור הבוקר. עומדים ושומעים את עשרת הדברות, כמו ניתנו זה עתה מהר סיני, חיים את זה בכל לב, בכל הנשמה, בכל החוש, וכך יש בכל שנה מעמד הר סיני חדש" (בעקבות היראה, עמ' רלד).

כי כך היא דרכם של אוהבים, שהם זוכרים בעצמם, משום שהם מרגישים שזה נוגע להם. שזה שלהם. אנחנו, לומדי התורה ואוהביה, זוכרים בעצמנו, כי יום ההולדת של התורה הוא גם יום ההולדת שלנו.
כשנלמד בליל חג השבועות, כשנשב בשיעור או עם חברותא, כשנשמע את קול קריאת עשרת הדברות, כשנקשיב למגילת רות שבחרה בתורה מרצונה, נזכור ונדע שיש שלשלת ארוכה של דורות שנמשכת ממעמד הר סיני ועד אלינו. משה רבנו וכל הנביאים, התנאים והאמוראים הקדושים, הראשונים והאחרונים, כולם כולם מביטים בנו מלמעלה וסומכים עלינו. הם כולם עסקו בתורה, בלימודה ובקיומה, וידעו שיום אחד יגיע גם הדור שלנו, התור שלנו, ושגם אנחנו, כמוהם, נעביר את התורה באחריות ובנאמנות לדור הבא. 

בחג השבועות יעמדו רגלינו שוב על הר סיני. נבחר בתורה, נכריז שוב "נעשה ונשמע", נשמח בזכות להיות חוליה אמיצה ואיתנה בשרשרת הדורות, ונראה לתורה שאנחנו אכן זוכרים!

הכותב הוא ראש הישיבה הקטנה דרך חיים בשעלבים

הרב מתניה אריאל

הרב מתניה אריאלצילום: באדיבות המצולם

16.05.2018

1. א מוזכר כי העיקר לא הר סיני - אלא הר המוריה (משה אהרון)


בין הר סיני להר המוריה

בס"ד.
מה בין הר סיני לבין הר המוריה
וכי למה נקרא הר האלוהים שבמדבר "סיני"
משום שהוא מחוץ לתחום.
שהוא בוער תדיר באור האין סוף
משל כמו כל שיחי הסנה שבעולם בוערים עליו
משום כך נקרא גם חורב .
שמשום אש האלוהים שבוערת בו תדיר
הוא חרב לאדם שאין בו ועליו
משום חיות פוטנציאלית. אותה המתאימה לבני אדם
אלא כאמור הוא אך הר האלוהים ולאלוהים בלבד
והנה בהר המוריה הכל הפוך מכך.
ראשית הוא מכונה פונקציונאלית [גם במימד האנושי ]- הר בית ה'
שיהא ה' שוכן עליו בתוך בני ישראל ובני ישראל רצויים בו
והוא קרוי גם הר המוריה מגדר תכליתו.
שבניגוד לסיני ממנו ממשיכה לצאת תורה.
ממנו יש גם נבואה ויש עוד הוראות.
והקב"ה ממשיך להורות ממנו לבניו.
מתוך כך קרוי הוא גם הר הקודש .
שרק האינטרקציה הפעילה עליו
בין הקב"ה לעמו
מכוננת את הקדושה
עלי אדמות
והנה משנכשל אליהו ביישום
ומימוש כל ערכיו כאמור
של הר המוריה בעם ישראל
והוא למעשה נואש משליחותו,
נדרש הוא באכט סמלי ומופגן
לשוב בחזרה להר חורב.
מקום המבטא ומסמל
את הנהגתו הנוקשה,
המחמירה והבלתי מתפשרת של אליהו
לבטא מחד את כשלונו ואת החלפתו .
ומאידך להופכו כחלק המהות של הר האלוהים
בכך שעלה בסערה השמיימה.
נכתב על ידי Moshe.Aharon , 15/5/2018 23:01

דווח על תגובה לא ראויה
16.05.2018

2. אפשרות אחרת (משה אהרון)

למה דווקא "חג שבועות" ולא "חג מתן תורה"

בס"ד
"וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים".

ודוק "תעשה" בבחינת "מעשה"
שלא ה"מדרש" עיקר
אלא המעשה[לא המתן והמדרש עיקר].
לפיכך גם נקרא דווקא "חג שבועות"
ולא חג מתן תורה
שהמתן היה ובשעתו הצהרנו
אך "נעשה ונשמע".
ועתה אנו מוסיפים ומשכללים
כדי שבועה ממש
נשבעים [שבועות מלשון שבועה]
לקיים ולעשות
על מנת להיות ראויים
לקצור את הפירות
בבחינת :
"ביכורי קציר חיטים".

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

 צילום: shutterstock

איש ראש לבית אבתיו הוא

קרא עוד