שאלה ידועה היא, מדוע חג "מתן תורה" אינו מוזכר במפורש בתורה בשם זה, אלא בשם "חג השבועות"? וכי לא היה ראוי שהתורה תזכיר לנו את יום קבלתה, יום שמחתה, יום הולדתה? מדוע התורה מסתירה זאת מאיתנו?
תשובה נפלאה עונה על כך ר' אברהם אליהו קפלן זצ"ל, שהתורה רוצה שאנחנו נזכור זאת לבד. "בין שני חגים ארוכים, עשירי ימים, עומד באמצע הקיץ חג השבועות הצנוע והעניו שלנו... השמחה הצנועה ביותר, של הפרי הצנוע ביותר - לחם! (האומה) חוגגת את חגה הצנוע והפשוט ביום ההולדת הגדול של התורה הצנועה, החיה את חייה הצנועים והעמוקים רק בסוד לבבות צנועים.
זהו היום טוב הגדול והצנוע של מצרכי החיים ההכרחיים לרוח ולגוף: תורה וקמח. יום טוב ללא הכנות, ללא מצוות מיוחדות. אפילו שמו אינו מספר לנו על מה שהינהו. כאומר: דע בעצמך, היזכר בעצמך.
זוכרים אתם את הפסוק? ..."רק השמר לך ושמור נפשך מאד, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך... והודעתם לבניך ולבני בניך, יום אשר עמדת לפני ה' אליך בחורב"... כך מתחננת לפנינו התורה בכל ימות השנה.
אבל ביום ירידתה לעולמנו המאובק, אינה מדברת אלינו מאומה. נראה כאילו היא מהרהרת לה: "היום יום הולדתי - אבל אינני מספרת זאת אף לאחד בעולם. אף לא לעמי שלי. מי שהדבר נאה לו - שייזכר מעצמו ויבוא אלי ליתן ברכה. אני רק קוראת לבני עמי ישראל, ונותנת להם עצה שיניחו ביום זה סדנא ודלפק (שאם לא כן, על כרחם, שלא בטובתם, עלולים הם באמת לשכוח על יום זה!), ומכיוון שיהיו נינוחים, הרי זה מן היושר שייזכרו מעצמם איזה יום היום בעולם. שום מצוות מיוחדות אינן נחוצות היום... שום רמז ושום הזמנה. שארים קרובים נזכרים מעצמם"... כך כמו מהרהרת התורה.
ויהודים דאז, השארים הקרובים של רוח התורה, אמנם ידעו מעצמם מה עליהם לעשות. ללא הוראות, ללא ציוויים. מתיישבים לכל הלילה ועוסקים בתורה, עד אור הבוקר. עומדים ושומעים את עשרת הדברות, כמו ניתנו זה עתה מהר סיני, חיים את זה בכל לב, בכל הנשמה, בכל החוש, וכך יש בכל שנה מעמד הר סיני חדש" (בעקבות היראה, עמ' רלד).
כי כך היא דרכם של אוהבים, שהם זוכרים בעצמם, משום שהם מרגישים שזה נוגע להם. שזה שלהם. אנחנו, לומדי התורה ואוהביה, זוכרים בעצמנו, כי יום ההולדת של התורה הוא גם יום ההולדת שלנו.
כשנלמד בליל חג השבועות, כשנשב בשיעור או עם חברותא, כשנשמע את קול קריאת עשרת הדברות, כשנקשיב למגילת רות שבחרה בתורה מרצונה, נזכור ונדע שיש שלשלת ארוכה של דורות שנמשכת ממעמד הר סיני ועד אלינו. משה רבנו וכל הנביאים, התנאים והאמוראים הקדושים, הראשונים והאחרונים, כולם כולם מביטים בנו מלמעלה וסומכים עלינו. הם כולם עסקו בתורה, בלימודה ובקיומה, וידעו שיום אחד יגיע גם הדור שלנו, התור שלנו, ושגם אנחנו, כמוהם, נעביר את התורה באחריות ובנאמנות לדור הבא.
בחג השבועות יעמדו רגלינו שוב על הר סיני. נבחר בתורה, נכריז שוב "נעשה ונשמע", נשמח בזכות להיות חוליה אמיצה ואיתנה בשרשרת הדורות, ונראה לתורה שאנחנו אכן זוכרים!
הכותב הוא ראש הישיבה הקטנה דרך חיים בשעלבים
הרב מתניה אריאלצילום: באדיבות המצולם