מה קרה ביום זה?
לחג זה אנו קוראים "חג שבועות" או "חג מתן תורה" אך מי שקצת מתבונן בסיפור המקראות לא רואה שקבלנו כלל את התורה ביום זה: את הלוחות הראשונים קבלנו בשבעה עשר בתמוז (ושם עם ישראל חטא בחטא העגל) ואת הלוחות השניים קבלנו ביום הכיפורים. אך לא קבלנו שום דבר ב-ו' סיוון. אמנם היה מעמד של קולות וברקים, אך צריך להבין לכבוד מה אנו חוגגים?
"עצרת בעינן לכם"
הגמרא דנה האם החגים שלנו צריכים להיות כולם מוקדשים לה' או מוקדשים כולם לנו, או שיש לחלקם חציים לה' וחציים לנו. מעניין שהמחלוקת בגמרא קיימת בכל החגים חוץ מחג השבועות (פסחים סח ע"ב):
"אמר רבי אלעזר: הכל מודים בעצרת {חג השבועות} דבעינן נמי לכם. מאי טעמא - יום שניתנה בו תורה הוא". בחג השבועות אנו מצווים לאכול ולשמוח כפי שכותב רש"י: "שישמח בו במאכל ומשתה, להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו".
ויש לשאול, מדוע דווקא ביום שבו זכינו למעמד הר סיני אנו מצווים לאכול ולשתות, הרי ביום זה היה מקום להשקיע את כולו בלימוד תורה וכדומה, להראות עד כמה אנו מחבבים את התורה?
החידוש במתן תורה
וביאר ר' יעקב גלינצקי (והגדת במדבר עמ' 41) שהחידוש הגדול של היום הזה הוא שה' ירד אל בני ישראל כפי שכתוב (שמות פרק יט, כ): "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר, וַיִּקְרָא ה' לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה". והשאלה העולה אם ה' ירד מדוע משה צריך לעלות, ואם משה עלה למה צריך ה' לרדת?
וביאר רש"י על פי המדרש לקח טוב: "יכול ירד עליו ממש, תלמוד לומר (שמות כ יט) "כי מן השמים דברתי עמכם". מלמד שהרכין שמים העליונים והתחתונים והציען על גבי ההר, כמצע על המטה, וירד כסא הכבוד עליהם". וביאור העניין הוא שמרגע מעמד הר סיני נוצר חיבור בין העולם העליון לעולם התחתון. מרגע זה עם ישראל יכול להכיל קדושה בעולם הזה. ומטעם זה אנו מצווים לאכול בחג זה, כדי להביע את הקדושה שקיימת בתוך האכילה הגשמית.
חיבור בין עולם רוחני לעולם גשמי
וכן כותב המדרש (שמות רבה - וארא פרשה יב סימן ג): "כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם גזר ואמר "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" כשבקש ליתן התורה בטל גזירה ראשונה ואמר התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים ואני המתחיל שנאמר (שמות יט) "וירד ה' על הר סיני" וכתיב (שמות כד) "ואל משה אמר עלה אל ה'"."
במעמד הר סיני התחברו העולמות, וכעת הגוף הגשמי יכול להתעלות. זהו עיקר החידוש של יום זה. וכדברי הרמ"א (חלק או"ח סי' ו) "ומפליא לעשות" - "שקושר רוחניות בגשמיות". יסוד החיבור בין עליונים לתחתונים התגלה לעם ישראל במעמד הר סיני.
"לכם לכל צרככם"
הבעל שם טוב (מבשר טוב, פרשת קדשים) דרש על הפסוק "להיות לכם לאלהים" את מה שהגמרא (ביצה כח ע"א) אומרת לגבי דין יום טוב "לכם - לכל צרכיכם". דהיינו שגם ענייני הגשמיות יהיו לעבודת ה'.
ועל פי זה הסביר גם שאלת הרשע בליל הסדר: "מה העבודה הזאת לכם?" ששואל הרשע כיצד ייתכן לעבוד את ה' עם אכילת קורבן פסח ואכילת מצה ושתית יין, הרי אלו דברים גשמיים. ועונים לרשע: "אילו היה שם לא היה נגאל - כי כל תכלית יציאת מצרים היא קבלת התורה שמורה לעבדות ה' בגשמיות כברוחניות".
תהליך ספירת העומר – כקידוש החומר
בימי ספירת העומר ספרנו יום אחרי יום עד יום מתן תורה. ספרנו מהדרגה החומרית הבהמית, קורבן העומר (מאכל הבהמה), ורוממנו אותה דרגה אחר דרגה עד יום מתן תורה, שבה דרגת "העומר" כבר קדושה. הרמנו אותה לדרגת האדם "קורבן שתי הלחם" שמקריבים בחג שבועות. כעת נוצר נקודת ההשקה, החיבור בין הגשמי לרוחני.
אכילת חלב בשבועות
ייתכן שזו סיבה נוספת מדוע אוכלים מאכלי חלב בשבועות. מה זה חלב? הגמרא (בכורות ו ע"ב) כותבת שחלב זה: "דם נעכר ונעשה חלב". ומבאר ספר החינוך (מצוה קמח) שאסור לאכול את הדם משום שהוא משריש צד בהמי במי שאוכל אותו. אך כשאוכלים חלב מצליחים להפוך את הבהמיות לרוחניות. וזה היסוד של חג השבועות.
לסיום
אחרי 49 יום הגענו לשער החמישים. הדרגה שגם ב"לכם" באוכל, יש קדושה. אנו מסוגלים לרומם את החומר למקום רוחני. נקודת החיבור בין העליונים לתחתונים התגלתה במלוא עוזה ביום הזה. נתפלל שנזכה להצליח לרומם את החומריות למציאות רוחנית.