ברהנה-סרקן: ראש השנה באמהרית

רגע לפני ראש השנה נזכר הרב יהודה סהלה, רב הקהילה האתיופית בתל אביב יפו, בחגיגות השנה החדשה באתיופיה. "אנו זוכרים את ראש השנה באתיופיה וחושבים על העובדה שאנו בארץ המובטחת"

חדשות כיפה הרב יהודה סהלה 23/09/14 11:26 כח באלול התשעד

ברהנה-סרקן: ראש השנה באמהרית
פרטי, צילום: פרטי

נולדתי בכפר באזור גונדר שנקרא ארמצ'הו, בילדותי ספגתי חיים יהודיים כאשר ברקע שמרנו את החגים ואת השבתות וכאשר אלה היו מתקיימים בהחלט היה שינוי באווירה של היום. באתיופיה אסור היה להפגין את יהדותנו וממש לא היה כדאי שהיו מבחינים בך עם סימנים יהודיים הייתה אז סכנה של ממש להיות יהודי גאה בפרהסיה.

יום בלבד לפני ראש השנה, "ברהנה סרקן" באמהרית, אני נזכר בחג באתיופיה. מזג האוויר באתיופיה שונה משמעותית ממזג האוויר בישראל בתקופה זו של השנה ודבר זה היה משפיע בצורה רחבה על ההסתכלות בנוגע לחג מכיוון שראש השנה היה יוצא בדיוק בסופו של החורף ותחילתו של האביב. דבר זה היה מסמל את ההתחדשות והרעננות שהתאימו לראש השנה. בנוסף, היה ראש השנה חג של אור, והחג קיבל משמעות של התחדשות. במהלך התפילות היינו מזכירים בעיקר את אברהם אבינו ואת סיפור העקדה ובעניינים היינו מתמקדים גם בדרשות. בנוסף, היינו מביאים דרישת שלום מירושלים ומהעולם היהודי. היינו מספרים לקהל שבא להתפלל שהכל בסדר - אלו היו מרכזי הנושאים מבחינתנו בחג באתיופיה.

ב-1982, בגיל 23, עליתי לארץ והצטרפתי לאולפן בקיבוץ יבנה, שם קיבלו אותי בסבר פנים יפות והרבה מאוד אהבה. למדתי שם כחצי שנה ולאחר מכן במשך חצי שנה נוספת באולפן בירושלים. משם פניתי למכינה באוניברסיטת תל אביב. את הלימודים לרבנות וההסמכה ביצעתי בישיבתו של הרב מיכה הלוי, שם נחשפתי עוד ועוד לעולם יהודי אתיופיה, שלא היה מוכר לי די הצורך.

ראש השנה בארץ תמיד מרגש אותי. בכל שנה מחדש אני נזכר ברגע בו צעדתי בפעם הראשונה לבית הכנסת בערב ראש השנה וראיתי את כל האנשים צועדים בהרבה הדר ועם הבנה שכולם אחים שלי, שכולם יהודים. כאשר נשמע קול השופר בפעם הראשונה באדמת ארץ הקודש שמחתי כל כך, שמחה גדולה על שהגעתי לארץ שנתן הקב"ה ליהודים. מנגד, באתיופיה חשבתי שבארץ ישראל כל היהודים מתפללים והנחתי שכעת, כשמתקבצים היהודים עוד מעט יבנה המקדש ויבוא המשיך ונגאל. אף על פי כן עדיין יש בי שמחה גדולה על המקום בו אני נמצא ואנחנו נמצאים.

כיום, לאחר שעלינו מאתיופיה וחזרנו למולדת, אנחנו נוהגים על פי פסקי הדין וההלכות של הרב עובדיה יוסף זצ"ל ועדיין ישנם מספר קייסים שממשיכים במסורת הישנה כשבמהלך תפילות החג עדיין מתפללים בשפת הגז ושוחטים עז. באתיופיה השחיטה היתה דבר נדיר מאוד ובוצעה בעיקר בראש השנה.המטרה בנוסף הייתה שכמה שיותר בני משפחה יעשו את החג ביחד במסגרת האחדות המשפחתית ואוכלים אנג'רה ולחם מיוחד שנאפה רק לראש השנה. למרות הזמן שחלף אנו זוכרים את ראש השנה באתיופיה, מתגעגעים, וחושבים על העובדה שאנו בארץ המובטחת. בכל שנה מחדש אני מאחל לכל עם ישראל שלום, שקט ושלווה, ושנדע להיות מאוחדים ולקבל אחד את השני. שידנו תהיה שלוחה לקבל את האחר, ושהחברה כולה תקבל אותנו.

הכותב הוא רב הקהילה האתיופית בתל אביב יפו ורב במרכז ברקאי להכשרת רבנים ופיתוח קהילות

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן