חדשות כיפה

עיקר עבודת הימים הנוראים היא ההתחברות למהות ולתוכן הטמון בתוכי

לעיתים האדם אינו מודע לטוב האלוהי, ולכן העולם נראה לו קר ואפל, אך ברגע שמסירים את המסכים והוילונות ומתגלה המציאות של הטוב האלוהי, כל העולם כולו מואר בעין טובה אל המציאות

יח"צ

צילום: יח"צ

אמר בספר דברים "שתהיה יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם". מפרש רש"י כי הנשמה יורדת מן העולם העליון, כאשר היא במצב של זכות וטהרה.

העבודה של האדם הינה להשיב את הנשמה לאחר 120 שנה בזכות ובטהרה, אך בהבדל אחד- שהפוטנציאל הטמון בנשמה בא לידי ביטוי הלכה למעשה.

בתפילת ימים נוראים אנו אומרים "אלוהיי, עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי, כאילו לא נוצרתי". משמעות הדבר היא שלכל אדם בעולם ישנו ייעוד ומטרה שצריך ליישם ולבטא בחייו, וכל נשמה מופיעה בזמן הנכון והראוי לה ועכשיו כשנוצרתי, אני צריך להוציא מן הכוח אל הפועל את אותו התוכן שבנשמתי.

"עכשיו שנוצרתי איני כדאי"? אלא שכאשר האדם חוטא למטרה, ואינו מממש את התוכן האלוהי הטמון בו כביכול, אין טעם בקיומו כי הוא אינו חושף את האידיאל שלו בעולם. לכן, עיקר העבודה של הימים הנוראים היא ההתחברות למהות ולתוכן הטמון בתוכי, וזו עיקרה של משמעות התשובה בימים אלה. תשובה מלשון "לשוב" לאותה מקוריוּת שבה הנשמה שלנו נמצאת- לשוב לאותו המקור שממנו אנו שואבים את חיינו הפרטיים והכלליים. הדבר בא לידי ביטוי בתקיעות ראש השנה בפשוטה שלפניה (הקול הישר) שהיא מסמנת את "היַשרוּת" שנמצאת באדם, לשון הפסוק "עשה האלוהים את האדם ישר".

מאותו שורש של ישרוּת ופשטוּת שאיתו באנו לעולם, מצווים אנו לתקן את המידות שבאות לידי ביטוי בתקיעה בשלושת השברים שמסמלים את אברהם יצחק ויעקב, וכאשר אנו חמוּשים בישַרוּת ובמידות טובות אנחנו יכולים כבר לקיים את המעשים הנכונים והראויים שבאים לידי בטוי בתרועה, הקולות הקצובים והמהירים- לומר לנו להרבות במעשיםטובים התכופים זה לזה. ואז אנו יכולים לשמוע את התקיעה הפשוטה לאחריה שאת הקול הישר אנו מביאים עכשיו מעבודתנו וביושר דרכינו בעולם הזה. חז"ל מלמדים אותנו שהנשמה תמיד נשארת בטהרתה כלשון התפילה "אלוהיי, נשמה שנתת בי טהורה היא", אבל זו אותה הנפש שעליה נאמר "נפש כי תחטא"- שבה יכול לבוא החיסרון וההעדר.

ברמת הנפש, ברמת המפגש של האדם עם חיים היומיומיים יכולים להווצר החסרונות. האדם בשאון החיים, בעשייתו וביצירתו לעיתים אינו שומע את קול השופר, כלומר את קריאת הנשמה בקרבו, וכתוצאה מכך הוא מפספס את הייעוד שלו. לכן, כאשר באים הימים הנוראים שומעים אנו את קול השופר שבא לעורר את הקול הפנימי שנמצא בנשמתו של האדם, ומנסים להשמיע לו את התוכן העמוק שנמצא בתוכו, ותפקידו הוא לחשוף אותו ולהוציאו מהכח אל הפועל, ואז גם הנפש חוטאת את מנוחתה ובטחונה בה' יתברך. בחיים הדינמיים שבהם אנו מצויים כיום, הביטחון הפנימי האמוּני והנשמתי קושר את האדם בראש ובראשונה אל עצמו וגם לאלוהיו.

לעיתים אנו נמצאים בעולם אפל, קר ומנוכר ואף לעיתים בעולם אכזרי שלכאורה האלוהות לא מתגלית שם. העבודה המרכזית של האדם הישראלי היא להאיר דווקא את המקומות האפלים, את המקומות שבהם נראה לכאורה כהיעדר המציאות האלוהית המחייה, השמחה והטובה

לכן, הקב"ה נתן בנו את הנשמה, "נר ה' נשמת אדם", ואנו צריכים להאיר בחורים ובסדקים של המקומות הרגשיים ובמקומות הקשים של החוויה האנושית בעולם הזה באור של אמונה, באור של נר ה', באור שמשמעותו ההטבה האלוהית והטוב הנגלה שנמצא בכל הרבדים של המציאות שבה אנו חיים. לעיתים האדם אינו מודע וגם אינו חווה את הטוב האלוהי, ולכן העולם נראה לו קר ואפל. אך ברגע שמסירים את המסכים והוילונות ומתגלה המציאות של הטוב האלוהי, כל העולם כולו מואר בעין טובה אל המציאות וברצון להיטיב לנבראים..

הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר ונשיא הגרעין התורני בראשון לציון

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר