מי הוא בן חורין בעיני?
שאלה שאילצה אותי לעצור ממרוצת החיים ולחשוב. אולי גם עצירה זו היא ביטוי לחירות, לאפשרות לבחור לחדול ולהתבונן קצת פנימה. בתחילה נשמעה לי המטלה מורכבת. על מי באמת ניתן להצביע כבן חורין? האם יש בכלל מציאות של אדם שזכה בחירות מלאה, או שמא יש אנשים שיש להם שעות גדולות של חירות מרשימה ועדיין לא ניתן לכנותם בשם "בן חורין"?
אולי נכון יותר לומר שבן חורין זו שאיפה ועבודת חיים ואיש עדיין לא הגיע לשלמות בעניין זה.
הדמות ראשונה שעלתה היא דמותו המופלאה של האדמו"ר מפיאסצנה, רבי קלונימוס קלמיש שפירא, שהיה בין הצעירים באדמו"רי פולין בין שתי מלחמות העולם ומחנך דגול. האדמו"ר מפיאסצנה נודע במנהיגותו ובאופן בו נשא דרשות חיזוק בתנאים הקשים של גטו ורשה. דרשותיו קובצו לספר "אש קודש" וניכרת בהן מעורבות רגשית עמוקה בצרת הכלל לצד אמונה חזקה באפשרות הישועה. האופן בו ניסה בכל מאודו לשמר את החיים היהודיים בתנאים נוראיים ועוצמת מנהיגותו הם ביטוי לחירות הרוח, גבורה עצומה שאין שני לה. חירות בהגדרה היא הישמעות לצו המצפון, לערכים הפנימיים שלך מבלי להיכנע לתכתיבים ולמציאות הפיסית, וזו ללא ספק היתה בו, באדמו"ר בעל ה"אש קודש".
אם חירות משמעה הישמעות לקול פנימי אותנטי, פניתי לחפש דמות עם סיפור חיובי יותר, לפחות עם סוף טוב. כאן עלתה בראשי דמותה של מרים הנביאה, אחות משה. מרים, על פי המדרש, כבר בגיל 6 הצליחה להניא את אביה עמרם, ראש הסנהדרין ואת כל חכמי הדור מלבצע את גזרתו לגרש את הנשים. מרים הקטנה לא נכנעה לתכתיב המציאות הקשה של "כל בן הילוד היאורה תשליכוהו". היא שמעה לקול הפנימי שאמר בנחרצות שנצח ישראל לא ישקר ושאסור ללכת צעד אחד קדימה ולשלול פריה ורביה לחלוטין. היא האזינה לקול הפנימי שאמר שחייבים להחזיר חיים לגברים שנכנעו לעול השעבוד ואיבדו טעם לחיים. ב'חוצפה' חיובית שכנעה את אביה להחזיר את אימה בקול תרועה רמה למען כל ישראל יעשו זאת אחריו. אין פלא אפוא שאחיה הצעיר, שנולד מנישואין חוזרים אלו, הפך למושיעם של ישראל.
ואם די במעשה שמבטא חירות, עלתה בראשי דמות ממקום אחר, בשעה גדולה אחרת: בן גוריון בהכריזו על הקמת מדינת ישראל. למרות כל התחזיות, הסטטיסטיקות והלחץ מגורמים שחששו מאוד מהצהרה זו, מיהר בן גוריון וניצל שעה גדולה למעשה גדול. אומץ לב רב נדרש למעשה זה, וכולנו חייבים הכרת תודה גדולה על ביטוי חירות זה, על שמיעת הקול הפנימי והתעלמות מרעשי רקע מסיחים. את חיינו פה אנו חבים לאיש שבחר בחירה שכולה חירות והביא לעם כולו עצמאות ויכולת לבחור בחירות.
ואחרון חביב, דמות דמיונית שבעיני מבטאת חירות היא הילד מהסיפור "בגדי המלך החדשים". ילד שלא נכנע לתכתיב הרייטינג ולדעת הקהל וקרא ללא חת: "המלך ערום".
כמה פעמים רצינו בעצמינו, בסיטואציות שונות לקרוא קריאה דומה, ונאלמנו. נאלמנו ולא מצאנו את הכוח להשתחרר מכבלי "לא נעים" ו"מה יגידו" ו"לא מתאים".
אז התקשיתי לבחור והלכתי מהכבד לקל , כשהעיקרון אצל כולם זהה: חירות משמעה הישמעות לקול פנימי, עצמי , אמיתי , תוך נטרול מסיטים. חירות היא אפשרות הנוכחת תמיד ובכל נסיבות ובידנו היכולת לבחור בה.
הלוואי שנזכה ליותר שעות של חירות אמיתית. חג שמח!
הכותבת היא דיקנית סטודנטיות (אלקנה) ודיקנית לימודי חוץ. מכללת אורות ישראל