שאלה: האם מי ששולח לחברו שהוא חולי סכרת מיני מתיקה מקיים את מצות משלוח מנות?
תשובה:
א. בשר שאינו מבושל
הג"ר יוסף כהן, נכדו של הגרצ"פ פרנק, כותב שלכאורה זה תלוי בזה אם יוצאים ידי חובתו בבשר שאינו מבושל שגם הוא לא ראוי לאכילה למקבל (עי' מג"א תרצה יא. א"ר ח. טורי אבן בקו"א מגילה ז א), אבל הבשר ראוי לאכילה למקבל ע"י בישול משא"כ עוגה שיש בה סוכר, שאינה ראויה למקבל (הערות בס' מקראי קודש להגרצפ"פ - פורים עמ' קנ).
ב. מאכלי חלב למי שאכל בשר
מובא בשם הגרש"ז אוירבך שהסכים למה שכתב הג"ר יצחר זילברשטיין שמי ששלח לחברו משלוח מנות מאכלי חלב והמקבל כבר אכל בשר ,מקיים את מצות משלוח מנות כי יש לו שמחה שאחר שש שעות מאכילת הבשר יוכל לאכול את המוצר החלבי (נשמת אברהם תרצד א). וכ"כ בשו"ת ישיב יצחק לרב יצחק שמואל שכטר מקרית צאנז נתניה י יד), אבל חולה סכרת צריך להישמר תמיד ממיני מתיקה.
ג. פת פלטר ובשר חלק
דנו הפוסקים מה הדין אם שולח דבר שהמקבל מחמיר בו. יש אומרים שאסור לשלוח מנות לחברו דברים שהוא מחמיר בהם. לדוגמה: פת פלטר (הגר"מ שטרן במדריך כשרות. מובא בשו"ת רבבות אפרים א תנט אות ג). הגר"ע יוסף מביא בשם בשו"ת מחנה חיים (או"ח ג ט'נג) שנסתפק אם שולח פת פלטר והשולח לא מחמיר והמקבל מחמיר. אבל כתב הגר"ע יוסף שמי ששולח לספרדי בשר "כשר" שאינו חלק), לא יצא ידי חובתו, כי אסור לו מעיקר הדין. אבל אם שולח בשר "כשר" לאשכנזי שמחמיר לאכול רק גלאט יצא ידי חובתו, כי יכול לתת לבניו הקטנים שלא הגיעו למצוות (ראה שו"ע יו"ד לט א. חזון עובדיה - פורים עמ' קנב. כ"כ בשו"ת להורות נתן ב נד ושו"ת משנה הלכות ד פט שאם הדבר אסור למקבל לא יצא ידי חובתו).
אבל הגר"מ אליהו אמר הכל תלוי בטעם המצוה: לפי תרומת הדשן (סי' קיא) שטעם משלוח מנות הוא מזון לסעודה, השולח בשר "כשר" לספרדי לא יצא, כי הוא לא יכול לאכול, אבל לפי מנות הלוי (בהקדמתו לפירושו למגילת אסתר) שטעמו כדי להרבות חיבה ואהבה, יצא, כי היא מתנה (עיין שו"ת חת"ס או"ח קצו).
והג"ר אפרים גרינבלט מביא שנראה שהשולח מיני מתיקה לחולי סכרת גם תלוי בטעם המצוה, שלפי התורמת הדשן לא יצא שהרי אין המקבל יכול לאכול בסעודת פורים, כמו השולח בשר לצמחוני, אבל לפי טעם המנות הלוי יצא שהרי הנותן מראה חיבה וריעות (שו"ת רבבות אפרים ו שצ).
ג. מחלוקת אחרונים
יש שסוברים שאין השולח מקיים את מצות משלוח מנות בשליחת מיני מתיקה לחולי סכרת כיון שעיקר התקנה לשמחת מריעים, וכאן אין לו שמחה, ואולי אפילו עגמת נפש (הגרי"י מויבירט, מח"ס שש"כ. מובא בנשמת אברהם שם. הגר"ח קניבסקי. מובא שו"ת ישיב יצחק שם. הרב יואל שרווץ. מובא בשו"ת רבבות אפרים ב קפט אות ט).
ויש סוברים שהוא כן מקיים כי הוא יכול לתת לבני ביתו או לאכול לאחר זמן כשיתרפא (הגרש"ז אוירבך והגר"י זילברשטיין. נשמת אברהם שם), וגם יש בו מחוות חיבה ואהבה (שו"ת יביע אומר ח"ט במילואים לסד' עד. חזון עובדיה - פורים עמ' קנ. שו"ת רבבות אפרים ו שפח, שצ).
ויש להוסיף לדעה השניה, שפעם מישהו הביא משלוח מנות להגרש"ז אוירבך וביקש דבר תורה מהרב בקשר לפורים. אמר הגרשז"א שבפורים כל אחד לוקח מחברו משלוח מנות ואין בודקים אחד לשני איזה הכשר יש למאכלים. אם כל אחד ידחה את המשלוח של חברו בגלל שהוא מחמיר שלא לאכול מהכשרים מסויימים, אי אפשר קיים את מצות משלוח מנות איש לרעהו כמו שצריך, ותיהרס שמחת החג (ועלהו לא יבול א רמח-רמט).
ומוסבר שם בהערה שההנהגה זו באה לתקון החטא "שנהנו מסעודתו של אותו רשע". בעל מנות הלוי מבאר בהקדמת ספרו שבאותה סעודה היה מאכל יהודי וכשר, אך עצם השתתפותם בסעודה בטאה שכחת ציון, כי אחשורוש מוציא את כלי המקדש. הם דיקדקו בענייני כשרות פרטיים מתוך שכחת יסודות חיים כלליים של האומה. בפורים אין בודקים זה לזה ההכשרים כי זה יכול להשכיח את עיקר התוכן של מצות משלוח מנות - ריבוי אהבה ורעות וריבוי אחדות בעם ישראל, לעומת דבריו של המן הרשע ש"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", עכ"ל.
לכן גם אם יש כל מיני סיבות למה אדם לא יאכל משלוח מנות של השני הן מטעם רוחני הן מטעם בריאותי, וה לא בהכרח פוסל את המתנה.
ה. סיכום
יש מחלוקת אחרונים אם יוצאים ידי חובת משלוח מנות בשליחת מיני מתיקה לחולי סכרת. לכן, אם השולח יודע שהמקבל הוא חולי סכרת ,ודאי אין לו לשלוח מזון שלא ראוי לו לאכול. אך אם השולח אינו יודע, נראה שהוא כן יוצא ידי חובתו כי הרי הוא מראה חיבתו איליו, והאוכל גם ראוי לבני ביתו.