חדשות כיפה

הצדוקים עדין כאן

הויכוח בין הפלגים השונים בציבור הדתי, מזכיר לרב אמיר משיח כי הצדוקיות עדיין חיה ובועטת

maxim303-cc-by-sa

צילום: maxim303-cc-by-sa

בקרב הציבור הדתי בישראל נטושה מחלוקת עקרונית בסוגיית השילוב בין תורה ועבודה. השוללים טוענים כי כל שילוב של תורה עם דבר נוסף, כמוהו כעבודה זרה בשיתוף. שהרי התורה היא השלמות האלוקית, ומתוך כך כל שילוב של דבר כלשהו איתה, הינו פסול בתכלית. אומנם, על האדם לפרנס את ביתו, אך אין זאת אלא הכרח, אמצעי המאפשר את החיים שבמרכזם תורה תיאורטית.

לעומתם יש הטוענים, כי העבודה איננה אך הכרח כי אם חלק אינטגראלי מן התורה עצמה. אנו מברכים בכל בוקר "לעסוק בדברי תורה", כאשר כוונת הדברים היא שגם העבודה על פי אמות המידה התורניות, כמוהה כתורה עצמה.

מפורסמת המחלוקת, אותה אנו קוראים בפרשה, בין הצדוקים-בייתוסים ובין הפרושים, בדבר פירוש המילים "ממחרת השבת", וקצירת העומר האם דוחה יום טוב ושבת:

"כיצד הן עושין? שלוחי בית דין יוצאין.. כדי שיהא נקצר בעסק גדול.. בשבת, אומר להן שבת זו? אומר: הין.. אקצור? והם אומרים לו: קצור.. שלש פעמים על כל דבר ודבר.. כל כך למה לי? מפני הבייתוסים, שהיו אומרים: אין קצירת העומר במוצאי יו"ט" (מנחות ס"ה ע"א)

הפרושים אם כן, ראו בקצירת העומר כדוחה שבת, ואילו הצדוקים-בייתוסים שללו מציאות כזו. מעניין לראות שהרב קוק ראה במחלוקת זו, בניין אב למציאות ההולכת ונבנית בארץ ישראל. וקרא לנו לעיין במחלוקת וללמוד את דרך התורה האמיתית, וכך הוא כותב:

"בתקופתנו הגדולה להתעוררותה של האומה.. אחרי שנות מאות רבות של תרדמה לאומית.. הננו חייבים חובה כפולה לפשפש באוצרותינו העתיקים לדעת מה היו אלה הזרמים אשר היו בחיינו הכלליים מאז.. לדעת איזה זרם הוא עצמי ומקורי לנו.. ואיזהו זרם מקרי, לקוח מבארות זרים ובא אל גבול האומה על ידי השפעה של חולשה עצמית" (מאמרי הראי"ה עמ 181-177)

הרב קוק טוען כי יש אקטואליות במחלוקת זו: "פתאום נתגלו בקרבנו הזרמים השונים שהיו שקועים בתרדמה מעוצם השקיעה של הגלות". נראה כי הוא מרמז לפלגים השונים בעולם הדתי.

מה היה ביסוד המחלוקת בימים ההם. לשיטתו, החקלאות הינה אמצעי אצל העמים כולם. צורך כלכלי ותו לא. כך גם אצל הצדוקים-בייתוסים. לא כן שיטת הפרושים. אלה רואים בעבודה ובחקלאות כחלק מעבודת ה הקדושה והטהורה:

"בנין הארץ, היסוד הראשי, החקלאות, הלא היא אצל כל העמים רק גורם כלכלי חיוני פשוט, אבל העם אשר הנושא שלו כולו הוא קדש קדשים, וארצו, ושפתו, וכל ערכיו כולם קודש הם... הרי גם חקלאותו כולה היא ספוגת קודש, והקודש הזה שביסוד החקלאי מובלט הוא על ידי זה שחגיגת ראשית הקציר, העומר, עולה הוא למדרגת עבודת הקודש היותר עליונה".

אך את זה לא יכלה הבייתוסיות לקבל:

"הבייתוסיות ודאי לא היתה חרדה על קדושת השבת ושמירתו יותר משומרי התורה הנצחיים, הפרושים.. אבל מחשבת רעל עמוקה היתה בלבבם. הם, אשר לא יכלו להתעמק בסגולת ישראל המיוחדת, לדעת את עומק הקדש אשר לגוי הקדוש הזה, אשר בשבתו על אדמת קדשו גם חקלאותו ובנין ארצו בכל תוצאותיה המעשיות והקרקעיות תוכן קודש יש להם... וזאת לא יכלה הבייתוסיות לעכל, עיניה החלשות כהו ולא יכלו לסבול את האור הגדול הזה הזורח במלוא הדרו, ועל כן רצתה להאפיל אותו ולהבליט ש"אין קצירת העומר דוחה את השבת", אין החקלאות עולה גם בישראל למדרגה של קודש קדשים".

אכן יש לדעת, כי הצדוקים-בייתוסים לא היו "דתיים" פחות, או מה שמכונה היום " דתיים לייט". הם היו יראי השם ממש, אף במחיר חייהם. למשל את הדין של "פיקוח נפש דוחה שבת", הם לא קיבלו. אשר על כן הם שילמו בחייהם ולא השיבו מלחמה שערה, עת הותקפו בשבת, למשל על ידי פומפיוס בשנת 63 לפנה"ס.

המחלוקת העקרונית הייתה האם יכולים לראות בעבודה חלק מהתורה או שמא הכרח בעולם חומרי. הם לא השכילו להבין כי תורת השם מקדשת את הכל. הכל כולל הכל, גם את העבודה הפיזית הקשה שבשדה החקלאות. וזאת כבניין אב לעבודה הכללית של היהודי כמשכלל עולם. הרב קוק מסיים במילים: "אבל נצחו חכמים..".

האם באמת נצחו החכמים-פרושים?! האין הויכוח האקטואלי בין פלגים שונים בציבור הדתי מראה כי הצדוקיות עדיין חיה ובועטת?!

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר