השבת אנו קוראים בפרשת השבוע (פרשת אמור) על ספירת העומר, ולמעשה אנו נמצאים בעיצומם של ימי הספירה. הרמב"ן בפרשת השבוע (כ"ג, ל"ו) משווה את ימי העומר לימי חול המועד בין ראשון של פסח לחג השבועות, ומכאן שמדובר בימים קדושים ומיוחדים. הסברא גם נותנת שמדובר בימים גדולים וחשובים, שהרי כל מהותם הוא הכנה לחג מתן תורה.
והנה הגמרא במסכת יבמות (ס"ב עמוד ב) מספרת לנו "שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם... תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת".
נשים לב לדברי הגמרא, עם מותם של תלמידי רבי עקיבא נשאר העולם שמם מתורה. הרי מי היו תלמידי רבי עקיבא? כל הדיינים, רבני הערים, ראשי הישיבות ורבני הקהילות שבדור. פתאום כולם נפטרו, ואין כמעט סמכות תורנית שתכוון את הדור. למה הם נפטרו? אומרת הגמרא - מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. ומתי הם נפטרו - בימי העומר, מפסח ועד שבועות.
כאן נשאלות שתי שאלות: 1) הייתכן שתלמידי חכמים, שהם מרבים שלום בעולם, לא ינהגו כבוד זה בזה? 2) חטאו לפי מדרגתם והחליטו מהשמיים להענישם. מדוע לא חיכו לאחרי חג השבועות? מדוע החליטו בשמיים שבאותה שנה דווקא בימים מיוחדים אלו, לקראת חג מתן תורה, יהיה העולם שמם מתורה?
לעניות דעתי, אותה תשובה עונה על שתי השאלות. תלמידי חכמים אמיתיים, כשאינם נוהגים כבוד, לא עושים זאת סתם. הם לא עושים זאת מאגו ילדותי או מקנאה, שנאה או תחרות. הרי על הציווי בתורה להקים בהמת שונאך הרובץ תחת משאו שאלה הגמרא (פסחים קי"ג עמוד ב') איך בכלל מותר שיהיה לך שונא, והסבירה שמדובר באחד שראית בו דבר רע ואתה מתרחק ממנו בכדי לא ללמוד מדרכיו, וממילא ברור שתלמיד חכם מרחיק רק מי שיש סיבה להרחיק. אבל, נשים לב היטב להקשר - גם בהקשר של אדם כזה שהתנהג לא בסדר ולכן כועסים עליו, ציוותה אותנו התורה להניח את הכעס בצד כשהוא במצוקה ולסייע לו להקים את בהמתו שנפלה.
ניתן להסביר לכאורה שכאן היתה טעותם של תלמידי רבי עקיבא. כדרכם של לומדי תורה, הדעות ביניהם היו חלוקות. אבל אסור שהמחלוקת העניינית תהפוך למחלוקת אישית. אתה יכול וצריך להביע את דעתך העניינית בסוגיה הנידונה, שהרי רק כך מגיעים לאמיתה של תורה, אבל שים לב שבסוף הדיון תישארו חברים ואוהבים כמו קודם, בדיוק כמו שספרה לנו הגמרא ביבמות (י"ד עמוד ב') ש"לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי ללמדך שחיבה וריעות נוהגים זה בזה לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו". תאהב גם את האמת וגם את השלום, זה לא סותר.
ממילא זה מסביר לנו מדוע נפטרו תלמידי רבי עקיבא דווקא לפני חג השבועות - ללמדנו שעם חיפוש האמת בלימוד התורה, צריכה לבוא גם אהבת השלום. שעלינו ללמוד להפריד בין מחלוקת עניינית שהיא רצויה, לבין מחלוקת אישית, שהיא פסולה. זו ההכנה האמיתית לקבלת תורה בחג השבועות. תורה, שהיא גם מחפשת אמת, אבל גם מחפשת שלום בין הבריות.
הרב אלדד יונה הוא ראש בית המדרש חי"ש - בית מדרש חרדי ישראלי (זרם חרדי המאמין שעל החברה החרדית להשתלב במדינה ובחברה, תוך שמירה על צביונה ואורחות חייה).