להיות בשמחה תמיד

כיצד צריך להיות בשמחה תמיד? הרב אבינר במאמר לקראת חג הסוכות

חדשות כיפה הרב שלמה אבינר בעריכת הרב מרדכי ציון 26/09/15 22:35 יג בתשרי התשעו

להיות בשמחה תמיד
Shutterstock, צילום: Shutterstock

ש: סוכות זמן שמחתנו. אך רבי נחמן אמר ש"מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד"...

ת: נכון. אך אין זה החידוש של רבי נחמן. כבר כתב הרמב"ם: "לא יהא מהולל ושוחק, ולא עצב ואונן, אלא שמח כל ימיו בנחת, בסבר פנים יפות" (דעות א ד).

ש: מאיזה דין?

ת: "והלכת בדרכיו" (דברים כח ט), ללכת בדרכי ד' הטובים והישרים (דעות שם ו) כלומר דרך האמצע (שם ד).

ש: אבל כיצד להיות בשמחה תמיד? הרי לאדם יש צרות עלי אדמות: כלכליות, משפחתיות, בריאותיות ועוד ועוד!

ת: אכן, זו שאלת השאלות, שמתבררת בספר קהלת, וכן בספר אויב וגם בתהילים. הכל תלוי איפה האדם מחפש שמחה. אם הוא מחפש אותה באותם הדברים שמנית, לא בהכרח ימצא אותה, כי העולם הוא כגלגל הסובב, דברים מתהפכים ומשתנים.

ש: אז איפה לחפש?

ת: באהבת ד'. אהבת ד' היא האושר היחיד עלי אדמות. וכן לדעת שד' אוהב אותנו. לו ידענו כמה ד' אוהב אותנו, היינו רוקדים כל היום. ואהבת ד' אפשר לבטא בכל מצב, בריא או חולה, עשיר או עני, חופשי או אסיר, רווק או נשוי וכן הלאה.

ש: כיצד לבטא אהבת ד' למעשה?

ת: ואהבת את ד' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. בכל לבבך - ביצר הטוב, בהליכה אחריו, וביצר הרע, במלחמה נגדו. בכל נפשך - במסירות נפש. ובכל מאודך - בכל ממונך. נאמנות לד' גם בכל המצבים ובכל הסיבוכים. וכמובן לא להתבייש מאמונתנו, כמבואר בסעיף הראשון של השולחן ערוך.

ש: אבל האם אין עוד אהבות, כגון ארץ ישראל, או משפחה?

ת: בודאי! זה נכלל! אהבת ד' מתפשטת בכל דבר בו השכינה שורה, בתורה ובמצוות, בעם ישראל ומתוך כך בארץ ישראל, ועם ישראל כולל לפני הכל את המשפחה. העיקר, בכל מצב ,לאהוב את ד', בעבודה ובצבא, בין אדם לחברו ובמידות טובות.

ש: אבל כל אלה הם מעשיים ולא מצב פנימי נפשי?!

ת: מעשים מתוך מצב פנימי. "ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כולם היום"!

ש:האם קרבת ד' היא לא מדרגה גבוהה עבורנו, אנחנו הקטנים?

ת: גם אם אינינו ראויים, זה מתאים לכולנו, "אתם הדבקים בד' אלהיכם", "חיים" - ולא אנשים מנותקים מן החיים, "כולכם" - ולא רק צדיקים, "היום" - ולא רק בעולם הבא. דבקים בד' - ישירות, ללא מתווכים.

ש: אבל אין זה קל. היצר הרע אורב...

ת: ידוע. הוא רשע אבל טפשי. אנחנו מכירים את כל התחבולות שלו ואנו ננצח אותו. ד' מחכה לנו ועוזר לנו. כמובן צריך להתאמץ, ולהיות מוכן לסבול בשביל ד'. למשל לעלות לרגל מצפון הארץ עד ירושלים, גם אם אין אמצעי תחבורה.

ש: ובכל אלה האם האדם אינו מרוכז בעצמו יתר על המידה?

ת: חלילה. הרי אמרנו שאהבת ד' מתגלה באהבת עם ישראל ובמיוחד המשפחה. יש לעשות חסד לזולת, גם חסד גשמי, וגם חסד רוחני לנשמה. וכאמור המזון היחיד לנשמה הוא קרבת ד', כדי להרוות את הצמאון למוחלט של הנשמה.

ש: כל זה נראה נס...

ת: כן. אנו מאמינים בניסים, במיוחד בניסים שבתוך הלב. נכון שאנו חלשים וחוטאים, פושעים ומסכנים, אבל אנחנו יכולים להתרומם מעל זה .אנחנו יכולים להיות טהורים. אנחנו יכולים להשתחרר מהאהבה לתענוגים חומריים. ולטעום אושר אחר. איזה אושר להתפלל לד'! לא להתחכם! להיות תמימים!

ש: האושר של "ואתם הדבקים בד' אלהיכם", - זה בשבילנו! אז זו לא עבודת ד' אלא עבודת עצמנו!

ת: גם זו שאלת השאלות. זה גם בשבילנו וגם בשביל רבונו של עולם. או ליתר דיוק, זה בשביל רבונו של עולם וגם בשבילנו. כך כותב בעל התניא: "...עבודתם... הוא לצורך גבוה... ולא כדי לדבקה בו יתברך בלבד לרוות צמאון נפשם הצמאה לה' כמו שכתוב: הוי כל צמא לכן למים.. כדפירש בתיקונים (תיקוני הזוהר): איזהו חסיד, המתחסד עם קונו, עם קן דיליה ליחדא קב"ה ושכינתיה בתחתונים, וכמו שכתוב ברעיא מהימנא פ' תצא: כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה (כמו בן שמשתדל עבור אביו ואמו) דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתי' כו' (ואוהב אותם יותר מעצמו ונפשו ורוחו ונשמתו) ומסר גרמיה למיתה עלייהו למיפרק לון (ומוסר נפשו למיתה כדי להצילם) (תניא סוף פרק י).

ש: זו כבר מדרגה גבוהה מאוד...

ת: כן. הוא מגדיר שזו מדרגת "בני עליה". אנחנו עוד לא שם, אך עלינו להתגעגע לשם.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן