חם, זיעה זולגת במורד גרוני, אני מתבונן בנחיל האנשים שמסביבי כולם זורמים באותו הכיוון, מעלה, אל הצדיק. אני מרים את עיני ורואה את הכיפה מבריקה באור השמש, אני כבר קרוב מאד...
קולות המולה וצחוק ממלאים את החלל, אני מתבונן סביבי ורואה אלפי פרצופים, כולם שונים זה מזה, אבל יש בכולם גם משהו דומה, בבת צחוק נסוכה על פניהם, תקווה ממלאת את ישותם.
שער הברזל עומד מולי, ובפנים ים של אנשים דחוסים יחדיו, כולם נעים יחד בכמעין גל, אל הצדיק. אני עוצר את נשימתי ונכנס פנימה, ובדרך לא דרך נע עם הגל האנושי פנימה אל החדר הפנימי, אל הצדיק. ושם בקודש הקודשים, נפתחים שערי הלב, כל המסכים נופלים, הדמעות פורצות מאליהן, חמות ורטובות זולגות על הפנים.
נוכחותו של הצדיק מורגשת באוויר, היא מסלקת את כל המניעות היומיומיות, לפתע החיים כבר לא כל כך קשים, הכל נראה אחרת, כאן אצל הצדיק.
אני רואה אותו בדמיוני עם זקנו הלבן עומד ומהנהן בראשו, לאט לך בני, מדוע אתה בוכה? עיניו הטובות ממלאות את נשמתי באור יקרות, מה אעשה? וה' עזבני? ואנכי חטאתי עוויתי פשעתי וכזאת וכזאת עשיתי, ואיך אעלה אל אבי? "כי אברהם לא ידענו וישראל לא הכירנו כי אתה אבינו".
והצדיק מניח את ידו על ראשי, ואני רואה את ידו מצביעה כלפי מעלה, אני מרים את עיני, ולפתע הכל מובן , "אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך".
אחת החוויות הזכורות ביותר והמעצבות ביותר בחיי היא חווית העלייה לקברו של רשב"י בלג' בעומר, יחד עם כל משפחתי ובשלב מאוחר יותר עם חברי.
אני מודע היטב לביקורת הנשמעת עיתים לבקרים על תופעת "הסגולות", והנהירה לקברות צדיקים, תפילה אל הצדיקים וכדו', אך "האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב".
מי שלא ראה בעיניו עשרות אלפי אנשים, חרדים, אשכנזים, ספרדים, חילונים ודתיים, פשוטי עם יחד עם שרים וחברי כנסת, רבנים ואדמורי"ם, כולם יחד באחדות מדהימה, מתוך אמונת בלתי מעורערת במסורת ישראל ובחכמי ישראל, לא מסוגל להבין את עוצמת המעמד הזה. ועל כגון זה נאמר "מנהג ישראל תורה", ו"ישראל אם לא נביאים הם בני נביאים הם".
רבות התעסקתי בשאלה הזו? מדוע אנו מתפללים לצדיק דווקא ולא לקב"ה ישירות? מדוע אנו זקוקים לתיווך הזה? מדוע התיווך הזה הוא כל כך פשוט להרבה אנשים?
חז"ל מציינים שמיום שנחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, חומה שאפשר למשש בידיים בכל פעם שאנו מתפללים, השגרה השוחקת, הדאגות היומיומיות, וכל אותם מסכים אדירים הנובעים מחוסר יכולת לחיות חיים של קדושה.
אם נהיה כנים, היכולת שלנו באמת לתקשר עם הקב"ה באמצעות התפילה, היא מצומצמת ביותר, ואפילו כמעט בלתי אפשרית, לא בגלל שהתפילה אינה כלי "מסוגל" לזה, אלא פשוט בגלל העובדה שאנחנו לא מרגישים כלים "מסוגלים" לזה.
הכל משתנה כשמגיעים לר' שמעון, פתאום נתקלים באידאל של קדושה, באדם שניתץ את חומת הברזל והבקיע אותה, אצלו מרגישים את הסדק בחומה.
אנו נושאים עיננו אליו בייאושנו, מחפשים את "אבינו" האמיתי, אך לא מסוגלים להבקיע את החומה, והוא בכחו הרב, מראה לנו את הסדק "מציץ מבעד לחרכים", ולפנינו מתגלה "אבינו האמיתי", ריבונו של עולם.
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב +ישעיהו סג+ כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך. לעתיד לבא יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבונו של עולם - ימחו על קדושת שמך. אמר: אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו. אמר ליה: בניך חטאו. - אמר לפניו: רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך. - אמר: לא בסבי טעמא, ולא בדרדקי עצה. אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. - אמר לפניו: רבונו של עולם, בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע, קראת להם +שמות ד+ בני בכורי, עכשיו בני ולא בניך? ועוד, כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם - שבעים שנה. דל עשרין דלא ענשת עלייהו - פשו להו חמשין. דל עשרין וחמשה דלילותא - פשו להו עשרין וחמשה. דל תרתי סרי ופלגא, דצלויי ומיכל ודבית הכסא - פשו להו תרתי סרי ופלגא. אם אתה סובל את כולם - מוטב, ואם לאו - פלגא עלי ופלגא עליך. ואם תמצא לומר כולם עלי - הא קריבית נפשי קמך. פתחו ואמרו: (כי) אתה אבינו. אמר להם יצחק: עד שאתם מקלסין לי - קלסו להקדוש ברוך הוא, ומחוי להו יצחק הקדוש ברוך הוא בעינייהו. מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים +ישעיהו סג+ אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך"( תלמוד בבלי מסכת שבת דף פט עמוד ב )
הכותב הוא רב קהילת הר המוריה בראשון לציון ורב הגרעין התורני מרכז, חבר בארגון רבני צהר ובית הלל.