ל"ג בעומר נמצא בתווך, מצידו הימני פסח ויום העצמאות מצידו השמאלי יום ירושלים ושבועות. פסח ויום העצמאות חטיבה אחת, יום ירושלים ושבועות חטיבה שנייה. הקבלה נוספת הינה בין פסח לשבועות ובין עצמאות ליום ירושלים. אלו הן שתי לולאות מקוננות אחת בשניה ול"ג בעומר כאמור בתווך של כל הלולאות. האם יש משמעות לסדר כיאסטי זה?
הקשר בין פסח ושבועות ברור והמקרא עצמו יוצר אותו. היציאה מעבדות לחירות תושלם רק לאחר מתן תורה. שהרי " אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" . עד אז לא הושלמה גאולתם. היסוד האמוני (מתן תורה) לא חובר אל היסוד הלאומי (יציאת מצרים כעם) אלא לאחר ארבעים ותשעה יום. ימים אלו נדרשו כדי להעלותם ממ"ט שערי טומאה עד לשער שיאפשר להם קבלת תורה. ימי הספירה הם חוליות מקשרות בין שני המועדים מדאורייתא. מהותם הינה היטהרות, הכשרה, והכנה, להשלמת התהליך. היסוד האמוני הותך עם היסוד הלאומי באופן שאינו ניתן להפרדה. הלאומי הוא הדתי והדתי הוא הלאומי.
פסח ועצמאות נמצאים מצידו האחד של ל"ג בעומר החג הסודי המתווך. עניינם אחד, השלב הראשון של הגאולה, השלב הפיזי. יום ירושלים ושבועות אף הם עניינם אחד היסוד הרוחני של הגאולה. נמצאנו למדים כי בדורנו יש ליום ירושלים ערך רוחני ותפקיד דומה לחג השבועות. מצד אחד הוא נמצא באותה חטיבה עם חג שבועות ומצד שני הוא סוגר את הלולאה עם יום העצמאות. הימים שבין יום העצמאות ליום ירושלים שטרם זכה להכרה לאומית רחבה, בעלי סגולה כפולה. הם ימי 'ספירת העומר' הסוגרים את הלולאה שבין פסח לשבועות אבל הם גם בעלי סגולת הגאולה העכשווית. מן הסתם, לולאה זו, בדומה לימי ספירת העומר מהווים את החוליות המתווכות שבין ההצלה הפיזית ביום העצמאות וההכרזה על מוסדות המדינה לבין ההכרה כי נזכה לעצמאות אמיתית רק כאשר נגיע לשער שיאפשר אשרור חדש לקבלת ולימוד תורת ארץ ישראל. מעין 'הדור קיבלוה' של פורים.
ה'שפת אמת' שהשווה בין מועדי התורה לאלו של רבנן ידע בקודשו כי חסר בן זוג לפסח עצמו, חג העצמאות . גם על הקשר בין חנוכה לסוכות נכתב רבות: נרות חנוכה מקבילים לפרי החג, בפרשת אמור התורה מסיימת עם סוכות ומיד מונה את מצוות הדלקת המנורה, שמנה ימים, המשנה בביכורים (פ"א, מ"ו) אומרת כי ניתן להביא בכורים מסוכות עד חנוכה, ועוד.
אין פלא אם כן, של"ג בעומר ה'מועד קטן' הסודי שלנו, משמש כגורם מתווך ומקשר בין כל הלולאות. יש בו יסודות פיזיים ורוחניים השזורים זה בזה. רבי שמעון בר יוחאי באופן סמלי הוסמך פעמיים, בצעירותו על ידי רבי עקיבא ובבגרותו על ידי רבי יהודה בן בבא (צומת סומך). רבי שמעון מייצג את תורת הסוד אבל היה גם לוחם עז נפש שלא הסכים לקבל את השלטון הרומאי ("וחרב הוצאת מתערה"). תכונתו המרכזית של רבי שמעון המקרינה על השקפתו ועל הלכותיו הינה דרישתו הבלתי מתפשרת לחדור לפנימיות של הדברים. לדידו ולדידנו הבסיס לקינון הלולאות הנ"ל הוא אחד - הלאומיות של עם ישראל . אנו נלחמים על העצמאות החדשה בזוכרנו את העצמאות הראשונה. יודעים אנו כי מדובר על אותו תהליך אבל עם עוצמות כפולות ומכופלות.
עולם ההלכה ועולם הקבלה חלוקים באשר לתכניו של יום זה. אולם, וזה מה שחשוב לענייננו, הוא זכה בכל מקרה ועל פי שתי התפיסות, למעמד של יום טוב. אנשי ההלכה והתורה הנגלית קבעו את ל"ג בעומר כיום טוב, מפני שביום הזה פסקה מיתתם של בחורי הישיבה החיילים מתלמידיו של רבי עקיבא. מסורת הקבלה וחסידי תורת הנסתר, האצילו על יום ל"ג בעומר את תוכן שמחתו וחגיגתו מפני שביום זה נפטר לעולמו התנא רשב"י, מתלמידי רבי עקיבא שגילה לעולם את תורת הנסתר. בדורנו בטלה הסתירה ובטלה המחלוקת. שתי הבחינות של יום זה הם בחינות משלימות. כאשר המבנה הכיאסטי הושלם על ידי חג העצמאות ויום ירושלים נחשף סודו של ל"ג בעומר. תכניו הפכו להיות ברורים ומשלימים בגאולה הנוכחית.
הכותב הוא חבר בארגון רבני בית הלל