הם פורשים ובוכים והוא פורש ובוכה

אין לך דרך והתנהלות יותר ראויה מאשר סיום טקס החניכה, אותה השבעה, שמשביעים זקני בית דין, ואת אותה רגישות גדולה של אותם זקנים

חדשות כיפה אלישי בן-יצחק 21/09/15 12:23 ח בתשרי התשעו

הם פורשים ובוכים והוא פורש ובוכה
cc by Ariely, צילום: cc by Ariely

אחד מהשיאים של תפילות יום הכיפור הוא סדר העבודה, תפילה זו תוקנה כתחליף לעבודת הכהן הגדול בבית המקדש. סדר העבודה ניפתח בתיאור ציורי החל משלב ההכנות ועד לסוף העבודה במוצאי יום הכיפורים. ככלל יום הכיפורים בתקופת בית המקדש היה שונה במהותו מהמתכונת המוכרת לנו כיום, שכן כל עיקר היום היה בעבודת הכהן הגדול בבית המקדש, כאשר העם עומד מתבונן בכהן הגדול, עוקב אחר מעשיו, כאשר שני שיאים מותחים ניצבו בלב העם, הראשון תלוי בשעיר לעזאזל שהיה משתלח ועם שילוחו פיסת השני היתה הופכת באופן ניסי ללבן, וזאת כדי לרמוז לבני ישראל ולנוכחים שנסלח לכל עדת ישראל, שיא נוסף קשור לכהן גדול שהיה נכנס לקודש הקודשים, אותו מקום שאין קדוש ממנו ואליו היה מורשה להיכנס רק הכהן הגדול ורק פעם בשנה, ביום הכיפורים וגם אז לתילה קצרה בלבד. החשש הגדול היה שמא יארע פסול בעבודתו של הכהן הגדול והוא ימצא את מותו בקודש הקודשים. לשיטת הזוהר היו קושרים חבל ברגלו של הכהן הגדול כדי שאם ימות יוכלו להוציאו מבחוץ על ידי משיכת החבל. אינטנסיביות העבודה של הכהן הגדול שהתרכזה ביום כיפור חייבה הכנה מוקדמת. המשנה במסכת יומא, עוסקת בעיקרה בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, מתארת לנו את ההכנות שהיה עורך ומקיים הכהן הגדול כדי לתרגל את העבודה שבעה ימים קודם ליום הכיפורים, וזאת כדי שביום הכיפורים יהא בקי בעבודת יום הכיפורים, כדי שיעשה אותה ביראה וכבוד, כדי שיפנים את עומק האחריות הציבורית, הרוחנית, הנפשית שאופפת את עיצומו של יום. החונכים של הכהן הגדול ומי שאמונים על ההכנות היו זקני בית דין, וזקני כהונה.

אחד הדברים המרתקים, שאבקש להתעכב עליהם הפעם, מוסב לסוף ההכנות, שם מתואר לנו טקס השבעה שהיו משביעים את הכהן הגדול לפני יום הכיפורים וכך אנו קוראים: "אמרו לו אישי כהן גדול, אנו שלוחי בית דין, ואתה שלוחנו ושליח בית דין, משביעין אנו עליך במי ששיכן שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך" [משנה יומא א, ה]. מטרת ההשבעה היתה להבטיח שהכהן הגדול לא יסטה מהנורמה ומביצוע העבודה בהתאם לסדר המדויק שלה, שבועה זו ביקשה לחדד את עוצמת האחריות הציבורית הרובצת עליו. בהקשר זה מרתק סיום טקס ההשבעה אשר מתואר בהמשך השמנה "הוא פורש ובוכה והם פורשים ובוכים" על משמעות הבכי, ומדוע הטקס מסתיים בבכי עומד התלמוד ומסביר, הכהן הגדול בוכה משום שעומדים זקני ישראל וחושדים בו שמא בעבודתו הוא יקלקל ולא יתקן, וזקני בית דין בוכים משום שהם חושדים באדם סתם מבלי שתהיה כל אינדיקציה קודמת שאכן כך יהיה ושהוא יחטא. והרי ידוע שכל "החושד בכשרים לוקה בגופו" [בבלי, יומא יט, א].

אין לך דרך והתנהלות יותר ראויה מאשר סיום טקס החניכה, אותה השבעה, שמשביעים זקני בית דין, ואת אותה רגישות גדולה של אותם זקנים, שכן וחלף המסורת שיש מקום לבוא ולעמוד על כובד האחריות לפני תחילת העבודה, יש לעשותה בזהירות, הזהירות בכבודו של נושא משרה, או מי שמועמד לבצע תפקיד ציבורי היא כה גבוהה עד שגם מקום שזו נעשית בהתאם לחוק, לנורמה ולמסורת המקובלת עליה להיעשות תוך זהירות בכבודו של אדם, תוך רגישות לכך שאנו חושדים בכשרים, תוך ידיעה ברורה שעניין לנו בחשד בלבד.

דומה בעיני כי דברים אלו צריכים לחלחל ולזלוג גם לימינו אנו שעה שאנו ממהרים לשפוט את נבחרי הציבור שלנו, את המועמדים שלנו לתפקידים ציבוריים, עלינו להיזהר בכבודו של האדם בכלל ושל אנשי ציבור ושלחיו שמבקשים לבוא ולתרום מהידע, מהיכולת ומהכישורים לטובת הציבור.

הכותב הוא עורך דין, מרצה במרכז האקדמי 'שערי משפט'

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן