| באדיבות |
הימים הנוראים שלנו, תחילתם השנה בחודש אב והמשכם אל תוך הסתיו.
ימי רעש, אש ועשן, ימים בהם התכווץ המרחק בין עוד זה מדבר לזה בא.
ימי קולות.
קולות מלחמה.
קולות מן המצרים. קולות שברים.
קולות עולים ויורדים, קולות מרעידים,
לא קול ענות גבורה,
קול ענות חלושה,
קול צעדים,
קול נקישה בדלת, ואחריו
קול קורע
קול זעקה מרה
קול מכאוב, קול מאוב...
והימים ימים רעים, ימי הקוץ והדרדר.
ימי המרחבים השרופים.
ימים בהם אתה חש ללא אומר ודברים,
כמו אז, בימי מלחמת יום כיפורים,
מה נורא המקום הזה...
ימי דאגה ללא הפוגה.
ימים בהם אתה הולך בגיא צלמוות,
וקורא למילים העתיקות שיהיו לך מעקה להיאחז בו,
לא אירא רע..." אתה משנן לעצמך"
ושעה שנפתחים שערי הדמעה
אתה מתכנס
אל הדממה הדקה
אל התפילה
ממעמקים...
יהודית פלד, חברת קיבוץ בית השיטה
תכנים נוספים של מכון השיטים תוכלו למצוא כאן