חדשות כיפה

תפילה זכה לנשים

לקראת יום הכיפורים מציע הרב אמנון בזק גרסה נשית לתפילה המרגשת הפותחת את היום

תפילת נשים בכותל

צילום: shutterstock

התפילה הנקראת בשם תפילה זכה, הנאמרת בקהילות האשכנזים עם כניסת יום הכיפורים, חוברה על ידי רבי אברהם דנציג (תק"ח-תקפ"א; 1748-1820), בעל ספר חיי אדם, תוך כדי שימוש במקורות קדומים יותר. התפילה מנוסחת באופן אינטימי ומרגש, ומהווה כניסה משמעותית מאוד ליום הכיפורים. עם זאת, התפילה כוללת היבטים מסוימים הנוגעים לגברים בלבד (כגון עניין פגם הברית וכו), והיא מנוסחת בלשון זכר. נקודות אלו עשויות לפגום במידת האינטימיות של התפילה כשהיא נאמרת על ידי נשים.

היות שמדובר בתפילת רשות, הרי שאין בעיה הלכתית בשינוי ללשון נקבה, ואכן, פוסקים רבים מכל קצווי הקשת הורו לנשים לומר את התפילה בלשון נקבה ובהשמטת העניינים שאינם נוגעים לנשים (וכך גם נכתב במחזור רינת ישראל). מבחינה מעשית, לא בכל המחזורים הקטעים הללו מופיעים בסוגריים, וגם הפיכת לשון זכר ללשון נקבה היא לעתים מורכבת, שכן בתפילה משובצים גם פסוקים רבים, שכמובן לא ניתן לשנות את נוסחם.

משום כך אנו מצרפים בזאת את נוסח תפילה זכה המותאם לנשים, ויהי רצון שתפילותינו תתקבלנה ברצון, וגמר חתימה טובה לנו ולכל בית ישראל.

להורדת התפילה לחצו כאן

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים אַב הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת אֲשֶׁר יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, וְאַתָּה בָּרָאתָ אֶת הָאָדָם לְהֵטִיב לוֹ בְּאַחֲרִיתוֹ, וּבָרָאתָ לוֹ שְׁנֵי יְצָרִים, יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רָע, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַבְּחִירָה בְּיָדוֹ לִבְחֹר בְּטוֹב אוֹ בְרָע וּכְדֵי לִתֵּן לוֹ שָׂכָר טוֹב עַל טוּב בְּחִירָתוֹ כִּי כֵן גָּזְרָה חָכְמָתֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים (דברים ל). וְעַתָּה אֱלֹהַי, לֹא שָׁמַעְתִּי לְקוֹלֶךָ וְהָלַכְתִּי בַּעֲצַת הַיֵּצֶר הָרָע וּבְדַרְכֵי לִבִּי, וּמָאַסְתִּי בְטוֹב וּבָחַרְתִּי בְרָע. וְלֹא דַי לִי שֶׁלֹּא קִדַּשְׁתִּי אֶת אֵיבָרַי אֶלָּא טִמֵּאתִי אוֹתָם. בָּרָאתָ בִּי מֹחַ וָלֵב וּבָהֶם חוּשׁ הַמַּחֲשָׁבָה לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת וְהִרְהוּרִים טוֹבִים, וְלֵב לְהָבִין דִּבְרֵי קָדְשֶׁךָ וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְבָרֵךְ כָּל הַבְּרָכוֹת בְּמַחֲשָׁבָה טְהוֹרָה. וַאֲנִי טִמֵּאתִי אוֹתָם בְּהִרְהוּרִים רָעִים וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת. בָּרָאתָ בִּי עֵינַיִם וּבָהֶם חוּשׁ הָרְאוּת לִרְאוֹת בָּהֶם מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה וּלְקַדֵּשׁ אוֹתָן בִּרְאִיַּת כָּל דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. הִזְהַרְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם (במדבר ט"ו). אוֹי לִי כִּי הָלַכְתִּי אַחֲרֵי עֵינַי וְטִמֵּאתִי אוֹתָם לְהִסְתַּכֵּל בְּכָל דְּבַר טֻמְאָה. בָּרָאתָ בִּי אָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי קְדֻשָּׁה וְדִבְרֵי תוֹרָה, אוֹי לִי כִּי טִמֵּאתִי אוֹתָם לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי נְבָלָה וְלָשׁוֹן הָרָע וְכָל דְּבָרִים הָאֲסוּרִים. אוֹי לְאָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת. בָּרָאתָ בִּי פֶּה וְלָשׁוֹן וְשִׁנַּיִם וְחֵיךְ וְגָרוֹן וְנָתַתָּ בָּהֶם כֹּחַ לְדַבֵּר בָּהֶם חָמֵשׁ מוֹצְאוֹת הָאוֹתִיּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל אָלֶף בֵּית, אֲשֶׁר בָּהֶן בָּרָאתָ שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּמְלוֹאָם, וּבָהֶן אָרַגְתָּ תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וּבְכֹחַ הַדִּבּוּר הִבְדַּלְתָּ אֶת הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה. וַאֲפִלּוּ כִּבְהֵמָה לֹא הָיִיתִי, כִּי טִמֵּאתִי פִי בְּדִבְרֵי נְבָלָה, בְּלָשׁוֹן הָרָע, בִּשְׁקָרִים, לֵיצָנוּת, רְכִילוּת, מַחֲלֹקֶת, מַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ, מְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ, מִתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ, דִּבְרֵי מַשָּׂא וּמַתָּן בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, בִּשְׁבוּעוֹת וּנְדָרִים. בָּרָאתָ בִּי יָדַיִם וְחוּשׁ הַמִּשּׁוּשׁ לַעֲסֹק בָּהֶם בְּמִצְווֹת. וַאֲנִי טִמֵּאתִי אוֹתָם בְּמִשְׁמוּשִׁים שֶׁל אִסּוּר, לְהַכּוֹת בְּאֶגְרוֹף רֶשַׁע וּלְהָרִים יָד לְהַכּוֹת בֶּן אָדָם וּלְטַלְטֵל דְּבָרִים הַמֻּקְצִים בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. בָּרָאתָ בִּי רַגְלַיִם לַהֲלֹךְ לְכָל דְּבַר מִצְוָה, וַאֲנִי טִמֵּאתִי אוֹתָם בְּרַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לְרָעָה. מִשַּׁשְׁתִּי אֶת כָּל אֵבָרַי וּמָצָאתִי אוֹתָם בַּעֲלֵי מוּמִין. מִכַּף רַגְלִי וְעַד רֹאשִׁי אֵין בִּי מְתוֹם. בּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ. כִּי בְּאֵלֶּה הָאֵיבָרִים וְהַחוּשִׁים שֶׁחֲנַנְתַּנִי בָּהֶם, וּבְכֹחַ הַחַיִּים שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ עֲלֵיהֶם תָּמִיד, בָּהֶם נִשְׁתַּמַּשְׁתִּי לַעֲשֹוֹת הָרַע בְּעֵינֶיךָ וְלַעֲבֹר עַל רְצוֹנֶךָ. אוֹי לִי וְאוֹי לְנַפְשִׁי.

 

וְלִהְיוֹת שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁכִּמְעַט אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ בְּמָמוֹן אוֹ בְגוּפוֹ, בְּמַעֲשה אוֹ בְדִבּוּר פֶּה. וְעַל זֶה דָוֶה לִבִּי בְּקִרְבִּי כִּי עַל חֵטְא שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, וְעַל זֶה נִשְׁבַּר לִבִּי בְּקִרְבִּי וְרָחֲפוּ עַצְמוֹתַי, כִּי אֲפִלּוּ יוֹם הַמִּיתָה אֵין מְכַפֵּר. וְלָכֵן אֲנִי מַפִּילָה תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ שֶׁתְּרַחֵם עָלַי וְתִתְּנֵנִי לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל בְּנֵי אָדָם. וְהִנְנִי מוֹחֶלֶת בִּמְחִילָה גְמוּרָה לְכָל מִי שֶׁחַטְאוּ נֶגְדִּי, בֵּין בְּגוּפָם וּבֵין בְּמָמוֹנָם, אוֹ שֶׁדִּבְּרוּ עָלַי לָשׁוֹן הָרָע, וַאֲפִלּוּ הוֹצָאַת שֵׁם רָע, וְכֵן לְכָל מִי שֶׁהִזִּיקוּ לִי בְּגוּפִי אוֹ בְּמָמוֹנִי, וּלְכָל חַטֹּאת הָאָדָם אֲשֶׁר בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. חוּץ מִמָּמוֹן אֲשֶׁר אוּכַל לְהוֹצִיא עַל פִּי דִין. [נ"א - אֲשֶׁר אֲנִי רוֹצָה לְתָבְעָם וְאוּכַל וכו. וכן ראוי לומר]. וְחוּץ מִמִּי שֶׁחוֹטְאִים כְּנֶגְדִּי וְאוֹמְרִים אֶחֱטָא לָהּ וְהִיא תִמְחַל לִי. וְחוּץ מֵאֵלּוּ אֲנִי מוֹחֶלֶת בִּמְחִילָה גְמוּרָה וְלֹא יֵעָנֵשׁ שׁוּם אָדָם בְּסִבָּתִי. וּכְשֵׁם שֶׁאֲנִי מוֹחֶלֶת לְכָל אָדָם כֵּן תִּתֵּן אֶת חִנִּי בְּעֵינֵי כָל אָדָם שֶׁיִּמְחֲלוּ לִי בִּמְחִילָה גְמוּרָה.

 

וְעַתָּה ה אֱלֹהַי גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא נִתְכַּוַּנְתִּי בְּכָל הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת לְהַכְעִיסְךָ וְלִמְרֹד כְּנֶגְדֶּךָ. אַךְ הָלַכְתִּי בַּעֲצַת יִצְרִי הָרָע אֲשֶׁר תָּמִיד בְּכָל יוֹם פּוֹרֵשֹ רֶשֶׁת לְרַגְלַי לְלָכְדֵנִי. וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן (תהילים מ, יח) תּוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ (תהילים כ"ב, ז) כָּשַׁל כֹּחִי לַעֲמֹד כְּנֶגְדּוֹ, וַעֲמַל הַפַּרְנָסָה לְפַרְנֵס אֶת בְּנֵי בֵיתִי וְטִרְדַּת הַזְּמַן וּמִקְרָיו הֵם הָיוּ בְּעוֹכְרָי. וּלְפִי שֶׁכָּל זֶה גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא (קהלת ז, כ), לָכֵן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים נָתַתָּ לָּנוּ יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה יוֹם אַדִּיר וְקָדוֹשׁ יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה לָשׁוּב לְפָנֶיךָ וּלְכַפֵּר אֶת כָּל עֲווֹנוֹתֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב כִּי בַיוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה תִּטְהָרוּ (ויקרא ט"ז, ל).

 

וְעַתָּה רְאֵה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לָקַחְתָּ אוֹתָם לְךָ לְעָם מִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל טְהוֹרִים וּקְדוֹשִׁים הַמְיַחֲלִים וּמְצַפִּים לִמְחִילָתֶךָ. בָּאנוּ לְפָנֶיךָ בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה כַּעֲנִיִּים וְדַלִּים וְרָשִׁים לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ מְחִילָה סְלִיחָה וְכַפָּרָה עַל כָּל מַה שֶּׁחָטָאנוּ וְעָוִינוּ וּפָשַׁעְנוּ לְפָנֶיךָ. יָדַעְנוּ ה רִשְׁעֵנוּ וַעֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ. בּשְׁנוּ וְנִכְלַמְנוּ לְהָרִים פָּנֵינוּ אֵלֶיךָ כְּבֹשֶׁת גַּנָּב כִּי יִמָּצֵא. וְאֵיךְ נִפְתַּח פֶּה וְנָרִים רֹאשׁ. כִּי בְרֹב עֲוֹנֵנוּ הֶעֱבַרְנוּ מֵעָלֵינוּ הַצֶּלֶם הַקָּדוֹשׁ אֲשֶׁר הוּא מַלְבִּישׁ אוֹתָנוּ, אֲשֶׁר כָּל הַמַּזִּיקִים וְהַמְקַטְרְגִים אֵינָם יְכוֹלִים לְהַבִּיט בְּפָנָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ (דברים כ"ח, י), וְהֶחֱלַפְנוּ אוֹתוֹ בְּצֶלֶם טָמֵא, וְלָבַשְׁנוּ בְּגָדִים צוֹאִים. וְאֵיךְ נָבוֹא בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק מְלֻכְלָךְ בְּצוֹאָה. מַתְמִיהִים אֲנַחְנוּ עַל נַפְשֵׁנוּ אֵיךְ נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת כִּי הוֹצֵאנוּ נַפְשֵׁנוּ וְרוּחֵנוּ מֵהָעוֹלָם הַקָּדוֹשׁ וּבָרַחְנוּ לִמְקוֹם מִדְבָּר צִיָּה וְצַלְמָוֶת לִמְקוֹם הַטֻּמְאָה וְהַקְּלִפּוֹת. וְאַתָּה ה אֱלֹהֵינוּ הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבַת רְשָׁעִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל (יחזקאל ל"ג, יא). וְנֶאֱמַר הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה (יחזקאל י"ח, כג). עַתָּה שמְנוּ אֶל לִבֵּנוּ לָשׁוּב וְלָבוֹא לְפָנֶיךָ בְּבשֶׁת פָּנִים.

 

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ כְּרַחֵם אָב עַל בְּנוֹ שֶׁמָּרַד בְּאָבִיו וְיָצָא מִבֵּיתוֹ. וּבְשׁוּבוֹ אֶל אָבִיו בְּבשֶׁת פָּנִים בִּבְכִי וּצְעָקָה וּמִתְנַפֵּל לְפָנָיו, מִדֶּרֶךְ הָאָב לְרַחֵם עַל בְּנוֹ. וְאִם עֲבָדִים אֲנַחְנוּ, הַמַּכֶּה אֶת עַבְדּוֹ בְּיִסּוּרִים כְּשֶׁמָּרַד בּוֹ, הִנֵּה כְּבָר לָקִינוּ בְּשִׁעְבּוּד גָּלֻיּוֹת וְיִסּוּרִים שֶׁבַּגּוּף. אוֹ עֲנִיּוּת וְצַעַר גִּדּוּל בָּנִים וּשְׁאָר מַכְאוֹבִים. יַסְּרֵנוּ ה אַךְ בְּמִשְׁפָּט אַל בְּאַפְּךָ פֶּן תַּמְעִיטֵנוּ. רַחֵם עָלֵינוּ וְצַוֵּה לְמַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים הַמְמֻנִּים עַל הַטָּהֳרָה לְהַפְשִׁיט אֶת הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים מֵעָלֵינוּ וּלְטַהֲרֵנוּ מִכָּל חַטֹּאתֵינוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים מֵעָלָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אוֹתְךָ מַחֲלָצוֹת (זכריה ג, ד). וְכִתְפִלַּת דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָשִׁיבָה לִּי ששֹוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי (תהילים נ"א, יד). לֵב טָהוֹר בְּרָא לָנוּ אֱלֹהִים וְרוּחַ חֲדָשָׁה תִּתֵּן בְּקִרְבֵּנוּ. וְאִם פָּשַׁעְנוּ וּמָרַדְנוּ כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אַתָּה עֲשֵׂה כְּמִדָּתְךָ לִמְחֹל וְלִסְלֹחַ, וְאַל יְעַכְּבוּ עֲווֹנוֹתֵינוּ מִלָּשׁוּב לְפָנֶיךָ כְּמִדָּתְךָ לְקַבֵּל שָׁבִים. וְחַזֵּק לִבֵּנוּ בְּתוֹרָתְךָ וּבְיִרְאָתֶךָ, שֶׁתִּהְיֶה יִרְאָתְךָ תָּמִיד קְבוּעָה בְּלִבֵּנוּ. וְטַהֵר רַעְיוֹנֵינוּ וּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ. וּרְאֵה בְּשִׁבְרוֹן לִבִּי כִּי מִתְנַחֶמֶת אֲנִי עַל מַעֲשַׂי הָרָעִים שֶׁעָשִׂיתִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וּבוֹכָה וּמִתְאוֹנֶנֶת וּמִתְוַדָּה עֲלֵיהֶם וְאוֹמֶרֶת: חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ. וְקַבֵּל תְּשׁוּבָתִי בְּתוֹךְ תְּשׁוּבַת כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַשָּׁבִים לְפָנֶיךָ בְּכָל לִבָּם, כִּי גַם אֲנִי מִבְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. וְאַל יְעַכְּבוּנִי עֲווֹנוֹתַי הָרַבִּים מִלָּשׁוּב לְפָנֶיךָ בְּכָל לֵב. וְזַכֵּנִי שֶׁאָשׁוּב לְפָנֶיךָ בְּלֵב שָׁלֵם וּלְהִתְחָרֵט עַל עֲוֹנוֹתַי חֲרָטָה גְמוּרָה. וְלַעֲזֹב מַעֲשַׂי הָרָעִים עֲזִיבָה עוֹלָמִית. וְרַחֵם עָלַי וְהַצִּילֵנִי עַד עוֹלָם מִכָּל חֵטְא וְעָוֹן. כִּי לוּלֵא רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד נֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע אֲשֶׁר הוּא כָּאֵשׁ בּוֹעֵר בְּעַצְמוֹתָי. וְלָכֵן רַחֵם עָלַי וְתֶן בִּי כֹּחַ לַעֲמֹד כְּנֶגְדּוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַחֲכָמִים הַצַּדִּיקִים בְּדִבְרֵי קָדְשָׁם, הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ.

 

וְהִנֵּה אֲנִי מְקַבֶּלֶת עָלַי קְדֻשַׁת יוֹם הַכִּפּוּרִים וּלְהִתְעַנּוֹת בּוֹ בַּחֲמִשָּׁה עִנּוּיִים שֶׁצִּוִּיתָ לָנוּ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדְּךָ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה: אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, רְחִיצָה, סִיכָה, נְעִילַת הַסַּנְדָּל, תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, וְלִשְׁבּוֹת בַּיּוֹם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מִכָּל מְלָאכָה. וְעַל יְדֵי עִנּוּי מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה תְּכַפֶּר לָנוּ מַה שֶּׁחָטָאנוּ בַּאֲכִילוֹת וּשְׁתִיּוֹת אֲסוּרוֹת. וְעַל יְדֵי עִנּוּי מֵרְחִיצָה וְסִיכָה תְּכַפֶּר לָנוּ מַה שֶּׁחָטָאנוּ בְּתַעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר הִתְעַנַּגְנוּ בִּימֵי הַחֹל וּבִפְרָט בַּתַּעֲנוּגִים הָאֲסוּרִים. וְעַל יְדֵי עִנּוּי מִנְּעִילַת הַסַּנְדָּל תְּכַפֶּר לָנוּ מַה שֶּׁחָטָאנוּ בְּרַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לְרָעָה, וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ עַל עֶשרִים וְאַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁבֵּית דִּין מְנַדִּין עֲלֵיהֶם וְנִתְחַיַּבְנוּ לִהְיוֹת יְחֵפֵי רַגְלַיִם כִּמְנֻדִּים. וְעַל יְדֵי חָמֵשׁ תְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת יְתֻקַּן מַה שֶּׁפָּגַמְנוּ בְּחָמֵשׁ מוֹצָאוֹת הַפֶּה, הַחֵךְ וְהַגָּרוֹן וְהַלָּשׁוֹן וְהַשִּׁנַּיִם וְהַשּפָתַיִם, שֶׁמֵּהֶם יוֹצֵא הַדִּבּוּר, וְטִמֵּאתִי אוֹתָם בְּכָל הַדְּבָרִים הָאֲסוּרִים, וּנְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת. וְעַל יְדֵי זְכוּת הַתְּפִלּוֹת שֶׁנִּתְפַּלֵּל בַּיּוֹם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה יַעֲלוּ וְיָבוֹאוּ וְיַגִּיעוּ וְיִצְטָרְפוּ עִמָּהֶם כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁהִתְפַּלַּלְנוּ בְּכָל הַשָּׁנָה בְּלֹא כַוָּנָה וְיִהְיוּ כֻלָּן נִכְלָלוֹת בִּתְפִלּוֹת הַיּוֹם הַזֶּה. וְיַגִּיעוּ לְרֹאשְׁךָ לִהְיוֹת עֲטָרָה לְרֹאשְׁךָ בִּכְלַל תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. וְעַל יְדֵי דִמְעוֹת עֵינֵינוּ יְתֻקַּן מַה שֶּׁפָּגַמְנוּ בִּרְאִיַּת עֵינַיִם בְּכָל דָּבָר טָמֵא. וְעַל יְדֵי רְתִיחַת גּוּפֵנוּ עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית וְהַתְּפִלּוֹת יְתֻקַּן מַה שֶּׁהִרְתַּחְנוּ מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרֵינוּ וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה גִידֵינוּ בָּאֵשׁ שֶׁל יֵצֶר הָרָע. וּבְמִעוּט חֶלְבֵּנוּ וְדָמֵנוּ עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית יְכֻפַּר כָּל מַה שֶּׁחָטָאנוּ וְשֶׁעָוִינוּ וְשֶׁפָּשַׁעְנוּ לְפָנֶיךָ. וְיִהְיֶה נֶחְשָׁב לְפָנֶיךָ הַתַּעֲנִית כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּ אֶת גּוּפֵנוּ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וִיקֻבַּל לְפָנֶיךָ לְרֵיחַ נִיחוֹחַ כְּקָרְבָּן וּכְעוֹלָה.


וְהִנֵּה יָדַעְנוּ כִּי אֲנַחְנוּ מְחֻיָּבִים לְהִתְעַנּוֹת עַל פִּי תִּקּוּנֵי הַתְּשׁוּבָה עַל כָּל חֵטְא וָחֵטְא, וּלְסַגֵּף אֶת גּוּפֵנוּ בִּתְשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל נֶגֶד מַה שֶּׁהִתְעַנַּגְנוּ בַּעֲבֵרוֹת. אַךְ גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁאֵין בָּנוּ כֹּחַ לְהִתְעַנּוֹת אֲפִלּוּ עַל חֵטְא אֶחָד וּמִכָּל שֶׁכֵּן עַל כָּל עָוֹן וְעָוֹן כִּי רַבּוּ עֲוֹנוֹתֵינוּ מִלִּסְפֹּר וְכָשַׁל כֹּחֵנוּ. לָכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה אֱלֹהֵינוּ שֶׁיִּהְיֶה צוֹם הַתַּעֲנִית בַּיּוֹם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, יוֹם הַכִּפּוּרִים הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה, כַּפָּרָה עַל כָּל עֲווֹנוֹתֵינוּ.

 

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבַת רְשָׁעִים, שֶׁתִּתֵּן בְּלִבֵּנוּ וּבְלֵב כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אַהֲבָתְךָ וְיִרְאָתְךָ לְיִרְאָה אוֹתְךָ כָּל הַיָּמִים. וּבְתוֹכָם תְּרַחֵם עַל פּוֹשְׁעֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְתֵן בְּלִבָּם פַּחַד הֲדַר גְּאוֹנֶךָ וְהַכְנַע לְבָבָם הָאֶבֶן וְיָשׁוּבוּ לְפָנֶיךָ בְּלֵב שָׁלֵם כְּמוֹ שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ עַל יְדֵי נְבִיאֲךָ לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח. גַּם כִּי הִרְבּוּ אַשְׁמָה לְפָנֶיךָ עַד שֶׁנִּנְעֲלוּ בִּפְנֵיהֶם דַּרְכֵי תְשׁוּבָה. אַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תַּחְתֹּר לָהֶם חֲתִירָה מִתַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדְךָ וּתְקַבְּלֵם בִּתְשׁוּבָה. וְרַחֵם עָלֵינוּ וְתֶן בָּנוּ כֹּחַ לַעֲבֹד אוֹתְךָ כָּל הַיָּמִים. וְהָסֵר מִמֶּנּוּ כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַסִּבּוֹת הַמּוֹנְעוֹת אוֹתָנוּ מִלַּעֲבֹד אוֹתָךְ. כִּי אַתָּה יְצַרְתָּנוּ וְתֵדַע כָּל מַחְסוֹרֵי בְנֵי אָדָם וְטִבְעָם הַמְבַלְבְּלִים אוֹתָם מֵעֲבוֹדָתֶךָ, וּבְיָדְךָ לַהֲסִירָם וּלְמָנְעָם. וְלֹא תִטְרֹף עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁעָה עַד שֶׁנָּשׁוּב לְפָנֶיךָ בְּלֵב שָׁלֵם. וְנִהְיֶה כָּל יָמֵינוּ בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשים טוֹבִים עַד סוֹף רֶגַע הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר יִהְיֶה לְרָצוֹן לְפָנֶיךָ לֶאֱסֹף אֶת נִשְׁמוֹתֵינוּ אֵלֶיךָ אָז יִהְיוּ כָּל מַחְשְׁבוֹתֵינוּ דְּבוּקִים בָּךְ, וְאָז תֵּצֵא נִשְׁמָתֵנוּ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה. וְאָז נִזְכֶּה לִהְיוֹת נֻקְבָא לַעֲלוֹת מִמַּטָּה לְמַעְלָה וּלְהַשְׁפִּיעַ שֶׁפַע בְּכָל הָעוֹלָמוֹת מִלְמַעְלָה לְמַטָּה. וְתֶן בָּנוּ כֹּחַ לְהִתְעַנּוֹת בַּיּוֹם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה וּלְהַשְׁלִים הַתַּעֲנִית בְּכָל חֲמֵשֶׁת הָעִנּוּיִים, וְשֶׁלֹּא יִגְרְמוּ מַעֲשינוּ לִהְיוֹת נִכְשָׁלִים חַס וְשָׁלוֹם בְּשׁוּם אֶחָד מִן הַחֲמִשָּׁה עִנּוּיִים כִּי כֻלָּנוּ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב יְדִידֶיךָ. וְזַכֵּנוּ לְגַדֵּל בָּנֵינוּ לַתּוֹרָה וּלְמַעֲשים טוֹבִים. וְלֹא יִתָּפְסוּ חַס וְשָׁלוֹם בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ. וְחָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים. חַיִּים שֶׁל יִרְאַת שְׁמֶךָ. חַיִּים שֶׁנַּעֲבֹד אוֹתְךָ בְּלֵב שָׁלֵם. חַיִּים שֶׁלֹּא נִכָּשֵׁל חַס וְשָׁלוֹם בְּשׁוּם חֵטְא וְעָוֹן וְאַשְׁמָה. חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה בְּנַחַת וּבְכָבוֹד וּבְהֶתֵּר. וְלֹא תַטְרִידֵנוּ הַפַּרְנָסָה בְּטִרְדַּת הַזְּמָן. וְתֶן לָנוּ פַּרְנָסָה בְּהַשְׁקֵט וְשַׁלְוָה. פַּרְנָסָה שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ זֶה לָזֶה וְלֹא לְעַם אַחֵר. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לִבֵּנוּ פָּנוּי תָּמִיד לַעֲבוֹדָתֶךָ. וְטַהֵר רַעְיוֹנֵנוּ וּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה אֲנַחְנוּ דְּבוּקִים בְּךָ תָּמִיד.


וּבְכֵן יַעֲלוּ וְיָבוֹאוּ וְיַגִּיעוּ וְיֵרָאוּ וְיֵרָצוּ וְיִשָּׁמְעוּ תְּפִלּוֹתֵינוּ. קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא. וְתוֹצִיא כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנָּפְלוּ לַקְּלִפָּה עַל יְדֵי חַטֹּאתֵינוּ. וְעַל יְדֵי קְדֻשַּׁת יוֹם הַכִּפּוּרִים יִתְעוֹרְרוּ מִדּוֹתֶיךָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. לְךָ ה הַמַּמְלָכָה. אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שמְחָה. וְתִתְפַּשֵּׁט עֲלֵיהֶם קְדֻשַּׁת יוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר עָלֵינוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה תִּטְהָרוּ. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ. וְתַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ. וּמְלֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶךָ. וְהִנָּשא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרֶךָ. וְתֵן שמְחָה לְאַרְצֶךָ וְששֹוֹן לְעִירֶךָ וּצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדֶּךָ. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה צוּרִי וְגוֹאֲלִי. אָמֵן

29.09.2017

1. והצד העלום של תפילת כל נדרי ......... (משה אהרון)

בס"ד.

ליבו של יום הכיפורים הוא נכונותו של הקב"ה לא להסתפק רק במאזניים האישיות של כל אחד ואחת מאתנו.
אלא לתת לנו את האפשרות גם לנצל את הערבות הדדית בניצול זכויות הדדי .
לפיכך יום הכיפורים נפתח בהתכנסות ההדדית של כולנו להיותנו כולנו - כאחד.
לכלל מאזניים הפעם כלליות של כל העם .
ועל מנת שתיווצר אחדות כזו בתוך המואזניים הכלליות כאמור.
לפיכך אנו מקבלים ["על דעת המקום הוא"]
רשות לצרף את כולם גם את העברינים שבנו.
אלא שצירוף ואיחוד שכזה איננו יכול להיות מועיל אלא אם כן מסירים את כל החסמים.
.אלא אם כן אנו מסירים את כל הנידוויים והחרמות , האיסורים וההשבעות
שהטלנו אנו בינינו לבין עצמנו. - מחיצות וחסמים.
רק לאחר השלב הזה שבכל נדריי אנו יכולים לחתום בתפילה ובבקשה :
"ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה"
תפילה שגם בגלל האחדות שבנו ,הפוך את כל הזדונות של כל העם הזה
אך לשגגות .
"יום כיפורים" גם במשעות של "כיסויים" הדדיים שמכסה איש על רעהו......
חתימה טובה

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר