חדשות כיפה

האם יום ירושלים צריך להיות יום חופש?

מהו הציביון הנכון לחג של ירושלים ומה ההבדל בין יום ירושלים לפורים וחנוכה

יום ירושלים, ריקוד דגלים

צילום: Nati Shohat / Flash90.

שאלה: האם עדיף שיום ירושלים יהיה יום עבודה רגיל או יום חופש?

תשובה:

1. ברור שיש אפשרות לקבוע חג כמו שכתוב ב"משנה ברורה": "יכולים בני עיר לתקן בהסכמה ובחרם עליהם ועל הבאים אחריהם לעשות פורים ביום שנעשה בו נס" (סי תרפו ס"ק ח), ובנידון שלנו זה לא רק רשות אלא חובה, ואין כאן מקום להאריך.

2. מה צריך להיות צביון החג הזה? על-פי ההלכה אין חובה לחגיגיות מוגדרת. ואכן קהילות ישראל קבעו חגים רבים על ניסים שארעו להן, ואופיים אינו אחיד. אבל חייב להיות לכל הפחות "משהו אחד" חגיגי. כפי שפוסק החתם סופר: "אבל לעשות שום זכר קצת ולכל הפחות לאסרו בהספד ותענית הוא דאורייתא" (שו"ת חת"ס או"ח סי רח).

3. וכן בזמן בית שני קבעו עשרות חגים על ניצחונות צבאיים או רוחניים, והם רשומים ב"מגילת תענית", אבל כל מה שמוזכר בהם הוא שהם אסורים בהספד ותענית (וכן לא לומר תחנון), אבל לא מוזכר שהם ימי משתה ושמחה (שו"ע או"ח סי תקעג. מ"ב ס"ק א).

סיכום:

אין חובה שיום זה יהיה יום חופש. אבל כמובן רשאין להחליט כן, וכן רשאית קהילה להחליט בעבור עצמה.

עתה נותר לברר האם זהו דבר רצוי או לא; ולצורך זה נסקור את חול המועד, חנוכה ופורים.

1. בחול המועד אין שביתה מוחלטת ממלאכה אלא מצב ביניים. כתב ה"משנה ברורה": "איתא בירושלמי: אמר רבי אבא בר ממל: אילו היה מי שימנה עמי, היתרתי שיהיו עושין מלאכה בחול המועד. כלום אסור לעשות מלאכה, אלא כדי שיהו אוכלין ושותין ויגעין בתורה, ועכשיו אוכלין ושותין ופוחזין". עכ"ל.

וכתב הכל בו: נראה מזה, שאיסור גדול בשחוק יותר ממלאכה, שכוונת השי"ת בנתינת המועד היתה כדי להידבק ביראתו ואהבתו ולעסוק בתורתו התמימה" (סי תקל ס"ק ב).

2. לא ניתן ללמוד מחול המועד לענייננו, כי חול המועד אינו חג של הודאה על ניסים, אלא מצווה מיוחדת; מכל מקום אפשר ללמוד מרוח הדברים.

אין עניין בימי חופש אשר אין להם תוכן רוחני. והפעילות בימי חופש צריכה להיות כך שהיא תביא להוספת דבקות בד.

3. לגבי חנוכה, מוזכר מנהג: "ונהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות" (שו"ע או"ח סי תרע סע א), וכותב המשנה ברורה: "וכתב בשלטי גיבורים וכן הסכים בתשובת חכם צבי, שבמקום שנהגו איסור מלעשות מלאכה כל היום, יש למחות בידם, כי הבטלה עברה היא ומביאה לידי שעמום" (שם ס"ק ה). אם כן, בטלנות היא חטא.

4. לגבי פורים נפסק: "פורים, מותר בעשיית מלאכה, ובמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה, אין עושין, (והאידנא [עכשיו] נהגו בכל מקום שלא לעשות), והעושה אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם" (שו"ע או"ח סי תרצו סע א). אם כן מן הדין מותר לעשות מלאכה, רק שהעם נהג לא לעשותה וחכמים חיזקו מנהג זה.

5. מדוע מחו חכמים כדי לבטל מלאכה בחנוכה ואילו בפורים שבחוה? אפשר למנות שתי סברות:

א. פורים הוא רק יום אחד, מלבד ערים מסופקות אם היו מוקפות, לכן אין זה ביטול גדול כל כך.

ב. בפורים ישנן הרבה מצוות: קריאת המגילה פעמיים, משלוח מנות איש לרעהו, מתנות לאביונים, משתה ושמחה. ואם יעסוק אדם במלאכה לא יוכל להתמסר לשמחת פורים ולמצוות פורים.

ואכן נפסק שמותר לו לעשות מלאכה של שמחה, או מלאכה של מצווה, או מלאכה לצורך פורים (שו"ע או"ח סי תרצו סע א). אבל בחנוכה ישנה רק מצוות הדלקת הנר ואין זה מצדיק ביטול מלאכה. ורק בזמן שנרות דולקים נהגו לבטל מלאכה, כדי שאדם יוכל להתמסר כולו למצווה זו (ועיין עוד שאילת שלמה א, סי קע עמ 346).

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר