שואת צפון אפריקה: השואה ששכחנו

"שואת יהודי אירופה", זהו אחד השמות הנפוצים, המופיע בין השאר גם בספרי הלימוד של משרד החינוך, שנועד לבטא את זוועת המלחמה ההיא. אלא שעבור יהודים רבים, כאלה שאתנו וכאלה שכבר אינם אתנו, מבטא דווקא ביטוי זה את הכחשת השואה הקשה מנשוא. במשך שנים רבות, ולמעשה עד היום, שואת יהדות ארצות ערב נשכחה ונשברה אל מזח שואה אירופאית של שלג ויידישע מאמע. אחר שבין דפי היסטוריית ההגמוניה האירופאית כמעט אבד סיפורם הקשה של יהודי לוב, מצליח ספר חדש להכניס את השואה הנשכחת אל לב החברה הישראלית שהתעלמה, בין במודע ובין שלא במודע. "בנגאזי-ברגן-בלזן" הוא הרבה יותר מעוד סיפור שואה.

1938. האיטלקים, שלטי לוב, מחילים את חוקי הגזע הנאצים על המדינה האפריקאית והחלו משפילים עד אפר את המוני היהודים שחיו עד כה כחלק מן המעמד הבינוני והגבוה במדינה בעיקר בערים טירופלי ובנגאזי. ב-1940 רוכזו היהודים במחנה ג'אדו, שם מתו באלפיהם מרעב, מחלות וכמובן רצח. רבים מיהודי לוב הוגלו לאירופה אל מחנות העבודה, אל עבר מוות הארובה של מחנות ההשמדה. אחת מהן היא אמו של הסופר יוסי סוכרי, אשר בספר חדש מגולל את סיפורם העלום של יהודי לוב, כאשר הוא מלווה את משפחת חג'ג' שנעקרת מהעיר בנגאזי ולאחר מסעות סבל מגיעה אל מחנה הריכוז ברגן בלזן.

גיבורת הספר היא סילבנה, אישה משכילה יפת תואר בעלת אומץ לב, שעולמה הפנימי המופלא וסערות רוע המציאות משתרבבים זה בזה בחכמת לבו ועטו של סוכרי. אשת המדבר בעלת שיער שחרחר שעד אותו יום מר התבדר ברוח החמה, נזרקת אל סמטאות השלג של הגטו כאשר שפתם של היהודים המקומיים זרה לה, והם רואים בה כמי שזרה להם.

(צילום: שלומית כרמלי)

"נסה לתאר לעצמך, מדובר בבני אדם שחיו בחום של 50 מעלות, אנשים שדיברו רק ערבית ואיטלקית, אנשים שהחזות החיצונית שלהם נראית אחרת לגמרי מזו האירופאית והם מוצאים עצמם כמיעוט מבודד בתוך הגטו קשה היום", מנסה סודרי בראיון לכיפה להעביר את הצמרמורת של הימים ההם, צמרמורת שבספרו עולה לא אחת. "יהודי לוב היו נראים כמי שנחתו מעולם אחר, הם חוו קשיים ייחודים שלא היו מנת חלקם של היהודים האירופאים וממילא גם לא זכו לציון בהיסטוריה הישראלית. העובדה שגם בתוך הגטו הם נבדלו מהיהודים האירופאים יצרה באופן טבעי גם מתח מסוים, שהוסיף על הקושי שגם ככה היה נחלת כולם".

"בנגאזי-ברגן-בלזן" נכתב אחר מחקר יסודי ועמוק של סוכרי בהיסטוריה של הקהילה היהודית של לוב, היסטוריה המתפארת בין עמודי ספרו של סוכרי כמי שלא זכתה להתפאר כמעט בשום מקום אחר. "כשניצולים הגיעו לארץ וסיפרו שהיו איתם במחנה יהודים מארצות ערב, חשבו שהם השתגעו, שהמלחמה הטריפה את דעתם, לא האמינו להם", מספר סוכרי ומוסיף כי "במסגרת התחקיר גיליתי שבשנות ה-50 פנו יוצאי לוב, ניצולי שואה, אל נחום גולדמן, מי שמונה לשאת ולתת מול הגרמנים על השילומים, במטרה שיכיר בהם כניצולים. גולדמן הטיח בהם שלא יתפסו טרמפ על השואה".

"היש הפליה בוטה יותר?", הוא שואל בזעם. "ניצול שואה שהיה במחנה ברגן בלזן ואומרים לו אתה 'נצלן'? אתה תופס טרמפ?". אותם יוצאי לוב לא נכנעו ופנו אל קנצלר גרמניה בעצמו וזה היה צריך לפנות אל השלטונות בישראל על מנת לאשר ולשכנע שאכן, יהודי לוב היו בשואה ונרצחו באלפיהם בציפורני הנשר הנאצי.

(צילום: שלומית כרמלי)

"שואת יהודי ארצות ערב סובלת מקשר של שתיקה, לא שומעים עליה והיא אינה נמצאת בספירה הציבורית", אומר סוכרי. "במקרים רבים הספרות מדובבת את ההיסטוריה ואני מקווה שכך יקרה גם במקרה הזה". במסגרת תכנית השואה החדשה של משרד החינוך נכנס "בנגאזי-ברגן-בלזן" לתכנית הלימודים כספר קריאה חובה לכיתות י"א - י"ב, תחילתו של תיקון היסטורי. "ההשתקה מתה" אומר סוכרי "הסכר כבר נפרץ והספר שלי תרם לזה, הוא כמובן לא היחיד, צריך לשמור על צניעות, אבל הספר מציג עוד נרטיב של קבוצה שהסיפור שלה הודר".

אתה מדבר עם ניצולי שואת לוב, איך הם מגיבים כשהם רואים את הספר שלהם במכרז החברה הישראלית?

"הם מאוד מאוד שמחים, הם אומרים שעד היום לא קיבלו מעמד ראוי ורואים בספר תרומה למעמדם, כמעט אישור לסבל שלהם ושל שאר יהדות צפון אפריקה. כשהם הגיעו לארץ הם הגיעו חבולים פיזית ונפשית ולא היה להם את הכוח להילחם על מעמדם ולהעלות שוב את חוויות השואה והגטו. הספר בהחלט מקדם מהלך של מיקום שואת יהודי צפון אפריקה בתודעה הקולקטיבית, אני מופתע מההד שהוא קיבל שהוא הרבה מעבר למה שציפיתי ואני שמח על כך".

יכול להיות שמה שהיה חסר לשואת יהודי צפון אפריקה, המזרחיים, הוא פרוזה ואמנות ופחות מחקר?

"כך אני חושב. אני סופר וככזה מה שמעניין אותי אלו הדמויות והכתיבה. כתבתי ספרות טובה שמצליחה לשבור את החומות, זו כוחה של אמנות. אבל זה לא מספיק, אנחנו נלחם, לא נוותר, עד שהתרבות שלנו תהיה חלק אינטגרלי מהתרבות הישראלית ושההיררכיה תיפסק. המוסיקה הערבית של מרוקו, התיאטרון הצפון אפריקאי כמו הריקוד, התיאטרון וההיסטוריה בכלל, אני רוצה שיקבלו ביטוי אדיר בחברה הישראלית. לא יתכן שרק חמש אחוז מהספרות ההיסטורית עוסקת ביהודי צפון אפריקה ואילו כל השאר על היהדות האירופאית. חצי מיהודי המדינה הם אנשים שבאות מקהילות צפון אפריקאיות ומזרחיות ולא יתכן שאין לכך ביטוי בתרבות שלנו. לא יתכן שהחברה הישראלית השתיקה את ניצולי השואה".

ערב יום השואה, תשע"ד 2014. ניצולי שואה שאט אט מכריעה אותם זקנתם, מביטים אל החברה שלנו, אל התרבות שלנו, ופשוט לא מבינים כיצד זה שכחנו אותם. כיצד לא מצאנו לסבל שלהם משמעות. כיצד לא מצאנו לו מספיק מקום במורשת ישראל. מצננים כוס תה בנשיפה רפה, יישבו הערב בבתיהם הניצולים האחרונים של שואת מרוקו, שואת אלג'יר, שואת תוניסיה, שואת עיראק ושואת לוב, שכבר עייפו לתהות כיצד הפכה שואת העם היהודי כולו ל"שואת יהודי אירופה". "בנגאזי-ברגן-בלגזן", יוסי סוכרי ובניהם של הניצולים ימשיכו להילחם ולהזכיר את המובן מאליו. כי אנחנו את שואת המזרחיים, שכחנו.

(צילום: שלומית כרמלי)