פרופסור יעקב כץ: אין שום בעיה ללמד ילד קטן על השואה

"אין שום בעיה ללמד ילד קטן על השואה, וזה אפילו דבר נצרך. השאלה היא איך להתאים נושא כבד כזה לילדים ולא האם ללמד", אומר פרופסור יעקב כץ, שכיהן בעבר כיו"ר המזכירות הפדגוגית של במשרד החינוך והיום משמש נשיא המכללה ירושלים, בראיון ל'כיפה' כשהוא מתייחס לשאלה האם וכיצד יש ללמד ילדים קטנים על השואה.

"אין לי דעה נחרצת לגבי לימודי שואה בגני ילדים", אומר פרופסור כץ בנוגע להכרזתו של הרב שי פירון בנוגע להכנסת לימודי שואה בגנים, הכרזה שגובתה אתמול בראיון עם הרב פירון ב'כיפה', כשהאחרון מכנה את העובדה שאין תכנית לימודים שכזאת 'מחדל'. “עם זאת, בוודאי שהחל מכיתה א' ניתן וצריך להתייחס לנושאים הללו, כשבכל גיל צריך להתמודד עם הדברים אחרת", אומר פרופסור כץ.

לדבריו, “יש היום סרטים, ספרים ועוד ועוד דרכים להמחשת השואה. צריך לתאר את הדברים על פי יכולת הילד לקלוט ולא להיכנס לתיאורים זוועתיים. אין שום סיבה לזהות את השואה דווקא עם הזוועות בגילאים כאלו. צריך לספר להם על הגבורה, על הדלקת נרות בסתר, על הנחת תפילין. אלו דברים שחשוב ואפשר ללמד. יש סרטים קצרים, לא רשימת שינדלר וסרטים ידועים נוספים, שבעזרתם אפשר ללמד. הזוועות לא מחנכות בהכרח את האנשים אלא רק מפחידות אותם".

(צילום: אסף פולק)

"אין היום בעולם היהודי דבר שמאחד את היהודים יותר מהשואה. אפשר ללכת לקהילה יהודית במונגוליה, בארצות הברית או ברוסיה וכולם יהיו מאוד רציניים ויקשיבו כשידברו על השואה. זה לא יקרה אם נדבר על יו"ש, על הפוליטיקה הישראלית או נושאים אחרים. הנושא של השואה קיומי לעם ישראל, וכלל שאנו נשלב את הוראת השואה בקרב הילדים כך יהיה יותר טוב".

ומה לגבי ילדים קטנים, בגילאי 3 ומעלה? גם לזה, עונה פרופסור כץ, יש פתרון. “קשה ללמד ילד בגיל כזה אבל גם לא מלמדים מתמטיקה בגיל 3. מה שכן, צריך להתחיל להסביר ולהוציא את המתוק מהעז. השואה היא אירוע קשה מאוד, אבל אם נתגבר על הפחד הטבעי מהזוועות ונדבר על הגבורה של היהודי הפשוט, לא של הפרטיזנים, הם יבינו. צריך להראות את הגבורה, ללמד על הקהילות, על התפקוד שלהם בגטאות, על כך שהילדים עזרו להביא אוכל הביתה. חובה ללמד אותם על כך. זה דבר יסודי בעיגון הזהות היהודית שלנו”.

ביום חמישי יתקיים חידון מורשת השואה הארצי במכללה ירושלים ביוזמת המכללה, המרכז ללימודי השואה והחמ"ד, בו יגיעו 24 התלמידים והתלמידות שהגיעו לגמר ויענו על שאלות בנוגע לחיים היהודיים בתקופת השואה, שחרור המחנות, קיום החיים היהודים בצל השואה ועוד. אומנם, לא מדובר בילדים קטנים מאוד, אך פרופסור כץ מבהיר כי זוהי דוגמא נוספת לכך שניתן ללמד על השואה ולעורר את עניינם של הילדים בלי לפגוע בנפשם הרכה.

"היו אנשים שהיו בשואה ושרדו, וגם אנחנו יכולים לשרוד את האי נעימות ההתחלתית מהוראת השואה. זה לא קל אבל זה נצרך. מדובר בדבק האחרון של עם ישראל. לא השבת מחברת ביננו, לא ירושלים או התפילות, אלא השואה היא שמחברת", מסביר פרופסור כץ.

"צריך לדעת איך להסיבר לילד קטן על האבל, על מוות, בצורה רכה ואמפטית. אפשר להסביר לילד בן 3 על אירוע היסטורי מאוד מעציב, לא יפה ולא מקובל. לא צריך לפרטים אבל כן לטעת את הזיכרון. לאחר מכן לפתח את הזיכרון עם סיפורים, מחקרים, סרטים וכדומה.

"מוות הוא דבר טבעי, עוד תחנה בחיים, וילד צריך ללמוד גם עליה. ילד יכול לעמוד בזה. לא צריך לפחד מהנפש הפגיעה של הילד. ילד בן 3 ובן 10 הם לא פגיעים כל כך ועצב זה חלק מהחיים. הקב"ה לא מנסה אותנו בדברים שאנחנו לא יכולים לעמוד בהם. צריך למצוא את הדרך להסביר. יש מומחים גדולים שיודעים להסביר, גננות יודעות להבהיר את הנושא של אבל ויודעות איך להסביר מה היה בשואה כדי שהילד יבין ויזכור. לאחר מכן בשלב מאוחר מגבים את זה עם ידיעות ועומק".