ממעמקים

אחת מהעדויות המצמררות על תקופת השואה נמצאת בשו"ת ייחודי שנכתב על ידי הרב אפרים אשרי, שהיה רב בגיטו קובנא ונשאל שאלות הלכתיות שרבנים מעטים התמודדו עם שכמותם. כל שאלה בשו"ת היא סיפור וכל תשובה הלכתית הופכת למשא רגשי ונפשי. שתי שאלות מתוך ארבעת חלקי השו"ת נמצאות כאן לפניכם

חדשות כיפה הרב אפרים אשרי 01/05/11 00:00 כז בניסן התשעא

ממעמקים

מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה על חללי בת עמי, שנהרגו נטבחו ונשרפו על קידוש שמו הגדול על ידי הרשעים הגרמנים ימ״ש, ובזכרי את ״היום השחור״ - כפי שיהודי גיטו קובנו

כינו את היום המר והנמהר, יום ח׳ לחודש מרחשון תש״ב - נפשי עלי תתמוגג ולבי נמס בקרבי על הרג אנשים נשים וטף, זקנים עם נערים, יונקים ועוללי מפוחים בזרועות אמות רחמניות, כולם נספו בידי האויב אשר לא ידע רחם, הרג ולא חמל ורווה דם נקיים טהורים וקדושים.

אז ביום ההוא יצא הצו מהנאצים הארורים שעל כל יושבי הגיטו בלי שום יוצא מהכלל מוטל להתיצב ב״מגרש הדמוקרטי״... שבתוך הגיטו לשם סקירה על יד הגרמנים, וכל שלא ימלא אחרי הצו הזה וישאר בביתו אחת דתו להמית .אין לשער ואין לתאר את גודל הפחד והבהלה שאחזו את יהודי הגיטו, כולם ידעו שביום זה יוכרע גורלם אם לשבט או לחסד. וכולם יעברו תחת שבט הבקורת של מטה החובלים והזעם של הרוצחים שיחרצו את משפטם לחיים או למות.

בתי הגיטו התרוקנו מיושביהם, הורים הובילו את ילדיהם הקטנים ובנים תמכו וסעדו את אבותיהם הזקנים שהלכו על משענתם, חולים ותשושי כח נישאו על ידי בני משפחתם, כולם הלכו הלוך ילך ובכה למגרש הזוועות, קולות הבכיה והתאניה ואניה בקעו את האויר תנות לא אוכל את קולות השבר היגון והאנחה שנשמעו מכל צד, לא ידענו מה בסופנו אבל אחת ידענו נגזרנו ואבדנו.

ויום זה היה יום סגריר וסופה הגשם והשלג נתכו ביחד מן השמים כאילו יושבי מרום בשמי ערבות מלאכי מעלה משרתי א־ל כח שאלות ותשובות ממעמקים, חלק כ׳ כפז עליון גם הם נבהלו נחפזו וזה אל זה שואלים, איה א־ל א־לים, אנה, שוכן מעולים רחם על שארית צאן מרעיתך הטובל לטבח כצאן טבחה.

וככה התאספו על המגרש הזה כל יושבי הגיטו שמנו אז כשלושים אלף איש שחיכו להופעתו של אחד מהמרצחים הגרמנים, שהיה ידוע לשמצה בשם רוקא, הוא היה הסעלעקטאר מטעם הגיסטפו ובידו ניתן הגורל של כל יהודי הגיטו כחומר ביד היוצר ברצותו מחיה וברצותו ממותת.

ואז במעמד זה ניגש אלי ר׳ אליהו מווארשא הי״ד, אחד מהפליטים שנמלטו מווארשא לליטא בחפשו מפלט לנפשו, אבל נפל מן הפח אל הפחת, שהרי גם לליטא הגיעה ידם הטמאה של הנאצים שאמרה לכלות את ישראל, ומכיון שהיטב הכיר את דרכם של הרשעים הללו, הוא ידע שחלק גדול מהנצבים על המגרש הזה יספה ולא יזכה לראות את אור החיים עלי אדמות כי מחר למועד הזה יוצאו אלפים להורג, - הוא שאל אותי מהו נוסח הברכה שעל מקדשי שמו יתברך מוטל לברך, האם עליהם לברך אקב״ו ״על קדוש השם״ - לפני מותם, או עליהם לברך אקב״ו ״לקדש את השם״, והוא אמר לי, כי הוא רוצה לדעת בעצמו איך לברך, אם ח״ו יגיע לידי כך, ומלבד זאת הוא רוצה לקיים מצוה, אולי האחרוגה בימי חייו, והיא, לעבור בין הפקודים למות וללמדם כדת מה לעשות אם תגיע שעתם האחרונה ולזכותם שיברכו את הברכה כפי הדין.

אם מותר להכניס עצמו לסכנה בגלל תורה ותפלה בצבור
ביום י״ג אלול תש״ב הוציא הצר הצורר הנאצי ימ״ש את הצו שאסור ליהודים בלואי הגיטו לברך את ה׳ במקהלות ולהתאסף בבתי כנסיות ובתי מדרשות לתורה ולתפלה ולזעוק לה׳ בצר להם ולהפיל לפניו תחינה שיעזור להם ויושיע לחלץ נפשם מן המיצר ולפדותם מרדת שחת.

כלואי הגיטו שבורי הלב ונדכאי הרוח, רצוצי הגוף ומרי הנפש אחרי יום של עבודת כפיה מפרכת נוהגים היו לנשות את עמלם בהתאםפם במקדש מעט, בית הכנסת ובית המדרש, ולקבוע עתים לתורה מפי מלמדים להועיל בהברות ש״ם ומשניות ולשמוע דברי תוכחה ומוסר, עידוד ונוחם מפי רבנים ודרשנים שהנעימו מדברותיהם והעניקו לשומעים מצוף אמרי נועם של דברי חז״ל ונסכו לתוכם רוח תקוה ובטחון אמונה ויראה בקדוש ישראל צורו וגואלו שיקום להשיב נקם לצריו ולמחוץ ראש הפתן הנאצי על ארץ רבה ורבבות אלפי ישראל יזכו לראות בעיניהם נקמת דם עבדיו השפוך.

וגם אני זכיתי להיות ממצדיקי הרבים שהמשיכו בתוך חשרת החושך ואפלת הצרות להרביץ תורה לעם ה׳ ובבית מדרשי שהיה מפורסם וידוע בשם ״אבא יחזקאל׳ס קלויז״ המשכתי להגיד לפני קהל ועדה את שעורי הקבועים ונם אחר כך כשהזדים הארורים נטו קו על בית המדרש הזה שחתו את הודו ועשאוהו לבית םוהר העתקתי את מושבי לתוך ״הלוית המת קלויז״ ולבית הכנסת שבבית גאפינוביץ שברחוב וויטנא ולתוך בית הכנסת של חיים שאפיר שברחוב ווארענא סמוך לבית ״מועצת הזקנים״ (עלצטען ראט) וביחוד התמסרתי לשעורים היומיים שלימדתי בחברת ״תפארת בחורים כל המקומות הללו חזקתי כעזרת שוכן מרומים ברכים כושלות ורפות חרוח של צעירי ישראל והמוני עם, והתאמצתי ללמדם בינה ודעת שידעו ויבינו שכשם שמברכין על הטובה כך מברכים על הרעה ועלינו להוחיל דומם לעזרת ה׳ ולישועתו כי טוב ה׳ לקוויו ולמיחלים לחסדו וקרוב הוא לכל קוראיו אשר יקראוהו באמת, ושעלינו להזדיין באמונה ובטחון לשאת עול בשמחה ורצון כי יש תקוה לאחריתנו.

והנה הרשעים הארורים שלבם האכזר חרש אך רע כל היום על זרע עם קדוש מעינם לא נעלם מקור הכוח והעידוד הנובע ממקומות התורה והתפלה ומאחר שכל־מגמתם ושאיפתם היתד. להכניס בלבות הכלואים רוח של יאוש ואבדן עצה, לכן הם גזרו כאמור את גזרתם שאסור ליהודים כלואי־הגיטו לברך את ה׳ במקהלות בבתי הכנסת ובתי המדרש ולהתאסף שם לשם תפלה ולימוד, וכל העובר על הפקודה אחת דתו להמית.

ואז בזמן ההוא בא אלי ר׳ נפתלי וויינטרויב הי״ד גבאי בית הכנסת של גפינוביץ הי״ד ושאל אותי כדינה של תורה, אם מחויב הוא להסתכן בסכנת גוף ונפש לילך להתפלל בציבור בקלויז שהיה רג׳יל בו להשכים ולהעריב? האם מחוייב הוא למסור את נפשו על תורה ותפלה או לא?

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן