איפה היה אלוקים בשואה?
אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב על איך שנרצחו כ"כ הרבה אנשים באכזריות ובצורות משונות, על ההשפלות הנוראיות, הניסויים, על איך שאנשים איבדו משפחות, עברו עינויי גוף ונפש...
מה שאני הכי לא מבינה בכל סיפור הסבל הזה הוא איפה היה אלוקים? איפה הוא התחבא?
כן, כן, יש אנשים שניצלו וקרו להם ניסים, והם מספרי על השגחה צמודה. ואני שמחה שהאלוקים היה שם בשבילם. אבל הוא לא היה שם בשביל כ"כ הרבה אנשים אחרים. הוא לא היה שם בשביל 6 מליון יהודים אחרים. אני לא מבינה את זה. זה פשוט לא נתפס.
הוא ברא עולם, נתן חיים לאנשים, אז למה לעשות להם ככה? בגלל שהם מתנהגים מגעיל. הורסים ומשחטים את העולם? אז מה? תרגע עם הכעס שלך! שיט. אתה אלוקים למען ה', תשלוט על עצמך.
אוך, אני יודעת שאני כותבת נורא וכופר וכל זה, אבל מגעיל לי לחשוב על התקופה הזו. מגעיל לי לחשוב שאני מאמינה באלוקים שהיה אחראי על השואה. על רצח של כ"כ הרבה אנשים. מגעיל לי. מה אני אעשה?
אני יודעת שהשואה זה כמו כל ארוע רע שקורה. אני יכולה באותה מידה לשאול איפה הוא היה ברצח באיתמר או בתאונת רכבת שהיתה בתחילת שנה או סתם איפה הוא נמצא כשיש כל כך הרבה חולי סרטן בעולם ושהם עוברים ממש שואה פרטית משל עצמם.
למה הוא עושה לנו רע? למה הוא לא פה בשבילנו?
זה כמו שיש לך הורים אבל הם נוטשים אותך על איזה הר ומצפים ממך להתמודד לבד, להצליח לשרוד. אז נניח ואתה מוצא אוכל ומצליח לטפל בעצמך בתור תינוק, בדרך אתה בטוח תיפול באיזה שלב, פעם לא יהיה לך אוכל, אולי גם בפעם הראשונה שתעמוד על הרגליים תתגלגל במדרון ההר ותשבור כמה צלעות. אבל אחרי כל הסיפור כשתגיע ללמטה אל מקום יישוב, אם תבוא לאנשים ותשאל אותם איפה ההורים שלך הם יאמרו לך כמה שההורים אוהבים אותך, כמה שהם שם בשבילך, ושכל העצמות השבורות הן רק בשבילך! כדי שתרגיש טוב. זה יחזק אותך. זה יגרום לך ללכת יותר טוב. אז מה אם לא תצליח ללכת רגיל ומעכשיו והלאה ותצלע לכל החיים? זה בשבילך!
אנשים כאילו אומרים: אז מה אם הכאב לב שהאלוקים עושה לנו גורמים לצלקת שאי אפשר להתשחרר ממנה? אז מה אם הוא ממית לנו דמות קרובה או סתם מנסה אותנו בכל מיני קשיים? זה בשבילנו! זה הרי בדיוק כמו אותו תינוק. גם אם נצליח ללכת על הרגליים- גם אם נחזור לתפקד אחרי כל הקשיים, בסוף לא נחזור למצב הנורמאלי, אולי נצליח