עזוב תעזוב עמו

"אהבת ישראל" אין פירושה להתעלם מכל התופעות השליליות שישנן באומה, אלא פירושה שעם כל החסרונות צריכים אנו לזכור שאנחנו כולנו, הטובים והרעים שבנו, הננו עם אחד החייבים לחיות יחד ולהתמודד יחד על קיומנו והגשמת ייעודינו.

חדשות כיפה הרב יעקב פילבר 11/05/16 16:00 ג באייר התשעו

עזוב תעזוב עמו
פרטי, צילום: פרטי

"אהבת ישראל" אין פירושה להתעלם מכל התופעות השליליות שישנן באומה, אלא פירושה שעם כל החסרונות צריכים אנו לזכור שאנחנו כולנו, הטובים והרעים שבנו, הננו עם אחד החייבים לחיות יחד ולהתמודד יחד על קיומנו והגשמת ייעודינו, וכך כתב הראי"ה בספרו "אורות" (עמ' קמט): "האהבה הגדולה שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל גם אחרי הביקורת היותר חופשית הננו מוצאים את עצמיותה נקיה מכל מום, כולך יפה רעיתי ומום אין בך". ואכן בכמה מצוות מלמדת אותנו התורה על החובה לסייע גם לאויבים ושונאים שיש לנו בתוך עם ישראל כמו במצות השבת אבידה לאויב ("כי תפגע שור אויבך או חמורו טועה השב תשיבנו לו" -שמות כג ד) או מצוות פריקה וטעינה לשונא, כמו שאמרו במסכת פסחים (קיג ב):שהשונא האמור בפרשת "כי תראה חמור שונאך" הוא מישראל. ולמרות כל זאת עדים אנו בימים אלו ש"אהבת ישראל" במחננו עומדת בהתנגשות עם אהבתנו לארץ ישראל. האירועים של עקירת ישובים בחבל קטיף, הריסתם והפיכת יושביהם לפליטים חסרי בית של קבע, או אלימות האלות והסוסים של השוטרים שהכו ללא הבחנה גם בראשי ילדים תמימים ושעטו בסוסיהם לעבר המון בעמונה, כל אלו הביאו רבים וטובים להרהר בקול רם על המשך ההזדהות שלהם עם המדינה ומוסדותיה. מחשבת ההתנתקות הזו גולשת לפעמים לשנאת חלקים מהחברה היהודית,.עד כדי אמירות על אנשי המחנה האחר שהם אינם האחים שלנו.

כנגד התופעה הזו יש להביא את הכתוב: "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו, עזב תעזוב עמו" (שמות כג ה), וכך היה מסביר אותו מו"ר הרב צבי יהודה: צבור הוא ראשי תיבות של צדיקים בנונים ורשעים, ובמצב הנורמאלי הצדיקים [צ] הם בראש, אחריהם [ב] הבינונים, ובסוף גם [ר] הרשעים. והוסיף בשם הבשע"ט: אבל יש מצב שהחברה היא חומרנית (ה"חמור" רומז לחומריות שההשתקעות בה מביאה לרשעות,) ומתוך כך מגיעים למצב של "רובץתחת משאו"., אבל לפעמים מופיעה תסבוכת נוראה שבה הרשעים [ר] הם בראש למעלה, ואז הצבו"ר הופך לרוב"ץ (רשעים, בנונים וצדיקים למטה בסוף), ואז יש חשק לברוח, חס ושלום, על כך אומרת התורה: "לא תוכל להתעלם", אין שום אפשרות לברוח", וממשיך הרצי"ה ואומר: "זאת המדינה שלנו, זאת ממשלתנו, 'וחדלת מעזוב לו' - חלילה וחס, לא קיימת אפשרות כזו. אולי יש אנשים שהיו רוצים להפטר ממנה - אנו לא ניתן להם את "נחת הרוח" הזו, לא ניפטר, לא נברח, לא נעזוב,. אנו נעזור: "עזוב תעזוב עמו" אנחנו ביחד עם כלל-ישראל, על אף כל הצרות, וגם צרות מבפנים, אבל אנו שייכים לכלל-ישראל על אף כל הסיבוכים. כמו שאנו אומרים על ביאת המשיח: "עם כל זה אחכה לו", עם כל הסיבוכים, שהרי על הקב"ה נאמר: "השוכן אתם בתוך טומאתם". אין כאן פשרנות ושום ויתורים, אלא צריך עמידה בתוקף, אבל בפנים".כך היה הרצי"ה משנן לנו.

עוד היה הרצי"ה מביא לנו את דברי הספר "פרי הארץ" (של רבי מנחם מנדל מויטבסק רבו של בעל התניא) שכתב: " ואל יפריש עצמו מן הכלל להיות הוא פרט, כי לא יהיה לו חלק בהשפעות של כלל ישראל. ובתוך הכלל (שאין לפרוש ממנו נמצאים) אף הרעים מאד, שיש לדון לזכות אף לכת רעים מאד, כי אנוסים הם מאד. וזה יזהר (לדונם לזכות), כי לפעמים משבח ודן לזכות את פושעי ישראל וגורם זכות גם למעלה ושמחה לשכינה אמנו אם הבנים" (ועיין הדברים במילואם בספרי "אילת השחר" עמ' קה). זו היתה השקפת עולמו של מו"ר הרצי"ה שאותה הטיף לנו והוא ראה אותם לא פחות, ואולי יותר, מחשיבותה של ארץ ישראל.

ר' מאיר שמחה מדוינסק בספרו "משך חכמה" (פר' כי תצא) כותב כי השנאה המוזכרת בפרשת משפטים אינה רלוואנטית לימינו, והסברו הוא שמה שנכתב בפרשת "משפטים" על "אויבך" ו"שונאך" מתייחס לפי הגמ' בפסחים לאדם שעבר עבירה שרק אותו מותר לשנוא, אבל בפרשת "כי תצא" השמיטה התורה את האויב והשונא וכתבה רק: "לא תראה חמור אחיך" - מה פשר ההשמטה הזו? והוא מסביר שפרשת משפטים שנאמרה קודם חטא העגל, כאשר עם ישראל היו כולו ממלכת גוי קדוש, אז היה מותר להם לשנוא את העובר עבירה מפני שכלל הציבור היו צדיקים שלא חטאו. אבל בספר דברים שהיה אחרי חטא העגל ושאר חטאי המדבר, אז כשראה אדם את חבירו חוטא, באותה שעה אם יפשפש במעשי עצמו ימצא גם בעצמו כמה מכשולים ופקפוקים שיש בו, וכיון שהוא עצמו חוטא אסור לו לשנוא את הזולת, כי רק מי שהוא בעצמו סר מרע וצדיק תמים בדרכיו, רק הוא יכול לשנוא, אבל - מסיים שם ה"משך חכמה" - קשה למצוא איש כזה אחרי חטא העגל, כמו שאמרו: ראיתי בני עליה והמה מועטים. על כן שוב אין התורה בספר דברים מזכירה את השונא אלא כותבת "אחיך" סתם. היוצא מדבריו כשאנו מדברים היום על "אהבת ישראל" אין אנו חייבים לחבק את מבקשי רעתנו, אדרבא יש להוקיע את מעשיהם הנלוזים, ויש להיאבק בכל האמצעים החוקיים להצלחת דרכנו, לא בחנופה ולא ברגשי נחיתות, לא בהתבטלות ולא בנסיון למצוא חן, אבל יחד עם זאת לא בשנאה ולא בהתלהמות, וגם אם המציאות כואבת לנו עלינו להתעלות מעל הכעסים, לא להרים ידיים ולא לנהוג באלימות, אלא להמשיך באמונתנו בצדקת הדרך ולעשות זאת בתוך כלל ישראל ולא בפרישה ממנו, וכן הדברים אמורים כלפי המחנה הפנימי שלנו, לא לפורר אותו בפסילת איש את זולתו או הטחת האשמות, אל ניצור קבוצות שיש להם "קו" מתבדל, ההבדלים שבין החלקים במחנה הציוני דתי הם פעוטים ובטלים בששים, ובגלל המשימות הגדולות העומדות בפנינו עלינו להתעלם מהם ולפעול כאיש אחד בלב אחד למען תורתנו , עמנו וערי אלוקינו, וה' יעשה הטוב בעיניו.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן