"בכל שנות השואה סבא לא בכה. בהכרזת המדינה דווקא כן"

מה הספקנו בשנה האחרונה וכיצד השתננו מהשנה הקודמת? שידרגנו את הפלאפון לגרסה חדשה? לעומת השינויים שאנו עוברים בחיי השגרה, מדהים לראות את השינוי שעברו ניצולי השואה בין שנת 1945 לשנת 1946.

סבא שלי, יוסף אנזל, עבר את כל חמש שנות השואה, מגיל 16, ועד גיל 21. כך הוא נראה ביום השחרור ממחנה בוכנוולד, כפי שצולם על ידי חייל אמריקאי.

(צילום: באדיבות המשפחה)

לעומת זאת, הנה הוא כעבור שנה כלוחם מן המניין, בטירת צבי.

(צילום: באדיבות המשפחה)

בשבת חול המועד פסח, קראנו את חזון העצמות היבשות. לפני 69 שנים, באותו יום שישי שבו הכריז בן גוריון על הקמת המדינה, היה סבא תורן מטבח בטירת צבי. בחדר האוכל, היה מכשיר הרדיו היחיד בקיבוץ וכך הוא שמע לבדו את בן גוריון מכריז על הקמת המדינה.

באותו רגע, פרץ סבא בבכי. ברבות השנים הוא סיפר לי כי מעולם לא בכה,גם לא במשך כל שנות השואה. אז מה גרם לו לבכות דוקא עכשיו? סבא יוסף סיפר כי הוא כבר ראה את חזון העצמות היבשות. לפני השחרור מבוכנוולד, לאחר צעדת המוות, הוא שכב בתוך ערמת שלדים וציפה למותו.

עם בריחת הגרמנים מהמחנה ובעקבותיה השקט שהשתרר, הבין סבא כי הוא בחיים וקם מערמת השלדים. הוא תמיד אמר שלשלד "מוזלמן", אל היתה כל מחשבה, פרט למחשבה כיצד להשיג מזון ולשרוד בזמן הקרוב.

שנה לאחר מכן נראה כאילו הכל נשכח. לאט לאט, החל בשר לעלות על העצמות היבשות ועם הבשר הגיעה גם הרוח. מיד עם השחרור, כל מה שעניין את סבא יוסף ואלפי ניצולים נוספים, זו העליה לארץ. הוא עלה במסגרת עליה ב' באניית המעפילים "תל חי", שהייתה צריכה להגיע לארץ ב-יא' באדר, יום תל חי.

עם תפיסת האנייה בידי הבריטים, עלה סבא לתורן ולקח את דגל ישראל, שנתפר בתחילת ההפלגה ממצנחים גרמניים. לאחר שהייה בעתלית, הוא הגיע לטירת צבי ושם התנדב מיד להגנה כנשק וכחבלן.

סבא סיפר כיצד עבר את חזון העצמות וכששמע את דוד בן גוריון מכריז על הקמת המדינה, הוא חש כי המשיח הגיע. לכן בכה דווקא עכשיו ובפעם הראשונה.

שנה אחת בלבד הפרידה בין החושך של השואה, לבין האור החזק הארץ ישראלי, שם על הדשא בטירת צבי עם הנשק ביד החגור והמדים. הבדל של שנה, בין פסח דרך יום השואה היישר אל יום העצמאות.

 בעז כהן הוא מג"ד במיל' ונכדו של יוסף אנזל ז"ל