חדשות כיפה

כשהחוקים מתבטלים והסטטיסטיקות נעלמות

בתוך חודש אחד מופיעים ארבעה ימים מלאי הוד: יום השואה ויום הזכרון, יום העצמאות ויום ירושלים - ופותחים צוהר אל סוד חייו של עם ישראל. הם מלמדים שאף פעם אין להתייאש ושאסור לאבד את התקווה

a katz / Shutterstock.com

צילום: a katz / Shutterstock.com

אם היו מספרים לכם על אדם שעבר תאונת דרכים קשה, נפצע אנושות והרופאים נלחמו על חייו.

אם היו מספרים לכם שאותו אדם השתקם, החלים וזכה באולפיאדה בשלוש מדליות זהב - ריצה, שחיה וקפיצה לרוחק.

כמה זמן לדעתכם חלף בין האירוע הראשון לשני?

עשר שנים?

עשרים שנה?

ומה אם היו מספרים לכם שחלפו...חודשיים?

לא הייתם מאמינים, נכון?

הרי מהפך תהומי כזה אינו יכול להתרחש בזמן כה קצר. זה פשוט בלתי אפשרי!

ואם לא היה מדובר באדם אלא בעם, האם אז התשובה היתה שונה?

מסתבר שלא.

אם כבר היא רק היתה נחרצת עוד יותר.

במערכת ענקית בסדר גודל של עם כדי לחולל שינוי וליצור מהפכה, נדרש זמן ארוך הרבה יותר.

לא של שנים אלא של דורות.

אך אם למשל היו מספרים לכם על עם אחד שעבר שואה נוראית שהכחידה שליש מבניו כשהוא חלש וחסר אונים.

ואחר-כך היו מספרים על עם שמנצח באופן מעורר התפעלות מאות מיליוני אויבים העדיפים עליו בנשק ותחמושת ומקים מדינה משגשגת ומצליחה.

והיו מתעקשים לטעון שמדובר במפתיע באותו העם.

והיו שואלים 'כמה זמן עבר בין האירוע הראשון לשני?'.

מה הייתם אומרים אז?

מאתיים שנה?

חמש מאות?

ומה אם יתברר שהמציאות היא שחלפו רק ש-ל-ו-ש שנים ביניהם?

נשמע הזוי, לא?

אבל מה לעשות וזה בדיוק מה שקרה!

שלוש שנים בלבד חלפו מן היום בו הסתיימה השואה הנוראית עם תום מלחמת העולם השניה לבין הרגע בו קמה לתחיה מדינת ישראל. במושגים של עם זמן כה קצר נחשב בערך כמו כמה דקות.

איך אפשר להבין דבר כזה?!

האם יש לכך עוד תקדימים בהיסטוריה?!

מסתבר שלא.

כי כשמדובר בעם ישראל חוקי ההיסטוריה אינם תקפים וכללי ההתפתחות הרגילים מתפטרים.

חיי העם הזה מנוהלים לפי תוכנית שמיימית-אלוקית של המהנדס הגדול מכולם.

נכון, לא תמיד נצליח להבין את דרכיו. לפעמים נעמוד משתוממים מול הנהגותיו.

אך תמיד נוכל לראות שיש כאן משהו נשגב שגדול מיכולת ההבנה שלנו.

זה נכון לגבי החלק הקשה והכואב, כמו גם לגבי החלק המאיר ומלא הזוהר.

בתוך חודש אחד מופיעים ארבעה ימים מלאי הוד: יום השואה ויום הזכרון, יום העצמאות ויום ירושלים - ופותחים צוהר אל סוד חייו של עם ישראל.

הם מלמדים שאף פעם אין להתייאש ושאסור לאבד את התקווה. זה נכון באופן פרטי ובוודאי כשמדובר בעם בכללו.

הם מלמדים שדווקא מתוך החושך והעלטה יכול לצמוח אור גדול ושהישועה יכולה להופיע כהרף עין.

הם מלמדים שהקב"ה לא נטש את עמו ולא עזב את בניו, והוא משגיח ומגן בכל דור ודור.

והם מלמדים שתפקידנו אינו להבין הכול, לשפוט, לבקר ולקטר. לפתחנו התגלגלה הזכות והחובה לבחור האם אנחנו מוכנים לקחת חלק במהלך הגאולה ולפעול עם א-ל כדי להביא את הטוב שהובטח לעמו.

יפורסם בעלון 'ישראלי'

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר