המדע בחגיגות ה-80 לישראל: התחזית של פרופ' אלכס לובוצקי

חתן פרס ישראל, פרופ' אלכס לובוצקי מהאוניברסיטה העברית, סובר כי התסיסה, המקוריות וההצלחות המדהימות של המדינה בתחומי המדע והיצירה הינם מקור השראה, ולעתים מושא לקנאה, למדינות אחרות

חדשות כיפה חתן פרס ישראל, פרופ' אלכס לובוצקי 18/04/18 19:55 ג באייר התשעח

המדע בחגיגות ה-80 לישראל: התחזית של פרופ' אלכס לובוצקי
צילום: כיפה

הקמת מדינת ישראל היתה ללא ספק האירוע המשמעותי ביותר בתולדות העם היהודי באלף השנים האחרונות ואחד מהייחודיים בכלל בחברה האנושית: "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת". עם שהיה מפורד ומפוזר בין העמים, ושנים מועטות לאחר וכמעט הפך כולו לאבק באש המשרפות, קם והתקבץ מרחבי העולם, החזיר לחיים את שפתו העתיקה ויצר ריבונות ומדינה.

האופנה הנוכחית בעולם התקשורתי היא להצליף במדינת ישראל על חסרונותיה. גם שלומי אמוני ישראל, הממשיכים לקונן על "העיר האבלה והחרבה... והשוממה מאין יושב", כאשר ירושלים תחצה בקרוב את קו מיליון הנפש, חוטאים בכפיות תודה כלפי שמיא.

מדינת ישראל אינה מושלמת. בכלל אוטופיות, כמשמעות מקור המילה היוונית "שום מקום", אינן מתקיימות אלא באגדות, וטוב שכך! כמה עלובים וחסרי משמעות היו חיינו אם היינו מגיעים לפסגת השאיפות שממנה אין להתקדם. אבל ישראל היא פסיפס של צבעים, אורות וצלילים, ומלאת סתירות המשלימות זו את זו.

התסיסה, המקוריות וההצלחות המדהימות של ישראל בתחומי המדע והיצירה הינם מקור השראה, ולעיתים מושא לקנאה, למדינות אחרות, כולל המפותחות שבהן. "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים".

כמובן, ניתן וראוי לייסר את מדינת ישראל על פגמיה. אולם, נדמה לי שבמלאות שבעים לתקומת עם ישראל בארצו, יכולים אנו לחוש גאווה גדולה על הישגיה של מדינת ישראל. אבל, לעולם אסור לנוח על זרי הדפנה. לקראת העשור הבא נכונו לנו אתגרים רבים. חלקם אינם קשורים רק בנו, אתמקד דווקא בשניים פנימיים שכן תלויים בנו.

כשמדינת ישראל מגיעה לשנות ההתבגרות שלה, עליה לחדד את משמעות היותה יהודית-דמוקרטית. יש הסכמה ציבורית רחבה להגדרה זו, אבל מיד אחר כך פוצחות המחלוקות, על משמעויות המושג. אין לנו מודל ללמוד ממנו: מדינה יהודית, בניגוד לאמירה המקובלת, כבר היתה, למשל בתקופת החשמונאים, אך היא לא היתה דמוקרטית. מדינות דמוקרטיות רבות יש בעולם, אבל לא נראה שיש אחת שיחסי דת ומדינה בה יכולים להיות מודל מתאים עבור מדינת ישראל. הצעות ואמנות שונות נדונו באקדמיה ובציבוריות הישראלית, אולם למרבה הצער, לא זכו למימוש הפוליטי והחברתי המתבקש.

הדיון בהן עולה רק כאשר מתנצחת המחלוקת הפוליטית, שזה הזמן הכי פחות מתאים לדיון אמיתי. בעשור הבא ראוי שיהיה דיון ציבורי ופוליטי רציף, בלא קשר להתגוששות הפוליטית הרגילה – יש בהחלט הצעות ואמנות שיכולות להתקבל בהסכמה רחבה.

נושא זהותי שני, הינו עיצוב היחסים בין הרוב היהודי למיעוט הערבי. רבות מדובר לאחרונה על ההזדמנות שיצרו אירועי השנים האחרונות לשילוב ידיים בין ישראל למדינות ערב המתונות. זה נכון אפילו ביתר שאת להזדמנות לפיוס עם אזרחי ישראל הערבים. אין ספק שערביי מדינת ישראל שמחים בליבם כיום שהם אזרחיה ולא של אף מדינה מזרח תיכונית אחרת. מאידך, ראוי שגם אנו, יהודי ישראל, נבין את מצוקתם ורגישותם כאשר עמם נמצא בעימות עם מדינתם. חובתנו להושיט יד לערביי המדינה ולבחון, יחד איתם, איך יוכלו להשתלב ואפילו להזדהות עם מדינת ישראל.

לאחר שבעים שנה, ברור לכל שישראל אינה הולכת להיעלם, אבל גם קיום המיעוט הערבי הניכר הוא תופעת קבע. חובתה של ישראל להסדרת יחסיה עם המיעוט הערבי אינה רק חובה דמוקרטית, זו גם חובה יהודית. התורה חוזרת ומזהירה (יותר מאשר על כל מצווה אחרת בתורה!) "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם..." (ויקרא י"ט, לג-לד). הניסיון הקשה (והרע, בדרך כלל), שהיה לעם היהודי כמיעוט בארצות ניכר מחייב אותו להוכיח שאפשר אחרת.

בנאום מכונן שנשא נשיא המדינה ראובן ריבלין, הוא דיבר על ארבעת השבטים המרכיבים את מדינת ישראל: חרדים, חילוניים, דתיים, וערבים. ארשה לעצמי להוסיף נדבך נוסף על דבריו ליום ההולדת ה-70 למדינה: מערכת השבטים ליוותה את בני ישראל בספרי יהושע ושופטים בהתיישבותם והתנחלותם בארץ. בספר שמואל עולה העם קומה להנהגה נבואית וממלכתית מאוחדת. יהי רצון ובעשור השמיני בחיי מדינת ישראל נזכה לעליית מדרגה שכזו גם אנחנו.

צפו בשאר התחזיות ליום העצמאות ה-80 של ישראל

פרופ

פרופ' אלכס לובוצקיצילום: ללא קרדיט

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן