"מי שהכיר אותך לא יאמין שהיית ילד מופנם"

מלאכי רוזנפלד נהרג מפיגוע ירי בסמוך ליישוב שבות רחל בי"ג בתמוז תשע"ה. אחותו הדס כותבת לו על הגעגועים הקורעים והכואבים פיזית, ועל הקושי לסכם את אישיותו במכתב אחד

חדשות כיפה הדס אלקיים 10/05/16 19:38 ב באייר התשעו

"מי שהכיר אותך לא יאמין שהיית ילד מופנם"

מלצ'וק, אח קטן-ענק שלי.

האצבעות רועדות, הלב דופק חזק, והצעקה קרובה מתמיד...

ביקשו שאכתוב את מותך. ביקשו שאכתוב אותך. ואותנו.

אבל זה בכלל לא אנחנו! וזה בטח לא אתה! אז איך יכולה לשתף עם זה פעולה??

הרי כל מי שהכיר אותך יודע שזה בלתי אפשרי שאתה פשוט אינך.

מלאכי החי כל כך. הגבוה והיפה. זה שנכנס לחדר ואי אפשר להתעלם מנוכחותו.

זה שתמיד יודע להגיד את המשפט הנכון, בטון הנכון ואז להוסיף איזו קריצה או טפיחה.

זה ששם לב להכ-ל! וזוכר הכל ומתייחס להכל. ולכולם.

ומאיפה בכלל להתחיל?

מהתינוק היפה שנולדת? שקט ועם מבט בוחן של מבוגר??

מהילד המבריק שהיית? יושב במטבח שעות עם קלפי מספרים ומחשב גימטריות ותרגילים?

או בחדר עם האטלס, עובר על הדגלים וקורא את שמות הבירה של כל המדינות וזוכר את כולן כולן???

האמת שמי שהכיר אותך רק לאחרונה, לא יאמין שהיית ילד שקט ומופנם.

בקושי הוצאת כמה מילים. בוודאי בחברת זרים. אבל כמובן שהדמיון עבד שעות נוספות והראש חישב וחשב בלי סוף. קולט מידע מכל תחומי הענין שיש בחיים ומפנים. זוכר הכל. בור סוד שאינו מאבד אף טיפה - זה אתה! וזה כמובן הלך והשתכלל, כמו כל אישיותך.

שכל חריף וחד היה לך. היית גאון בצורה לא רגילה וזה בא לידי ביטוי גם בלימודים האקדמאים שאותם סיימת בהצטיינות בדיוק בקיץ האחרון, רגע לפני...
וגם בחברת יעוץ הנחשבת אליה התקבלת אחרי מיונים רבים וגם אותה היית צריך להתחיל באותו הקיץ....אבל הגאונות לא באה על חשבון שום תחום אחר.

האם לספר על החבר שהיית?! שומר על קשרים עם כל מי שעבר בדרכך? חברי ילדות, תיכון, צבא ואוניברסיטה? חברים טובים מכל הסוגים והמינים. מלך קבוצות הוואטסאפ והמנהל של רובן.

או שאולי בכלל לכתוב על הדבר שהיה לך הכי חשוב?? אנחנו. המשפחה.

משפחה מעל הכל. כך תמיד אמרת. וקיימת! "אני מכור לבית ולדייריו".

כמה אהבת שכולנו יחד. רעש מבורך של משפחה גדולה. אלוף השיחנושים והפיטפוטים. משחק עם האחים הקטנים והאחיינים שעות על גבי שעות. כדורגל או משחקי קופסא וחשיבה. תמיד ממציא את האתגר הבא ומנהל אותו ביד רמה.

מל. תכף צריכה לסיים ועוד לא כתבתי מילה על איך אנחנו בלעדיך...

אבל מתארת לעצמי שמי שקרא עליך יצליח להבין מעט מן המעט של דמותך ומתוך זה את חסרונינו העצום אותך. הנפש צועקת והדעת נטרפת. אין יום ואין לילה... אתה חסר עד כאב פיזי ממש. ובימים אלו של זיכרון וכאב, שהכרנו גם קודם כל כך מקרוב ואתה היית חלק בלתי נפרד מהגעגוע שלנו את יצחקי, בימים אלו כל שאני רוצה זה להיכנס תחת השמיכה ולחכות שפשוט תבוא להעיר אותי מהסיוט הזה...

ועד אז, אוהבת אותך בכל ליבי וכל ימיי

הדס

(צילום: )

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן